יש לי כמה פרשנויות לשאלה הזו
מצד אחד האם זו מחלה משפחתית כיוון שאם אחד מבני המשפחה לוקה בה, שאר בני המשפחה מושפעים ממנה. אחרת לא היה צורך בנר אנון ואל אנון וגאם אנון ושאר קבוצות התמיכה למשפחות. שהן קבוצות בעלות תוכנית דומה מאוד לתוכנית של קבוצות התמיכה ללוקים במחלה, 12 הצעדים. בני המשפחות נוטים להיות חולים ברצון לעזור למי שלא ניתן לעזור לו אלא אם הוא רוצה, והם לוקים בחוסר יכולת להרפות ולמחלת בן/בת המשפחה יש נטייה להפוף להיות הבעיה המרכזית שלהם. לגבי עניין של האם שאר בני המשפחה הם מכורים? כמו בוחרת בחיים גם אני יכולה רק לספר על בני המשפחה שלי. אמא שלי ומאז שאני זוכרת אותה הייתה מכורה לכדורי הרגעה. (וואבן ולוריוון) ברמה שלחשוב שהיא עומדת למות אם היא בהתקף חרדה ואין לה כדור מיידית בנמצא. כנ"ל סבתא שלי שהייתה משתמשת בטיפות הרגעה. אבא שלי היה ואולי עודנו שתיין. לא יודעת אם אלכוהוליסט אבל בהחלט שתיין. ותמיד היה בורח לכוס משקה כשהיה מעוצבן. זה כמעט כל ערב.. וכשהיה שותה, היה שותה הרבה. אחותי לעומת זאת למיטב ידיעתי עישנה ג'ויינט רק פעם אחת. ואחותי הקטנה, לא יודעת.. אם זה עובר בתורשה או שדור פשוט מחקה את הדור הקודם? זו שאלה שעליה אני לא חושבת שיש תשובה חד משמעית. שאלה מעולה נעממי. אוהבים אותך.