ראשית שום דבר לא בעייתי בשכל
שלך יש הרבה מאוד אנשים ששואלים עצמם את השאלות הללו. דווקא לי נראה שיש משהו לא תקין באדם שלא שואל, אבל זו כבר דיעה אישית שלי. את שואלת, כי קשה לנו לפעול במקום שאיננו מבינים. נניח שאת מגיע לעבוד בחברה שלא אומרים לך במה היא עוסקת, אפילו כמזכירה לא תוכלי לעבוד שם, בטח לא בתפקיד ניהולי. את אמורה לנהל את חייך, אם אינך מבינה מהם בכלל זה באמת קשה. עכשיו אני אנסה לתת לך את קצה הפתרון שאני מאמין בו. תנסי ללכת רגע אחד איתי כאילו אני צודק ואז לבדוק באינטואיציה אם דיברתי אלייך. כי זה פתרון שהאינטואיציה חייבת לקבל, אי אפשר להוכיח שיכלית. בואי נניח לרגע אחד שיש אלוהות שטיבה אהבה וחמלה אין סופיים. היא איננה יכולה לחוות עצמה במישור האלוהי, כי שם יש רק חמלה ואהבה ונתינה. לאותה אלוהות עולה על רעיון אדיר. אפרק עצמי לחלקים שירגישו אשלייה שהם נפרדים אחד מהשני, וכך יווצר ביניהם חיכוך מתמיד שאותו אוכל לחוות. בעצם אחווה את החיכוכים הפנימיים בתוך עצמי. אז היא יוצרת יקום פיסי בו כל יחידה (אדם, צמח, חיה) מקבלת את המתנה והקללה שנקראת יצר הישרדות. יצר ההישרדות יוצר אשליית נפרדות אחד מהשני, אבל גם שומר עלינו חיים. כי אם כולנו רסיסי אלוהות, אז ללא יצר הישרדות אני ארוץ לחבק את האריה אם אראה אותו והוא יטרוף אותי. וללא יצר הישרדות האריה לא יסכים לאכול אותי וגם הוא ימות. בשלב כלשהוא היקום הפיסי מתפתח לו ואז המשחק נהיה מעניין כי מתפתח האדם. זהו יצור שיש לו יצר הישרדות וגם שכל/מודעות. השילוב הקטלני הזה הופך לאגו. ואותו אגו אחראי להמצאות הנפלאות ביותר בעולם, כי כל ממציא הרי מנסה סך הכל לממש עצמו (אגו). אבל גם לפרעות הגדולות ביותר בעולם כי אם אתה נותן אגו לאיש שרוצה שעמו ישרוד כמו היטלר, בעזרת פחדיו ושיכלו הוא מסוגל לגרום לשואה. עכשיו חוקי המשחק הם בחירה חופשית. זה שהולך עם הפחד יכול להשמיד וזה שהולך עם אהבה ונתינה יכול לצור דברים נפלאים. מבחינת האלוהות עדיף אהבה, אבל העיקר זה החוויה כי זה הכל משחק מהמקום שלה. מהמקום שלה אין מוות, יש רק משחק מתמשך עד אין סוף. בדיוק כמו שאנחנו נכנסים למשחק מחשב, אם החללית שלנו מתרסקת או הלוחם שלנו מת, אז מצד אחד נהננו מהמשחק מצד שני מתחילים שוב. אין איזה אלוהים ריכוזי שמכוון, סך התוצאות של כולנו זה מה שקורה. כמו אינטרנט בערך, כל מחשב אדון לעצמו וסך כלל המחשבים זה האינטרנט. עכשיו אין כאן סתירה לאבולוציה כי זה הגיוני שהמשחק שידרג עצמו ויצר אדם לבד, לא כהוראה ריכוזית אלא כתוכנה שפיתחה עצמה במשך מיליארדי שנים. המילכוד הוא שאת ואני נעים במשך היום בין הפחד שיצר ההישרדות יוצר, לבין האהבה לחיים. השכל לא יכול עזור כי הוא רק מתווך. הוא לא מבין אהבה או אין סופיות או אלוהות. אנחנו נעים כל רגע בין הכיף של הים והארטיק או יום העבודה המעניין או מישחק עם הילד שלנו לבין יצר ההישרדות ששואל "אז מה מה יוצא מזה ? לאן אני הולך מכאן ? מה יקרה אם תהיה לי תאונה ? " וכולי. וצריך לדעת לאזן בין השניים, מצד אחד לחוות את מה שיש לחיים להציע ויש להם המון (וכך לממש את האהבה לחיים) מצד שני להיות בעל אגו שדואג למימוש שלי ולשפע האישי שלי. זה שם המישחק איזון בין אהבה נתינה חמלה לזולת (ורואים זאת נהדר בנושא הורות) לבין האגו האישי שלי. לא יותר מידי מזה ולא יותר מידי מזה. אם ההסבר קצת משך אותך, אז או שתעייני בספר שיחות עם אלוהים הוא מסביר את הנושא בצורה נפלאה, אבל הוא כבד ותיאורטי נטו. או שתעייני בספר שלי הוא מרחיב בצורה יחסית קלה עם תרגילים ודוגמאות איך תכלס ליצור מהמידע כלים לשיפור החיים. פרטים מצ"ב.
