נושא מעיניין

[mico24]

נושא מעיניין

הייתי רוצה להעלות נושא מאוד מעניין בעיניי. איך זה שיש אנשים מגמגמים (ואפילו די קשה), שחיים עם זה בשלום? הם מודעים לעובדה, שהם מגמגמים, אבל משום מה זה לא מפריע להם בחיים. דוגמא. יש לי מרצה מגמגם בצורה קשה ביותר. הוא לא מסוגל להסביר או להגיד בצורה סבירה כמעט כלום. כולם יושבים בהרצאות שלו עם פרצופים מיואשים, אף אחד לא מבין מה הוא רוצה בכלל, על מה הוא מדבר (יותר נכון מגמגם). כולם צוחקים עליו, ואין מה לדבר על איזושהי הערכה או כבוד.. התלוננו עליו מספר פעמים, אולי בסמסטר הבא הוא כבר לא ילמד.. לי בתור מגמגם אין שום בעיה עם זה, כי אני יודע שאני למשל, בחיים (במצבי הנוכחי) לא אוכל לעמוד מול עשרות אנשים ולהסביר להם נושא חדש בצורה מובנת, ברורה ומעוררת כבוד (לא משפילה מבחינתי). אבל השאלה, איך הוא חי עם זה? הוא לא קולט שהוא לא יכול להיות מרצה? הוא מתכחש לעובדה, שהוא לא מסוגל לדבר? (לפחות לא בפורום גדול) הבן אדם דוקטור, משכיל, די מבוגר, בטח עבר הרבה בחיים.. מישהו יכול להסביר לי את התופעה הזאת?

 

[avi9]

תופעה מענינת שגם אני נתקלתי בה.

ניתן להסבירה בכך שאנשים אלה,עם עור עבה,או שיצרו מסביבם חומה שמקטינה את רגישותם לביקורת סביבתית. רובנו,רוצים להבלע מתחת האדמה כאשר אנו נתקעים חזק מול קהל המתבונן בנו,חלקו משתהה? חלקו לועג! יש אנשים שהצליחו להכהות רגשות אלה,מדובר באילוץ קיומי לאנשים שזה מקצועם ואין ביכולתם לשנות מקצוע ויש להם דאגות קיומיות של משפחה. יתכן שחלקם נמצאים על סף פיצוץ רגשי,קשה להכנס למוחו של אדם זר. העובדה שגם אתה כמגמגם חש שגימגומו של המרצה גורם לכיתה לסגת בלימודים. לכן על המרצה לעשות כל מאמץ להעביר את שעוריו בצורה סבירה,וכיום זה ניתן במיוחד במדעי הטבע ע"י העזרות רבה בשקפים החוסכת במילים ומשפרת את הבטחון העצמי.ואם אין ביכולתו,עליו לבחור מסלול פחות מילולי. תמיד ניתן לעקוף משפט ע"י הצבעה עם "מצביע הליזר" על השקף. בכל מקרה,היה מענין מאד לשמוע את דעתו של המרצה וכיצד הוא חי עם הבעיה.

 

[barba]

מרצה מגמגם

אני מגמגם בין קל לקשה ומשלים עם הגימגום שלי ומדבר ברדיו ניפגש עם עיתואים כמו כן היזמנתי סרטון בכבלים על מנת להעלות את המודעהות של הציבור לגימגום כמו כן החוקר מיספר 1בעולם בתחום הגמגום הוא אדם מגמגם בשם אהוד יעירי

 

[דור6]

הנושא הזה מתקשר ללבטים שיש לי

אני רוצה לצאת לקצונה אני לא שחצן אבל אני בטוח שיש לי תכישורים לכך אולם אני חושש, בקורס קצינים אתה עומד מול אנשים ומרצה ואין לי את זה כלומר יש לי כל כך הרבה טראומות מהגימגום הקשה שהיה לי פעם כשהייתי ניתקע שעות בשיעורים והייתי מרגיש חרא, שאין לי תכלים לעמוד מול קבוצה של אנשים ולהרצות ראבק עם חברים והורים גימגומי הוא בינוני ולפעמים אפילו קל.כלומר אני מגמגם הרבה במישפט אבל זה שוטף מאוד אין לי התקעויות של שעות כמו פעם אלא אולי של חצי שניה וזהו אבל כשאני לחץ הגימגום הקשה חוזר ואין לי שליטה שלא לדבר על עור עבה

