נושא לדיון-מתי הרגשת חוסר אונים לאחרונה?|בוקס

[צונו123]

נושא לדיון-מתי הרגשת חוסר אונים לאחרונה?|בוקס

 

[צונו123]

../images/Emo7.gifחוסר האונים שלי היום....

יש לי אחיין יתום מאבא ואמא. אביו נמחץ עם רכבת, אימו נפטרה ממנת יתר! הוא ביקש ממני לעזור לו בטלפון, ולתת לו כתובות של אתרים בהם אני משתתפת! לא רציתי, וגם ניסיתי להסביר למה ומדוע, אבל אני רגישה לילד הזה, והוא רק בן 9 וכמה חודשים ! במשך שעה ניסיתי להסביר לו, אבל הוא עמד על שלו, לא ויתרתי כמובן, אבל הבטחתי לו שמחר בעה', יחד עם חברתי "המלאך הלבן היחיד", נבנה אתר על שם אימו, שנפטרה ממנת יתר ! היא נשארה אחותי..... היא הייתה רק בת 32 , אמא לילד מתוק שנשאר יתום......

 

[ANGELA9]

חוסר אונים איתי כל הזמן לצערי.............

אם זה בעבודה לקבל מה שיש ואת מי שיש כמו שהם אם זה ביחסים עם הילדים שעושים מה הם חושבים נכון עבורם הא, וחוסר אונים עם עצמי, שקשה לי להשתנות קשה לי ליישם מה שצריך, כדי להרגיש טוב יותר בקיצור חוסר אונים מוחלט כל הזמן לצערי !

 

[0בוחרת בחיים0]

לפני יומיים, ובכל רגע למעשה../images/Emo67.gif../images/Emo122.gif

חוסר האונים שלי

מאיפה מתחילים? אתמול כאמור הייתה לי פגישת צעדים. אחתה שאלות שנשאלנו הייתה תחת הכותרת הכחשה, והשאלה היתה: "האם פעלתי בצורה כפייתית על אובססיה, ואז התנהגתי כאילו למעשה תכננתי לפעול בדרך זאת? מתי היו הפעמים האלה?" בהתחלה, חשבתי שאין לי מה לומר בנושא הזה, כי כאמור הראש שלי מספר לי שאני מושלמת.. שאני יודעת ומבינה וכל מה שאני צריכה זה להקשיב. הרי רק לפני יום רבתי עם בן הזוג שלי והגענו לשיאים שלא היו קודם.. הראש שלי סיפר לי שאני צודקת, שהוא לא בסדר ואולם.. התור שלי לדבר ולשתף הגיע, ומצאתי את עצמי מדברת בלי סוף.. כמעט בלי הכרה... מסתבר שאני פועלת בדיוק בצורה המתוארת לעי"ל עם בן הזוג שלי, ובעצם עם כל הסובבים אותי.. אני כאילו סוללת איזה שהוא מסלול שנראה לי שהוא הדרך להגיע למטרה כלשהי, ולכאורה נותנת לאחרים, ובעיקר לבן הזוג שלי – להוביל... כאילו רק הדרך שלי היא הנכונה והטובה, ואין מקום לטעויות..

ישבתי לחקור את עצמי במשך דקות ארוכות בכדי להבין מדוע בעצם אני עושה את זה.. ולאט לאט, בלחש הודיתי.. אני פוחדת להיות לבד.. אני פוחדת להיראות טיפשה/מכוערת לא משנה מה, שיכול להרחיק אותי מאנשים. חקירה נוספת, קצת יותר לעומק, הביאה אותי למסקנה שאני מחפשת אישורים מבחוץ למה שאני משום שאני לא מקבלת את עצמי, לא מעריכה את עצמי, לא אוהבת את עצמי כמו שאני, ואולי בכלל אני לא ממש יודעת עדיין, מי אני באמת.. בלי כל המסיכות האלה של ידע, יופי, צל של מישהו.. כאלה. ולכן, אני צריכה שיגידו לי מבחוץ מה יש בי. אלא שמה שקורה בפועל זה שכשמישהו אומר לי "אני אוהב אותך" אני לא באמת מאמינה לו ולא מבינה למה.. כואב, כי אני לא יודעת מה אמצא שם ברגע שאשאר לבד, כואב – כי אני פוחד בדיוק מזה – הלבד שטומן בחובו את הלא נודע.. כואב – כי אני פוחדת להיכשל גם אם אין לי מושג במה... אז מול זה אני חסרת אונים... און = כוח, ונדמה לי לפחות כרגע שאין לי מספיק כוח להיות לבד ולהתמודד עם מה שאמצא בתוכי.. ואולי לא סתם התכנית מספרת לנו ש"רק ביחד זה עובד"... תודה על ההזדמנות לעשות עוד קצת סדר במגירות. אוהבת