אפשר גם אחרת
בוודאי.
ובכל זאת העולם מוכה מלחמות פנימיות, חיצוניות וכו' בהמון ארצות. אין מצב שהעולם כולו ישקוט בבת אחת. תמיד באיזה שהוא מקום תפרוץ מהומה. כמו האדמה אשר אינה נחה לעולם ותמיד באיזה שהוא מקום תהיה רעידה קלה או התפרצות הר געש קטן, כך גם בני האדם. אז נכון שיש מקומות שבהם שורר השלום והשלווה ולא בגלל שלאנשים שם יש חליפה ועניבה והם עומדים על שתי רגליים ולא על ארבע. מלחמות קורות בגלל מאה ואלף סיבות. זה מכלול של דברים כמו שפוסידון ציין. במקום שבו אין לאדם שום סיבה להילחם בשכנו, אז הוא לא יילחם וזה לא מעיד על אופיים או אישיותם של אותם אזרחים באותה מדינה. זה לא בגלל שהם ירדו מזמן מהעצים. זה בגלל שיש להם את התנאים לחיות בשלום.
עכשיו, בוא ואני אשאל אותך אחרת:
נניח ששכנינו לא היו מדינות כגון מצרים, סוריה, ירדן ולבנון, אלא נגיד צרפת, איטליה, יוון ואוסטריה.
ונניח שהאו"ם החליט שמגיעה זכות ליהודים להתיישב בארץ מולדתם מקדמת דנא, ונניח שהצרפתים והיוונים והאיטלקים והאוסטרים היו מאוד לא מרוצים מההחלטה הזאת כי מדינת ישראל היתה מיושבת בחלקה גם ע"י אזרחים מארצות אלו. ונניח שבמלחמת העצמאות, היהודים היו מנשלים מבתיהם גם את הצרפתים וגם איטלקים והפליטים הללו היו חוזרים לארצות מוצאם ובוכים על כי נגזלה מהם האדמה שבה הם גדלו ע"י היהודים. האם אתה חושב שהאיטלקים או הצרפתים או האוסטרים או היוונים היו מכירים בנו כי הם נאורים יותר? או שהיו נמנעים מלתקוף אותנו כי היינו מספיק חזקים ומרתיעים לאחר כמה סיבובי מלחמות?
מה גורם לכך שטורקיה ויוון עדיין בסכסוך על קפריסין? למה נלחמו על פוקלנד? למה הודו ופקיסטן התחמשו בפצצה גרעינית?
למה אי אפשר לחיות בשלום כולם עם כולם בחברותא ובקיס קיס קיס? מה הם לא ירדו עדיין מהעצים כולם?