כמו שאני רואה את זה...
את לא צריכה לדפוק לה את הראש לאיי-מק (כופרת! עצם המחשבה זה כפירה! המחשב יודע הכל והמחשב כועס עכשיו!
) אלא דווקא לחבר שלה שמוכן לשמוע אותה מתיילדת ככה. מינונים ונסיבות כבודם במקומם מונח, אבל כמו שאת מתארת אותה... כשיום אחד החבר שלה יעיף אותה כמו טיל מפני שהוא מצא מודל משופר, סביר להניח כזה שהגיע עם שכל בילט-אין, היא לא רק שלא תראה מאיפה זה הגיע לה אלא גם לא תבין למה. בשיחה פרטית (נגיד הליכה "רומנטית" על חוף הים או משהו הולווידי ודביק לא פחות, סכריני כמו שהגדרת את זה את) זה לא רק מקובל זה אפילו מוסיף נופך (נגיד, נלך עם הרעיון הכללי). כדרך קבע... בלי להכיר אותה אפילו מרחוק אני מוכן להתערב שהיא ילדותית באופן כללי וכזו שתמיד-תמיד תחפש מישהו שיקח על עצמו אחריות ופיקוד וייתן לה תפקיד מוגדר. הרי עצם ההתיילדות הזו זה אמירה: "אני קטנה וחלשה ולא יכולה להחליט שום דבר לבד. נכון שאתם מוכנים לעזור לילדה קטנה וחמודה כמוני (עפעוף, עפעוף)?" במילים פשוטות, לא אישה חזקה, כמו שדובר בפורום לא מעט בזמן האחרון ולא משהו (משהו, לא מישהי) שבחורצ'יק שמכבד את עצמו רוצה לבלות את החיים שלו איתו (אם כי להעביר את הזמן בפעולת פריה ורביה... טיפוס כזה כמו שאני מתאר לעצמי שהיא, מוכן להתערב על זה, לצורך הזה היא דווקא מושלמת. איזה מר-בחור-גרבר-גרבר לא רוצה לעשות את התיכוניסטית/חיילת שהוא רואה כל יום בדרך לעבודה (וראו השיר הידוע של אריק אינשטיין בנושא)???).