 

[avi9]

קורס קצינים זה בעיה למגמגם. השאלה

כפי שכתבת,איך אתה חי עם הגימגום? האם אתה יכול להמשיך בדיבורך כאשר אתה נתקע לפני קהל לא מוכר? או אתה משתנק ומחפש מקום לקבור את עצמך? אם קשה לך,אל תקח אתגר כזה,יעלה לך יותר מדי בבריאות. יהיו לך מספיק אתגרים להתמודד איתם בלימודים שהם הרבה יותר חשובים לקידומך בעתיד. תתחיל לחשוב על מקצוע שישלב את רצונותך ואת המיגבלות המסוימות של הגימגום ותתחיל להשקיע בכיוון, במקום להשקיע בקורס קצינים שיעלה לך בכוחות נפשיים ובבריאות ולא יקדם אותך בהרבה. בצבא,היתה תקופה שהייתי מסופח לחר"פ דרום, נשארתי בפסח ובליל הסדר פגשתי את ד"ר XXX ,שהיה סגן אלוף ורופא שינים פיקודי,ונשאר כמפקד תורן של חר"פ פיקוד דרום.הרופא הנ"ל היה מגמגם כבד והביא את משפחתו לסדר וקרא חלקים מההגדה תוך גימגום כבד.אני זוכר שכחייל צעיר,היתי קם ויוצא כביכול לשירותים,כאשר התור לקרוא התקרב אלי והקצין לא חש כל מבוכה ואף סומק לא עלה על לחיו. מצד אחד הרגשתי גרוע,מאחר וקשה לי לשמוע מגמגמים מאידך היתה לי מעין הרגשת התעלות שמגמגם הוא רופא שיניים פיקודי(תפקיד יוקרתי) וגם סגן אלוף.למה נזכרתי בסיפור?נוסטלגיה.

 

[barba]

דור6

בקר טוב ושבת שלום בכל מעמד שאני מדבר מול קהל גם מול אדם במעמד יותר בכיר ממני אני אומר שאני מאד מיתרגש וכאשר אני מיתרגש אני מגמגם וראה זה פלא אני מתחיל לדבר כימעט בלי לגמגם ובהצלחה בקורס קצינים|

 

[avi9]

אין ויכוח שמגמגמים הם אנשים רגילים

מבחינת כושרם האינטלקטואלי,לכן הם נמצאים בכל מגוון המקצועות. הגימגום מעלה אצל מרביתנו את המוטיוציה להוכיח לכולם כי אנו טובים יותר ולכן אנו מתמקצעים יותר ומשקיעים יותר ולכן אנו רוכשים יתרון יחסי לעומת מתחרים פוטנציאלים.זה כלל בסיסי במלחמת הקיום.כדי לשרוד עליך להיות טוב יותר. שאלתי אליך,האם היכולת לעמוד מול אנשים לא מוכרים שלחלקם גם אין סבלנות, ולהשמיע את טענותיך, שמטבע הדברים לוקח לך זמן רב להשמיעם,ובוא נהיה כנים,אין זה מחזה מרנין לב לראות ולשמוע מגמגם מנסה לפתח רעיון,כיצד זה משפיע עליך? כלומר מבטי השומעים אותך? האם תמיד היתה לך היכולת להתעלם מתגובת הסביבה וחוסר הסבלנות ולהמשיך ךהאבק עד שגמרת את דבריך?או שרכשת תכונה זו תוך אימון ומשמעת עצמית? האם היית מגדיר את עצמך כבעל עור עבה? לי יש בעיה בנקודה זאת,קשה לי לשמוע מגמגם נאבק בדיבורו,אני ממש לא מרגיש טוב עם זה,בודאי שגם קשה לי לשמוע את עצמי כאשר אני במבוכה ומתחיל להתקע ואז אני מעדיף לסגת מהמשך פיתוח השיחה.

