נושא לדיון ולמחשבה

[elipol]

נושא לדיון ולמחשבה

אנחנו לרוב יודעים טוב מאד מה אנחנו לא צורים לשמוע כשבאים לנחם אותנו.
אנשים עושים את זה מאהבה ולמרות זאת לפעמים אף מפספסים את המטרה ועושים אותנו יותר כואבים, יותר עצובים, יותר סגורים בתוך עצמינו.
בוא נחשוב ביחד. מה אנחנו כן היינו רוצים לשמוע מהחברים שלנו, מהמשפחה, מהאנשים שאכפת להם מאיתנו?

 

[דנה אז]

אלי

קראתי את דבריך לפני מספר ימים ולא מפסיקה לחשוב עליהם. לא מוצאת מילים שהייתי רוצה שיגידו לי. למען האמת יותר נזכרת במילים שאמרו והכעיסו, כמו תביאו עוד ילד זה יעזור להתאושש, הוא היה צדיק שבה להשלים גלגול... כן היה משמעותי הנוכחות של חברים שהיו שם בשבילנו בשבעה ואחרי...
כשנה וחצי אחרי חברה איבדה את בנה בתאונת דרכים מחרידה, כמובן הלכתי לנחם, ביקרתי אחרי ועדיין שם בשבילה. וחברות ביקשו שאני אבוא לנחם ולעודד אותה כי אני אדע מה להגיד. והאמת אני לא חושבת שיש מה להגיד, הזמן לא מרפא, הגעגועים לא עוברים - לפעמים נראה שהם רק מתחזקים.
הזמן נותן לנו יתרון אחד לומדים לחיות עם הכאב והגעגוע. אז מה יש להגיד.

 

[elipol]

אכן כך

טוב שהיית שם בשביל חברה שלך. ולרוב הנוכחות מספיקה, איך צורך במילים. האנשים שהכעיסו אותך באו מתוך כוונה טובה, אך לא ידעו איך לעודד. גם מתוך חוסר הבנה שאדם שעבר אסון צריך להתאבל, לבכות ולפעמים אף לצרוח. זה דבר הכי אנושי בעולם.
אני בשלב מסויים אהבתי מאד, ועדיין אוהב כאשר חברים מספרים לי על החוויות שלהם עם הבת שלי, דברים שאני לא זוכר או לא ידעתי. וגם אם אני זוכר, לדבר עליה עם אנשים אחרים זה עושה לי היום טוב. אני בעצמי לא פעם מביא דוגמאות וסיפורים שקשורים בה, כי היא הייתה אישיות מאד מיוחדת, מאד נוכחת, מאד מרכזית.
חיבוק לך,
אלי

 

[דנה אז]

להיות שם בשבילם.

בתך יצרה חוויות משלה, ולשמוע מאחרים עליה ולשתף, מחמם את הלב, ומראה על החיים שבנתה, על היותה משמעותית גם להם.
גם היום לדבר על בני עם אחרים יוצר תחושה טובה. ולתת את המקום לאחרים לדבר על ילדם או אהובם שאבד הוא היכולת שלנו לסייע להם.
כלומר מה אומרים אלא להיות שם בשבילם.
יודעת שאותם אנשים שאמרו את אותם הדברים אמרו מכוונות טובות ורצון לנחם, לא ממש כעסתי אבל זה הפריע, כאילו אומרים תחליפו אותו באחר.