דילמה מוסרית קשה ../images/Emo14.gif
עד לפני כמה שנים הייתי מתנגדת חריפה לבדיקה זאת, עד אשר נתקלתי בחברה בת 40 שנכנסה להריון (לא ראשון) ולא התכוננה כלל לעשות מי שפיר. בדיקה שגרתית גילתה שיש פגם בעובר, אבל עדיין לא היה ברור בדיוק. היא עשתה סיסי שיליה. היתרון של בדיקה זאת: היא נעשית בשלב מוקדם יותר כאשר אין דופק. החיסרון: אפשר לעשות בדיקה זאת בשלב מוקדם מאד ומוגבל מאד וכן המחיר! הבדיקה אכן הצביעה על בעיה רפואית חמורה שבשלב זה אין אפשרות לנתח וברור לחלוטין שהתינוק ימות לאחר הלידה, ואף ספק אם ישרוד את כל ההריון. זה נתן לי פתח לא להתנגד לבדיקה מבחינה עקרונית, כאשר יש חשש סביר לבעיה (גיל, בעיה גנטית,..) לפני מספר חודשים קראתי כתבה על תינוקות נטושים בבי"ח איכלוב שכמה מלאכיות דאגו לבוא כדי לתת להם תשומת לב, ללטף אותם, לשוחח איתם ועוד, כדי לא לגרום פיגור התפתחותי. אחד המקרים היה מזעזע ביותר: במהלך ההריון התברר לבני הזוג שלעובר יש בעיה רפואית חמורה. מאחר והיה זה זוג חרדי הם פנו לרב שקבע בצורה נחרצת לא להפיל. לאחר הלידה, הרב (כמובן) קבע שיש לנטוש את התינוק. כלומר, לא די בכך שהתינוק חולה מאד, הוריו נטשו אותו וכל מה שהוא עתיד לקבל בחייו הקצרים או הארוכים ומלאי הסבל: אוכל, טיפול פיסי ותרופות. נגזר עליו לחיות במוסדות, או בבי"ח, לפי המצב. האם זה מוסרי להביא לעולם תינוק פגוע, כשיודעים בודאות שהוא פגוע, לעולם של סבל ללא בית והורים? מצד אחד, לא כל זוג מסוגל להתמודד עם ילד פגוע. לפעמים זה הורס את המירקם העדין של המשפחה יחד עם הקשר הזוגי. מצד שני, האם מסיבה זו נשים תפסולנה לחלוטין כניסה להריון מגיל מסויים והלאה? עם ישראל איבד בשואה מיליונים שאם היו נשארים בחיים, הרי צאצאיהם היו כה רבים עד שהיו מהווים רוב מוחלט במדינה, כך שהמפה המדינית היתה שונה כליל, ואין לנו אפשרות לוותר על עוד חיים. באמת דילמה מוסרית קשה!