 

[דור6]

טוב אני לא אתקע כמו מטורף אבל אין ל

י עור עבה.בקשר לאיך זה משפיע עלי כנראה שכמו כולם הרגשה חראית ביותר ואתה מרגיש שבא לך לקבור את עצמך כזה אני.מצד שני סיפרתי שהייתי לפני 3 שנים בטיפול בדיבור במכון CTI קיצר אז היה לי גימגום קשה ואני היתי בן 16 פגשתי מגמגם בן 30 קשה כמוני אז בקושי מוציא מילה מתוך הפה בלי חברה גר אצל ההורים שלא עשה הרבה עם חייו ואני החלטתי שיהי מה לא מעניין אותי אני ידבר שוטף ואני לא אגיע למצב כזה אז היום אני בן 19 מדבר פי אלף יותר טוב מאז ורוצה לצאת לקורס קצינים בטענה שאם בזה אני לא יצליח איך אני יוכל להתקדם בעתיד ואני בתיכון הייתי תלמיד מצטיין עם ממוצע בגרויות של 103 בערך כלומר יש לי יכולות וכל החברה בבסיס אוהבים אותי אני חברמן מצחיק ואני לא רוצה לתת לחשש מגימגום להרוס לי תחיים כמו שהם הרסו לבן 30 ההוא אלא לחיות טוב יודעים חברה(שעדיין לא הייתה לי)בעתיד עבודה טובה בלי חשש לדבר עם אנשים וקורס קצינים שיהווה דרך להוכיח לעצמי שאני יכול הכל

 

[sigis2]

אתה בדרך הנכונה!!!

שלום דור, נהנתי לקרוא את המכתב שלך,כל הכבוד!!! אני עברתי סדנא (שלא קשורה לגמגום) ובה למדנו שכדי להצליח בחיים, אסור להקשיב לפחדים שלנו,אלא ללכת ולבצע את הפעולות שאנחנו צריכים לעשות ,כדי להגיע למטרה שלנו. ברגע שעושים צעד ועוד צעד (למרות הפחדים) מרגישים סיפוק ,הביטחון עולה וכך מצליחים ולנו המגמגמים ,הבטחון העצמי כ"כ כ"כ חשוב ומועיל לשטף. אני גאה בך שכך אתה חושב ופועל תמשיך כך,תלך לקורס קצינים ואל תחשבן לאף אחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!! סיגלית

 

[b e ll]

היי ברבה, מה שלומך?

יש הבדל בין להלים עם הגימגום, לדבר מדי פעם ברדיו, להיות מדי פעם במצבים מלחיצים לבין לנסות להעביר קורס אוניברסיטאי ולא להצליח שיבינו אותך. גם לי היה פרופסור מגמגם בתואר ראשון ואני רוצה לומר שהיה כלפיו המון כבוד והערכה להישגים האקדמיים שלו ולפיתוחים שהובילו קבוצות מחקר בראשותו. הוא העביר לנו קורס ואני לא הבנתי את החומר בכלל, זה היה קשה, מייאש ומאוד הלחיץ אותי לראות אותו מגמגם קשה לפני כל האולם. אני זוכרת את ההרצאות שלו כטראומה מאוד גדולה בשבילי (נכנסתי לעור שלו וכל הזמן דמיינתי איך אני הייתי מרגישה אם הייתי עומדת בסיטואציה הזו ומגמגמת בלי יכולת להפסיק). באמצע הסמסטר הפסקתי להגיע להרצאות שלו אחרי שהרגשתי שאני מתחילה לדמוע תוך כדי הרצאה (והוא בוודאי לא צריך לראות סטודנטית בוכה). אבל הכי מעניין היה לראות את התגובה של דיקן הפקולטה, הסטודנטים קיטרו עליו נורא, טענו שאי אפשר להבין אותו ושהציון בקורס יוריד להם את הממוצע (נו מה, חנונים או לא הסטודנטים בטכניון?), התלוננו אצל מי שרק יכלו אבל הנהלת הפקולטה לא הסכימה לשמוע עליו כלום. דיקן הפקולטה אמר שמחוקר ואדם בסדר גודל שלו צריך רק לקחת מידע וידע ואם קשה לנו לשמוע אותו הרי שאנחנו המוגבלים ולא הוא. הדיקן קם מכסאו פתח לרווחה את הדלת ובזה סיים את הפגישה. הוא פשוט גירש אותם מהחדר. אני לא הייתי בפגישה ההיא (לא הייתי מסוגלת להיות שותפה לזה), אבל כמובן שהסיפור עבר כמו אש בשדה קוצים. זה נתן לי שיעור לחיים! התוכן קובע ולא שום דבר אחר. כמובן שכדאי לנסות להעלות את אחוזי השטף אבל... הגימגום לא יפריע לך להיות טוב במה שאתה עושה. והגימגום לא יפריע לך לעשות משהו בצורה הטובה ביותר האפשרית.

