נושא רציני (סליחה- פרידות

[מיטללל]

נושא רציני (סליחה- פרידות

אני יודעת שאני אעשה פה הכללה.. ואני יודעת שיש מקרים יוצאי דופן. ואני יודעת שהכל תלוי באורך הקשר, מה שהיה בו, באופי של הבן אדם ובעוד מליון משתנים.. אבל באופן כללי לאחר פרידה... בנים מתגברים יותר מהר מבנות. אני מדברת על מצב שבו הקשר נגמר על ידי הצד השני. שאת\ה עדיין רוצה. עדיין מאוהב\ת. בנות מנתחות את הפרידה ומדברת על זה בלי סוף, עם החברות שלהן- בנים, לרוב, ממש לא רוצים לדבר על זה, ובטח לא שוב ושוב. בנות בוכות. למה בנים לא בוכים?????? כאילו. שעצוב זה לא יוצא לבד ? לא משחרר הכל ? בנות מענות את עצמן. מסתכלות על התמונות "מפעם".. ושומעות את השירים בעלי הכי משמעות... בנים לא עושים את זה... נכון ? בנות יצאו וירקדו ואולי ילכו על קטע אחד חסר משמעות ואחר כך, לרוב, יצטערו. בנים ילכו על תקופה כזו,,, של המון "כיף"... איך זה ? למה זה ?

 

[jessy19]

עניין של תפיסת חיים...

בד"כ בחורים לוקחים יותר בקלות דברים, אבל יש המון בחורים שלוקחים מאוד קשה פרידות.

 

[ליאן.]

האמת היא שזה לא נכון..

מה שקורה זה שבדרך כלל הבנות מתחילות לעכל, בוכות, מתגברות וממשיכות הלאה. אצל הבנים מה שקורה זה הפוך. קודם כל הם ממשיכים הלאה, אחר כך הם בוכים, מנסים לעכל ולוקח להם די הרבה זמן להתגבר.. בשני המקרים מדובר בתהליך ארוך וכואב.. אני בטוחה שהרבה בנות מכירות את זה שאחרי פרידה הן רוצות לחזור, ומתבאסות שהאקס יוצא לבלות ונהנה, כאילו שהבחורה נשכחה מזמן.. ואחרי שהיא מתגברת על הקשר, פיתאום הוא צץ, רוצה לחזור.. כשהיא כבר נמצאת במקום אחר..

 

[yofi tofi]

ליאן

אחרי שקראתי את המשפטים הראשונים שלך רציתי להגיד לך שאת טועה לגמרי אבל ברגע שקראתי את ההסבר הקט בסוף,הבנתי שאת צודקת לגמרי וזה ככה קורה לרוב,או לפחות לפעמים,שהגבר באמת רוצה את האישה שוב..

 

[erezbearez]

לדעתי

כשמישהי בקשר עם מישהו, אם הקשר כבר עמוק, היא נוטה לבנות עליו הרבה מאוד חלומות ותוכניות עתידיות. היא כבר חושבת על איך השם שלה יישמע עם שם המשפחה שלה, איך תראה החתונה, כמה ילדים יהיו להם, איפה הם יהיו בעוד 10 שנים וכו' וכו'. כשהם נפרדים, כל החלומות הללו מן הסתם מתנפצים, וזה כואב. גברים, לפחות עד כמה שאני יודע, פשוט לא עושים כאלה דברים. אבל אם הם כבר כן, מן הסתם הם גם ייפגעו יותר. זה לא רק זה מן הסתם, אבל אני חושב שזו עוד סיבה. מעין תוספת גדולה לכאב של הפרידה עצמה. בקשר לגברים ובכי - אין לי מושג. לי היו תקופות עצובות, אומללות, דיכאוניות (יש לי נטייה כזו), אבל לא בכיתי. ולא כי ניסיתי שלא לבכות. את האמת, לפני כמה חודשים קלטתי שאני שכחתי לגמרי מה ההרגשה כשבוכים, אז ניסיתי לבכות באופן מלאכותי. נזכרתי בכל הדברים העצובים שיכולתי וכו', אבל שום דבר. לא הצלחתי לבכות.

 

[ש ש י ק ש ת המקורי]

המממממ... לא תמיד-

כמו שאמרת יש כל מיני מיקרים וכל מקרה לגופו, אני מתגבר די מהר על פרידות, מודה- אני לא אשב ואבכה/אסתגר בבית/אכנס לתענית ודכאונות בגלל כזה דבר... היה, נגמר, מובן... אין שום סיבה לשקוע בדיכאון ולהשאת תקוע בעבר, החיים קצרים מידי בשביל לבזבז אותם על שטויות כאלה, אם לא זאת- תבוא אחדת, אני לא דואג

 

[עוד אחת מהחברה]

רק שתדעי

בתור אחת שמסתדרת יותר טוב עם בניים בניים מאוהבים לוקחים יותר קשה פרדה מבנות הם סובלים אבל סובלים בטירוף

 

[yofi tofi]

מיטל,אני חושבת שאין תשובה ברורה..

