חזרתי, רבותי וגבירותי!
עקרון ההשוואה שלי בין דרקונים לציפורים הוא בהמצאות נקודת מרכז הכובד שלהם ולא יותר. באשר לזוחלים מעופפים: לפטרודקטיל הפריהיסטורי מרכז הכובד היה מקדימה! יש לי דמיון מאוד פורה אבל בכדי למצוא התעניינות בספר אני צריך ``להרגיש אותו``, ו``להשתלב בו``. אני אוהב כשלגיבור יש משמעות לגבי ולגבי העולם בו אני חי. אני אוהב לקבל משהו מהספר אותו אני קורא. לדוגמה: ``מאטריקס`` סיפור לכאורה דמיוני שאין לו קשר למציאות שלנו, אבל כשחושבים על זה באמת (כן, חושבים! אותו הדבר המוזר שרבים משאירים לבית הספר) מתעוררות מספר שאלות מעניינות: עם זה אכן קורא בעולמנו איך אנחנו יכולים לדעת זאת? ומה אפשר לעשות בנידון? עד כמה בעצם דומים אנחנו לאנשים ההם שאין להם מושג לגבי עולמם שלם? ועוד... כשאני קורה ספר פנטזיה (ימ``ש) אני לא יכול להביא את עצמי למצב בו אכפת לי ממה שקורא שם! מה אכפת לי אם איזה קוסם זרק כדור אש באיזה דרקון (מקורקע) או איזה גיבור מצא חרב קסומה? מההתחלה אני מבין שאין לזה שום קשר למשהו שיכול לקרות לי או למישהו בכלל! אני לא מקבל שום דבר מהספר! הנאה מקורה ביצר הסקרנות של האדם, הרצון שלו לחקור ולהבין! בספרי הפנטזיה (ימ``ש) אין מה לחקור או להבין! זהו אוסף של בלבולי ביצים ורעיונות מטופשים לשמם בלבד. אני יכול לקרוא ספר מוזר ככול שיהיה כל אוד יוצא לי מזה משהו: מידע מדעי או היסטורי. נקודת מבט שונה על משהו שקרא או יכול לקרות. דיון פילוסופי אקטואלי לעולם שלנו. מכל ספרי הפנטזיה (ימ``ש) שקראתי לא הפקתי ולו קמצוץ מהרשום למעלה. זה היה בזבוז זמן מוחלת! רוצים לראות הבדל מוחשי: השם שלי KAHLEES הוא שמו של קיסר האימפריה הקלינגונית אשר דמותו מבוססת על שליטים דומים מההיסטוריה שלנו כמו ז`ין גיס חאן. אני קראתי ספר שלם עליו, האירועים אשר עיצבו את דמותו ותרומתו לעמו. מצתי מידע זה מעוד שימושי כאשר הסתכלתי תוכניות ביוגרפיות בערוץ המדע. מעניין מה מצה מעניין אותו ORLANGUR שאת שמו הוא לקח? לאילו שלא מכירים את הספר מדובר בדרקון זהוב יודע כל. מניסיון אישי עלי לבשר כי אין לדמותו שום משמעות לגבי שום דבר הקשור העולם המציאותי. ספרים אמורים להראות לאדם את העולם שלנו מנקודת מבט שונה ובכך לתת לנו מאין אשליה שאנחנו בורחים מהמציאות בעוד אנו לומדים עליו! קריאת ספר פנטזיה (ימ``ש) היא לא הסתכלות על העולם בדרך שונה אלא בריחה מלאה מהמציאות. מי רוצה לברוח מהמציאות? אותם אנשים מושפלים חלשי אופי שהעולם שלנו מפחיד אותם והם בורחים ממנו בצרחות! אותי העולם הזה לא מפחיד! אני לא רוצה לברוח ממנו! וכשה קשה לי ואני עייף ממנו ומהבעיות שלי אני יכול לקרוא בנחת ספר על בעיות של מישהו אחר וזה עוזר לי להתמודד עם הבעיות שלי. אני לא בורח מהן אני פשוט מוצא בספרי המד``ב עזרה להתמודד איתן. אם אתה מבואס מלקרוא כל יום חדשות מקומיות (במיוחד עכשיו) תחשבו על זה כעל לקרוא פעם בשבוע חדשות חוץ שלא נוגעות לך אישית אבל ברמה כלשהי תורמות להבנת העולם בו אתה חי. אדם שקורא פנטזיה (ימ``ש) הוא לא יותר מנרקומן מצוי אשר צריך את המנה שלו בכדי לברוח מהמציאות. הוא לא מתמודד הוא בורח! אני לא אומר שכל חובבי הפנטזיה נרקומנים! אני פשוט לא מבין למה אדם בעל הגיון בריא ושפיות צלולה צריך להתעלם מדברים אלו ולברוח כשקשה לו, קשה הוא עייף מהמציאות? ולסיום: מחשבה מעניינת: למה רובם (המוחץ) של ספרי הפנטזיה (ימ``ש) מתרחשים בסביבת ימי הביניים בעוד רובם (המוחלת) של ספרי המד``ב מתרחשים בסביבה עתידנית? עצם העובדה שספרי מד``ב מתרחשים בעתיד מראה על כך שיש עתיד, בכלל ולא חשוב עד כמה קודר! קשיש עתיד, יש תקווה לעתיד טוב יותר וזה מה שספרים אמורים לעשות לעזור! לתת תקווה! זו הסיבה שאנשים קורים ספרים! אחרת כל הספרות שלנו הייתה ניראת כספר הדרכה להפעלת מיקרוגל! אז למה לקרוא פנטזיה (ימ``ש) המתרחשת בסביבה המזוהמת של ימי-הביניים? תקופה של בורות ואמונות תפלות בה אנשים נהרגו בגלל שהעזו לחשוב בכלל! תקופה של אלימות חסרת שחר ותכלית ורודנות פנטית. ניסיון פתטי לנסות ולתקן את העבר? לברוח המציאות הקודרת של התקופה האיומה הזו למציאות חלופית כאילו דבר לא קרה? הזדהות סוטה אם אירועי התקופה, אהבת האלימות והבורות? או אולי התשובה היא פשוטה יותר? אולי פשוט זוהי התקופה היחידה בה אנשים היו מאמינים באמת ובתמים בשטויות הכתובות בספרי הפנטזיה (ימ``ש) ולא לועגים לעצם קיומם של שטויות אלו! בכדי לקחת ברצינות את הכתוב שם צריך להוריד את רמת האינטליגנציה לרמת התקופה ולא לשאול שאלות מיותרות בכדי שעולם זה ומשמעותו לא יתפוצצו כבועת סבון. מה אתם חושבים? אני מאוד מקווה שהאנשים סוף-סוף יצאו מחשכת ימי הביניים ואל תוך אורו של האלף העולה. בברכה, KAH