 

[b e ll]

להלים=להשלים

 

[דור6]

אז בסדר בזה את צודקת אבל מה בקשר לד

ברים בסיסיים כמו בנות לדבר איתן להתחיל איתן למה אני אצטרך להתפשר בבחורה שניראת ככה שתירצה מגמגם קשה אוקל במקום עם בחורה יפהפייה שלא תקבל מגמגם קשה אלא אולי מגמגם קל ואני אומר את זה בכוונה כי בלי להישתחצן אני נראה טוב בחורות עושות לי עיניים בכל מקום אבל יש לי פחד אלוקים לפנות אליהן למה אניע אצטרך שהבחורות היחידות שאלי אני אהיה איתן זה רק ידידות שבמקרה הכרתי בבסיס ולא כמו חברים שלי שסתם פונים לבנות קיצר אני יושב בימי שישי בבית(חברים בצבא) וחושב איזה יופי אם הייתה לי חברה להעביר איתה תזמן שתאהב אותי ואני אותה.אולי תחשבו שאני דפוק אבל פשוט אני מספר מה עובר עלי כדי שתבינו כמה אני לחוץ מהחיים ומהעובדה שאני חייב לדבר בשטף א ם לא בגימגום קל קבוע אני תמיד חושב שאולי אף פעם אני לא אמצא מישהי כולם אומרים לי שאני אחלה ובסוף אנ יאמצא אך חודשים שבועות ושנים עוברות ואין לי שום חברה או דבר שמיתקרב לזה .חבללללללללללללללללללללללללללללללללללללל

 

[b e ll]

כבר כתבתי לך פעם מה דעתי.

אני רוצה להאיר נקודה שאולי לא חשבת עליה. יכול להיות (ורק אולי) שאתה פשוט עדיין לא בשל לחברות? יכול להיות שאתה עדיין צעיר מדי (אפילו שאתה בן 19)? אתה יודע שהגימגום לא אשם בכל. קל מאוד להגיד ש"רק בגלל בגימגום אין לי חברה", הרבה יותר קשה להסתכל לאמת בפנים ולומר אולי אני עוד לא בשל לזה? תראה, אתה מסתכל רק על יפהפיות וחושב שאתה מתפשר אם אתה מתחיל עם אחת שהיא פחות מיפהפיה רק בגלל שיש סיכוי שהיא תסכים לקבל אותך עם הגימגום. אולי אתה רק חושב שאתה מתפשר אבל בעצם בגלל שכולנו אנשים שווים, תמצא במקום הכי פחות צפוי את מה שאתה הכי רוצה? עצתי לך, אל תפסול אף אחת רק בגלל שהיא פחות ממודל היופי שמצוייר לך בדמיון. תנסה. זה לא הורג, זה מקסימום מעניק לך נסיון.

 

[mico24]

רק שניה..