אי אפשר ממש להגיד מה הניע אותנו,הבנות,למצב הזה ת'אמת,אני בקושי מכירה בנות שהתגברו על פרידה מהר וגם אם כן-הן עשו זאת בכך שהם מצאו מישו אחר,מישו מנחם אני קוראת לזה,ואז סיימו את הקשר של הניחום ולמעשה יכלו ל"צאת לדרך חדשה".. תראי,אני לא יודעת למה קשה לנו,למה אנחנו תמיד חייבות לשמו את כל השירים היפים,אבל המדכאים האלה,שמזכירים לנו אותם.. למה אנחנו חייבות לנתח ולהזכר בכל פרט בקשר,לבכות מלא,לדבר על זה עם החברות-מלא.. והזמן הזה לוקח בערך-הרבה מאוד זמן.. הכל כמובן תלוי מי נפרד ממי,למה נפרדו,כמה זמן היה הקשר וכו אני חושבת שבנים,שלקחו את הקשר שהיה להם בשיא הרצינות,והעניקו מעצמם הרבה,כן יכאב להם,ואולי כמונו בדיוק,אבל הם לא יראו את זה חיצונית,ולא ידברו על זה כי לפי דעתי,בנים,מטבעם,נורא סגורים כזה...

 

[ZBlaster]

זה נכון

בנים מטבעם הם יותר סגורים לא יותר סגורים פשוט זה עניין של חינוך לא מחנכים אותנו לרגש. או יותר נכון לא מחנכים אותנו לדבר על רגשות... תמיד יש ת'עניין הזה של בת ואמא וחוץ מזה נגיד ילדים קטנים, לבנות הרבה יותר מתמקדים בסיפורים למשל ברגשות כמו כעס אכזבה ובכלל רגשות בנים זה יותר מעשי. Z-Blaster

 

[מיטללל]

אוקיי-

אני מסכימה קצת עם מה שליאן אמרה. כי גם לי זה קרה ולעוד חברות שאני מכירה.. אבל זה לא קשור. לא לזה התכוונתי- למה התגובה הראשונית אחרת? למה העינוי? למה הפטפוט האינסופי? ואולי זה דיון אחר.. אבל אני חייבת שתסבירי לי את הקטע של הבכי. למה אתם לא בוכים? אין את הצורך? אני לא מבינה את זה... אתם מפסידים את השחרור הענק של "אחרי".

 

[ZBlaster]

אנחנו לא מפסידים אותו

אנחנו חווים אותו בצורה שונה אם אתן אוהבות לדבר על זה ולחשוב על זה ולבכות במשך שבועיים אנחנו לא אוהבים לעשות את זה. את הבעיות האלה אנחנו פותרים עם עצמנו ולא עם כל החברים והחברות שלנו ולא בדיבורים. במחשבות ובדיסקוסים עם עצמנו אנחנו יכולים לפתור את הסימני שאלה הגדולים האלה שאחרי. אני אישית לא רואה טעם להתעמק בדברים כאלה אחרי שנפרדים, כי למי זה בעצם יעזור? אז יש סימני שאלה, ו ? כשביחד אז יש טעם לנסות להתגבר עליהם, אבל אחרי שנפרדים, אין עוד צורך לפתור את החידות האלה של "למה". זה רק גורם לכאב ראש ולכאב לב מיותרים, ואני לא רואה טעם בלטחון מים. Z-Blaster

 

[ZBlaster]

זה לא תמיד נכון

איך שאמרת זאת הכללה שבחלק מהמקרים היא לא תמיד נכונה. גרמת לזה להישמע כאילו לבנים לא אכפת נפרדים חוזרים, יש חברה אין חברה... אכפת לנו ( נראה לי שאני יכול לדבר בגוף רבים, תעצרו אותי אם לא ) ולפעמים חבל לנו, אבל אנחנו יכולים להשלים עם עובדות. יש משהו והוא נגמר, אין טעם לשקוע בדיכאון ובזכרונות ואין טעם להיתקע בעבר, כי סופו של דבר המטרה הסופית היא להמשיך הלאה. הרבה יותר הגיוני לשכוח ולהתעלם ולאגנר, וכשהשיר שלנו מתנגן ברדיו אז מחליפים תחנה, כי לא צריך להיזכר, ואם אפשר לא להיזכר לתקופה מסויימת זה טוב כי צריך לנקות את הראש, וצריך לחזור למציאות קצת לצאת מהסרטים ולהתחדש. משהו שנגמר אין טעם לדבר איתו. ואנחנו לא מדברים על זה עם כלללללל החברים שלנו. יש חבר טוב אחד לפחות אצלי זה ככה. יש לי חבר אחד טוב שהייתי מדבר איתו על הכל אבל שוב אין טעם להיתקע בעבר. בקשר למה שאמרת בסוף, שתצאו למסיבה תמצאו סטוץ ללילה ותצטערו על זה את זה באמת אף פעם לא הבנתי. כאילו אז מה אם חסר לכן, אז מה אם אתן רוצות יחס, מה גורם לכן לחשוב שתקבלו אותו דרך סקס ומיניות כאילו? אחר כך רק אתן מרגישות רע אם זה... Z-Blaster