האמת? ובכן.....
לצערי, איני יכול להצטרף לקולות המושמעים פה כי לא קרה לנו מאומה בגלל החם והחמות. הם היו והינם כל כך נוחים שחבל לריב על ריק. אבל, פטור בלי כלום אי אפשר ,אז הנה: לפני 3 שנים אירחנו את חמותי( היא אלמנה) בחג הסוכות. החג נפל על יום שני. ביום חמישי בעודה אורחת אצלינו, שאלתי אותה: סבתא, האם את אצלינו בשבת? השאלה היתה כדי לדעת: כמה ומה לקנות( אוכל ) לשבת-חג. היא, מה זה נעלבה! כל השבת לא הוציאה מילה מהפה (ומיני אז.....). במוצ"ש אספה את הפקלאות ,ושנה ומחצה לא רצתה להתארח אצלינו. מאחר והאבידה היתה קשה, עשיתי כל המאמצים-ואישתי עזרה לי- לשכנע את חמותי לשבור שביתה וברוגז ו...אומנם נשבר הקרח והיא חזרה להתארח בביתנו. אני מדגיש, לצורך הענין, שאישתי היתה לצידי כל הזמן בגלל הסיטואציה שנוצרה עקב השאלה- שאלת המחץ- ששאלתי את חמותי. מעבר למקרה זה, לא זכורה לי כל התנגשות איתה ובא לציון גואל....