נושא לדיון

[may may.]

נושא לדיון

הלבטים היום-יומיים של אשה החיה תחת טרור בביתה, תחת נחת זרועו של בן זוגה, מוצא פיו הזוועתי ושליטתו הם אינסופיים, העיקרי שבהם - האם להתלונן במשטרה ? ישנן נשים, שאין עליהן סימנים כחולים ובכל זאת פוחדות, אך לא מעיזות לגשת למשטרה כי "אין ראיות" לאלימות. או בגלל הפחד מהתוצאה שהתלונה תגרום בעתיד. היא מזהה את ה"נורות האדומות", אך לא מעיזה ! האם להתלונן ?

 

[Silence & tairon]

ברור שהתשובה המוחצת

היא להתלונן... וכמה שיותר מהר .. כדי לא להכנס למעגל האלימות כדי למנוע את המכה הבאה.. אז כן להתלונן ולהביע בכך את ההתנגדות הנמרצת.. טאי

 

[may may.]

ולקחת סיכון ?

שאולי המשטרה לא תעשה מזה עניין יסגרו את התיק כמריבה משפחתית זה יתגלה בדיעבד לבעל והמשך הסיוט בין חדרי הבית לא יהסס להגיע...

 

[שי-לי]

כל מי שרוצה

לצאת ממעגל האלימות ולהציל את עצמה ואת ילדיה חייבת להתלונן. נכון שיש הרבה שוטרים דפוקים אבל יש גם הרבה טובים. נושא האלימות כנגד נשים נמצא כיום יותר בתודעת הציבור וגם במשטרה מגבירים את ההסברה לשוטרים. תמיד אפשר לדרוש להיחקר על ידי חוקרת ולא חוקר. מרבית ארגוני הנשים מספקים מידע ביחס לזכויות האשה, מדריכים אותה כיצד להתלונן ומה לומר ובמקרים רבים אף מוכנים ללוות את המתלוננת בדרכה למשטרה להגשת תלונה. אפשר גם להסתייע בחבר/ה טוב/ה או קרוב משפחה. כשבאים עם תגבורת זה עושה יותר רושם ואז סביר שגם השוטר השוביניסט ביותר יחשוש לעורו ויתייחס לתלונה ביתר רצינות. לכן חשוב להתלונן ובמקרה הצורך להמשיך ולזעוק, בסוף יהיה מישהו שישמע.

 

[time to fly]

מי אני שאדבר?

אני כלכך לא נמצא בעמדה של שיפוט אני כלכך לא חוויתי בחיי טרור מצד בעל רק מצד הורים ואפילו אם חוויתי חוויה דומה או אפילו זהה!!! איני יכול לומר למישהי מה נכון לה אני רק יכול להקשיב לסיפורה האינדבידואלי, לנסות להבין את מבנה הסריג המורכב של חייה, להבין מי נגד מי שם ולתת תמיכה הדבר היחיד שיכול אדם המחשיב עצמו לחבר/ה של הבחורה לעשות זה לתת את הדרך לדלת המובילה לחוזק ותיקון עצמי שיקדם את הבחורה למקום לא תלותי בבעל המכה, מקום המבין את ערכו העצמי הרב כלכך, מקום בעל תקווה לחיים יפים יותר אין מה לעשות, חייבים להפסיק את מעגל הקורבן שאנו, כפגועי טרור הנעשה ע"י מישהו אחר כלפינו חייבים לעצמנו להביט בעצמנו כאדם שלא אשם במה שקרה לו, והיותר מזה - להביט בפוגע כאדם שלא אשם במה שהוא - אלה קורבן כמונו בדיוק ביום הזה - נשתחרר ונמריא גבוה כלכך (בסוף יצא ששפטתי ואמרתי מה אני חושב הכי נכון לאחרים, יודע

סתם נסיון אישי שבנה אותי) שלומי

 

[time to fly]

בסוף לא עניתי כלל על השאלה ../images/Emo13.gif סורי

המעשה האפקטיבי ביותר לאותו אדם - אותו הוא חייב לעשות בחכמה, שיקול דעת ותבונה והבטה על המציאות ונסיון להפיק את המיטב אם מנסיון זה ברור שממשטרה לא ייצא דבר, אז לנסות משהו אחר איני מתמצא במציאות המשטרתית-אלימות כלפי נשים, ולכן איני יודע מה לייעץ בנושא זה אבל יודע דבר אחד - חייבים לעשות משהו, ולא משנה מה זה יהיה, כדי לשנות דברים, צריך ליזום ולקבוע מטרות, אחרת, המצב נשאר כמו שהוא ולא זז אף אחד לא יבוא להציל אותנו, רק אנו יכולים לכך

