הממממ
כשהתחילו החיכוכים, כשהמשפחה שלו היתה סוחטת אותו ולוחצת אותו ונכנסת בינינו - זה הרחיק מאוד. גם ההורים שלי היו מעמידים אותי במצבים כשאלו של כאילו "לבחור" ביניהם. אבל שנינו למדנו שלמרות הרצון שקולקטיבי של המשפחה הגדולה, למשפחה הגרעינית שלנו יש רצון משלה וזכויות וחובות משלה. זכותנו להחליט להיות לבד ולא עם כלל המשפחה, וזו לא חובתנו להיות כל שבת אצל אחד ההורים, ואנחנו לא חייבים לרוץ להיות איתם רק כי הם רוצים. אני לא פותחת כאן דיון פוליטי, אז אין צורך לנסות לשכנע אותי, אבל בגלל שאמא שלו גרה בשטחים לא הייתי אצלה כבר שנתיים. או שאני מזמינה אותם אלי, או שאנחנו כולם הולכים לסבתא או לגיסה בירושלים. אתמול שוב התחילו להפעיל עליי לחץ לבוא לשבת בשטחים, כי יש יומולדת לאבא החורג, לאח ולאחיינית. אמרתי להם: תקבעו יום בירושלים, נבוא בשמחה. לשם אני לא נוסעת. בנוסף, באותה שבת הוזמנו גם להורים שלי, כי לאחיין שלי יש יומולדת... ובאותה השבת בכלל רציתי להיות בבית כי בעלי יוצא למילואים ב-1.12 וכל חנוכה הוא יהיה שם, אז לפחות ששבת הוא יהיה שלי... בסוף החלטתי לומר לכולם לא, ולהתעקש על זכותי להיות בבית עם הבעל. ואתם יודעים מה? הם קיבלו את זה.