נכון שהתוכן קובע. וכמו שאמרת, אפשר להיות אדם גדול, דגול ובעל הישגים גם בלי לתת הרצאות של שעות לפני מאות אנשים (למרות שבד"כ זה הולך ביחד). זה כנראה שאלה של אופי. כמו שהבנתי, את גם פרפקציוניסטית, שואפת לטוב ביותר ומאוד קשה לך להתפשר. זאת אחת הבעיות הקשות שלנו. אתם יודעים, שרוב המגמגמים נמצאים "בארון"? הם השלימו עם העובדה שהם כאלה, הם התפשרו, הם מצאו שיטות להקל או להסתיר את הגמגום, וזה לא מפריע להם בחיים. נכון שזה גם מאוד תלוי בסוג הגמגום. אם הוא קל, והבן אדם הוא בעל אופי חזק, הוא מתחיל "לקפוץ למים" וזה הולך לו, ואז הוא מגמגם פחות ומרגיש יותר נינוח ובטוח בעצמו, וזה משתפר עוד יותר, עד שהוא מגיע למצב של שליטה. הוא יודע מתי הוא כן יכול לדבר, מתי לא, איך "לצאת" מההתקעויות בצורה הטובה ביותר, והוא חי חיים מלאים ומאושרים מבחינתו. ולמעשה אם הוא בטוח שאין לו בעיה, אז אין לו שום בעיה! כי הכל באמת בראש. לעומת זאת, אם אנחנו כאן, סימן שמצבינו הוא לא כזה.. אני למשל לא מוכן להתפשר. כמו שדור אומר, אני לא מוכן להתפשר על בחורה שלא מוצאת חן בעיניי (למרות שאני לא מסוגל להתחיל עם בחורה או להיות איתה בכלל, כל יום בחברת בחורה לוקח לי שנה מהחיים), אני לא מוכן להתפשר על תחום עיסוק, שלא מוצא חן בעיניי. אני בעצם לא מוכן להתפשר על עצמי, אני לא מקבל את עצמי ככה! זה לא יכול להיות, זה לא הגיוני, זה לא פר, וכו'.. אני גם לא רוצה לחיות חיים של בינוניות מינוס, אם אני יודע אני מסוגל להרבה הרבה יותר. עכשיו נעשה קצת סדר. מבחינתי, אדם שלא מסוגל לבטא את עצמו בפורום של יותר משני אנשים, הוא מגמגם "כבד". זה כבר לא מעניין אותי, שאני יכול להתקשר בטלפון ולדבר עם מי שאני רוצה (ב"ע כל מיני טריקים, שמצאתי), לא מעניין אותי, שאני יכול לזרוק מספר משפטים בלי לגמגם בעבודה, בבית או באיזה מקום אחר. מעניין אותי, שאני רוצה את כל החבילה! אני רוצה להגיד מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה (על "איך שאני רוצה" אני מוכן להתפשר, שיהיה מגומגם, אבל מובן) בכל מצב. וזה בעצם ההבדל בינינו לבין "המגמגמים עם העור העבה". אנחנו כל הזמן מבקרים את עצמינו, "עכשיו דיברנו מובן, עכשיו לא, עכשיו בכלל על הפנים, יצאנו מפגרים, הנה, זה מסתכל עליי בצורה מוזרה, זה בכלל לא מתייחס", וכו'. אנחנו רגישים מדי לתגובות הסביבה. ואני לא חושב שזו טעות! המתכחשים טועים בחושבם שאם הם ידברו בכל מחיר, ושיתהפך העולם, אז הכל יהיה בסדר. שום דבר לא בסדר! זה לא בסדר שאדם נכנס במודע לכיתה להרצאה בת 4 שעות להעביר חומר קשה, מקבל על זה 250 שקל בשעה, ולא מסוגל להוציא מילה מהפה! את מי הוא מרמה? את עצמו? בטוח. אותנו? גם. אני משלם כסף לא בשביל לשבת כמו מטומטם ולסבול פעמיים, גם כי אין לי מושג מה הוא רוצה, וגם לראות ו"לחיות" איתו את הגמגום 4 שעות רצופות! אז נכון, שהתוכן קובע, ולא הצורה, אבל אין תוכן בלי צורה.. זה הולך ביחד...

 

[b e ll]