 

[אנושית~]

חד משמעית ...כןןןןןןןןן

לא רק למשטרה..היא חייבת לפנות לכל גורם אפשרי ..אם זה לנעמת ..לעובדת סוציאלית שבאיזור מגוריה ..משפחה..חברים .. לא לפחד!!! לסיים עם זה כמה שיותר מהר ..כי ברגע שבעל מתנהג באלימות ומרגיש שהאשה פוחדת ממנו זה לא יפסק אלא ילך ויחמיר ומי יודע היכן תנחת המכה הבאה ..לא חושבת שהמשטרה מקלה ראש בנושא וחייבת לרשום כל תלונה ..להזהיר את הבעל גם אם אין ראיות .. אבל יש הרבה נשים שמעזות מתלוננות ולאחר מכן מלחצים שכנועים של הבעל מבטלות את התלונה למשטרה אין הרבה מה לעשות בנידון .. לא להשבר ללכת עד הסוף לחשוב על הילדים שצרכים לעבור סיוט כזה שילווה אותם לאורך חייהם ..לצעוק בכל גדול די לאלימות ... ולך מאי מאי מחזיקה לך אצבעות ומורידה בפניך את הכובע על עבודת הקודש שאת עושה בפורום הכואב הזה

 

[לי סהר]

התגובה הטבעית

שאנו נוטים להגיב היא חד משמעית - כן. כמובן להתלונן אבל זה לא כל כך פשוט ואני משערת שיש ביננו גם מי שתהנהן בראשה בעצב. אני גם מרגישה שעל ידי כך שאנו חורצים, לא משפט אבל דעה ברורה ובהירה מתקבלת תחושת כשלון ואפסיות רגשית אצל מי שלא מחוזקת מספיק כדי לקום ולהתלונן. מה שרציתי להגיד שזה נשמע לי כמו ששמעתי אין ספור פעמים - איך זה שהאונס שלך נמשך שנים? למה לא צעקת? למה לא ברחת? למה לא התלוננת? ועוד כהנה וכהנה. אני בהחלט מסכימה, צריך להתלונן ולא לשתוק ולא לתת את חיינו בידי עלובי נפש שינהלו אותם אבל הייתי רוצה לדבר קצת יותר ברכות אל הנשים הכלואות במעגל הזה לחזק אותן לחבק אותן ולהעלות בהן את האומץ לקום ולהתלונן. אני חוששת שנשמעתי כמבקרת ובעצם כל שרציתי היה להיות יותר מבינה ומתחשבת ברגשותיהן של הנשים הקרבנות, רציתי להיות מעודדת ולא שופטת מחזקת והולכת איתן בקצב שלהן ולא קובעת ומחליטה מה טוב להן. מה עוד שאני חושבת שניתן להתלונן כאדם מן החוץ, כלומר לפנות למשטרה ולאמר אני שומעת צעקות מהבית השכן ובכך לעזור. לא בטוחה שהצלחתי להעביר את כוונתי, מקווה שכן. לבנה

 

[time to fly]

אני מחזק אותך ומחזיק את ידייך ../images/Emo13.gif

מי שנמצא בחוץ, לא מסוגל להבין מה עובר על אדם הנמצא בפנים אנו יכולים רק להגיש תמיכה וסיוע, לא יותר מזה אבל אסור לנו לשפוט אותן - את הנשים הנמצאות במצב הנורא הזה, מי יודע בכלל מה עובר להן בראש כשהן צריכות להתמודד עם הרעיון של תלונה במשטרה??? אבל כמו שאמרתי, לעשות!!! לא משנה מה, איזו רמה וגובה של פעולה, העשייה תשחרר ותתן כוחות להמשיך הלאה לעבר העשייה הקשה יותר- תלונה או התמודדות עם התוקף הכל מעגל בחיים אם אנו כילדים ספגנו מהוריינו צורת התמודדות עם החיים-אנו נספוג זאת אלינו וניישם זאת בעולמינו הבוגר או הצעיר - עד שאנו בעצמנו נעבור תהליך תיקון/התעוררות/הפסקת האחישה בתפקיד הקורבן ואני אומר זאת מנסיון עברתי אלימות מצד הוריי - והוריי הם מודל לחולשה שיישמתי בחיי - עד שהתעוררתי והחלטתי שאני לא קורבן ואני לא מתיימר לומר שלי זה היה קל - זה היה הכי קשה שבעולם, אבל אם לא הייתי עושה זאת, הייתי עדיין אומלל כמו פעם, ואני כלכך לא רוצה בזה- באומללות

רק אהבה ושמחה שלומי

 

[אנושית~]

בהחלט לא מבחוץ

בתאריך 12 ליוני 89 שעה 10 בבוקר נרצחה בידי בעלה ..צופיה .כ.ז"ל גיסתה של אחותי ..אמא לשלושה ילדים שהבכור בניהם היה אז בן 13 .. והקטנה בת 4 מעולם לא התלוננה בפני אף גורם ..ספגה ושתקה..התבישה..פחדה..סלחה....הוא מצטער היתה אומרת ..נשבע ששוב זה לא יקרה ..למען הילדים ..ניתן לו עוד הזדמנות ..וזה חזר על עצמו כל פעם מחדש ..עד לאותו בוקר גורלי .. מצטערת אם זעזעתי אותכם מצטערת אם הייתי תקיפה בתגובה הקודמת או נשמעת לא מתחשבת אבל כל פעם שאני שומעת על מקריי אלימות ..חוזרים אלי המראות של אותו בוקר .. מבקשת מכם שמרו על עצמכם בכל דרך אפשרית

 

[br-kod]

לא בפניקה,,,

לדעתי,יש לטפל בעניין בכמה רמות. א.קודם כל לברר האם התוקף מודע לבעיה ב.כדי להגן על עצמך ועל בני ביתך יש לידעה את המשטרה,לא חייב להתלונן. ג.לטפל בך ובילדים. זה על קצה המזלג. מאי הבעיה הרבה יותר מורכבת מללכת למשטרה,ואחר כך לברוח עים הילדים וכאלה. לדעתי צריך להשקיע להיות מודע לבעיה ממש כמו אל "סמים" או כל התמכרות אחרת. בשורה התחתונה אני לא מאמין בללכת ולהתלונן.

 

[bondi4]

ועוד איך...להתלונן!!!!

לא לחשוב רגע נוסף. חייבים להתלונן. אחרת הדברים יימשכו כך לנצח.

 

[lori]

לא להסס!!!!!!!!

למרות הפחדים שבנפשה עליה לפנות למשטרה. מכות כבר קיבלה.... מה יש לה להפסיד? עליה לחשוב על העתיד, שלה ושל ילדיה... לא להסס. זה קשה. אני יודעת. אבל היום המשטרה לא מזלזלת. והגברים מתחילים להבין שבדרך האלימות לא ישיגו דבר . והאישה תקום ותלחם על כבודה. תחזקנה ידכן!

 

[retro]

קשה...

זה קשה... ברור שחייבים לצאת מזה, השאלה היא אם להתלונן או לא. בתור מישהי שלא היו לה סימנים כחולים (אבל צלקות, כן), אני יכולה לומר שקשה בכלל להגיד למישהו משהו. לעשות את הצעד ולספר. אז עוד ללכת למשטרה ? הרי גם אם יתייחסו לזה ברצינות, זה יכול להסתיים באזהרה, או בחודשיים מאסר... מצד שני, בנות, אני אומרת כך: מי שחיה בגיהנום כזה, פשוט צריכה לומר לעצמה: "אז תהיה לי תקופה קשה עכשיו. אולי תקופה ארוכה. אבל אני עוברת כבר תקופה קשה מספיק זמן. אז מה יותר קשה ? לחיות בלי תקווה (אמיתית)לשיפור, או לחיות עם תקווה ?" אני יכולה להבטיח לכן, שהתקווה עדיפה, ושלעלות תמיד אפשר ! תוציאו את עצמכן מזה, בדרך זו או אחרת (אני נעזרתי בחברים ולקראת הסוף גם בפסיכולוג), כי אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילכן, ואתן לא צריכות לחיות ככה. ובקשר למה שנאמר כאן על שיקום, טיפול ועוד- אני לא מאמינה בזה. מי שאלים יישאר אלים. ואם הוא לא יכה או ישפיל, הוא יעביר את זה בדרך אחרת: מבט, שפת גוף, התכנסות בעצמו. הפחד נשאר. לדעתי זה פשוט לא שווה את זה. שיהיה לכולם יום מלא תקווה... retro

 

[דובשי***]

תגובה

לעניות דעתי כן להתלונן עוד ועוד בכל פעם אפילו אולי לנסות להקליט מה קורה בבית שאם חס וחס יקרה הדבר האיום ביותר לא תהייה לו סיבה להתחמק מעונש זו דעתי