אתה צודק. זה לא הוגן להכריח אנשים

לסבול הרצאה מגומגמת. אין לזה שום קשר למחיר שהוא מקבל לשעה. הוא "נבחר" להעביר את החומר הספציפי כי החומר הזה הוא תחום המומחיות שלו והוא יודע אותו הכי טוב מכל המרצים האחרים הזמינים לאותו רגע. בתנאים אחרים אם היו שני מרצים בעלי ידע דומה אני מניחה שהיה נבחר מרצה אחר. אסור גם לשכוח שהמרצה המגמגם הסכים לקבל עליו את העברת הקורס, ידע למה הוא נכנס מראש. כל אחד יכול לדאוג רק לעצמו, יכול להחליט רק בשביל עצמו, לשנות רק את עצמו. לא טוב לך בתנאים שנוצרו בשבילך? תשנה. תחפש טיפול כזה שיעזור לך לשלוט הכי טוב שאתה יכול בגימגום. תיקח אחריות על החיים שלך. אתה יודע מה בסה"כ רציתי בחיים? אהבה, ילדים, בריאות, חיים נורמליים, עבודה. חיים טריויאליים ובאנאליים לגמרי. לא שאפתי לכבוש פסגות גבוהות. מבחינתי מימשתי לעצמי חלומות. חלמתי להיות מסוגלת לדבר ולהיות עצמאית בקטע של הדיבור, שאפתי למצוא אהבה, חלמתי על ילדים ובדרך גם מימשתי את היכולת האינטלקטואלית שלי. נכון, אני פרפקציוניסטית. אני מכירה את עצמי ולכן כשמצאתי טיפול שעזר לי לא יכולתי להרפות ממנו ולחזור לדבר בצורה הישנה. אתה חושב שהיה קל? אתה חושב שלא ויתרתי והתפשרתי? ויתרתי על הרבה מסיבות סטודנטים, ויתרתי על הרבה שעות שינה, עשיתי מועדי ב' וגם חזרתי על קורסים בגלל התירגול הרב. שילמתי את המחיר במלואו - אל תטעה. אבל גם הרווחתי. הרווחתי את חיי ובשבילי זה הנצחון האולטימטיבי על כל אלה שחזו לי עתיד שחור. גם בקשר לאהבה, אני אדם רגיל שנראה רגיל. לא חיפשתי את מלך המסיבה או את החתיך התורן. חיפשתי את זה שיהיה חבר נפש שלי, שאוכל לספר לו את כל האמת על עצמי, שלא אצטרך להציג בפניו, שיקבל אותי בדיוק כפי שאני, שאוכל לגמגם בפניו כמה שאני רוצה והוא עדיין יאהב אותי בגלל מי ומה שאני. כי המשוואה מאוד פשוטה. אני לא מושלמת ולכן איני מחפשת אדם מושלם. כי אם אני רוצה שיקבלו אותי ויאהבו אותי כמו שאני, גם אני צריכה לתת יחס כזה.

 

[בתיה של פעם]

לדעתי זה לא הוגן לגבי התלמידים

כי באמת קשה להבין וכך גם לא לומדים . . . גם לי היה ראש מחלקה מגמגם מעט וגם מס' מרצים

 

[the real john doe]

bell

אדם מגמגם תמיד יהיה אדם בעל אופי מסויים שמשתנה כתוצאה מהגימגום. מראהו ואופיו תמיד ישפטו את בחירתו, למה הוא צריך להסתפק באדם שלו לטעמו או שלא לרמתו, הגמגום לא מוריד מרתנו, הוא רק מכשול, הוא לא הופך אותנו ללא מושלמים, אומנם קשה למצוא שותף שיקבל אותנו אבל תמיד צריך לשאוף להכי טוב ולא להסתפק...

 

[b e ll]

אה, לא לא לא. לא הסברתי עצמי נכון

חס וחלילה להתפשר על אהוב... זה מתכון בטוח לכישלון ולאומללות. הכוונה היא ציפיות ראליות, אנחנו לא מושלמים כי אנחנו רק בני אדם ואנחנו מחפשים גם בני אדם שגם הם לא מושלמים. לדעתי אין אהבה כמו בסיפורים, אין רק אדם אחד שנועד עבורנו ורק אותו עלינו לחפש ואם לא נמצא אותו ואיזו אהבה מיסתורית שתענה על כל הדרישות הלא בוגרות האלה, נשאר לבד או חלילה נתפשר... יש גם שביל זהב. לא דיברתי מעולם על להתפשר על מישהו שלא מושך אותנו, אבל מראש להסתכל רק על היפים והיפות בלבד, אלה שמימלא יש מסביבם עדת דבורים מזמזמות וכך לפספס את כל הרבים האחרים והרבות האחרות שיכולות למלא עולם ומלואו עבורנו - לדעתי זו טעות וגם מתכון וודאי לאומללות.