נושק לנושא הפורום, אך לא בדיוק..

[יפעת ירדן]

נושק לנושא הפורום, אך לא בדיוק..

שלום, אני יודעת שאני לא לגמרי במקום, אך רציתי לשמוע את דעתם של אנשים שאימצו ילד...
התאלמנתי בגיל 28 עם ילד בן 8 חודשים. מהר משציפיתי חזרתי ל"אהוב נעוריי" והקשר התהדק עד שעברנו לגור יחדיו, והילד בן שנה וחצי.
לימים התחתנו וכעת מצפה לילדינו המשותף.
בן זוגי "אימץ" את בני כבן לכל דבר. הוא "האבא" היחיד שהוא מכיר.
בהחלטה משותפת שלנו, החלטנו להגיד לבני שהוא יכול לקרוא לבן זוגי "אבא" ואנחנו ממשיכים לספר לו על אביו הביולוגי. ועל כך שבעצם יש לנו "שני אבות".
כיום הילד בן 3.
לא אלאה אתכם בפרטים, אך משפחתו של בעלי ז"ל כמובן שמתנגדת לזה ואומרת לבני שוב ושוב שבן זוגי הוא לא אבא שלו ושיש לו רק את אביו הביולוגי שמת.
תחילה הילד חזר מבולבל מבית סביו, והיה נמנע מקשר עם בן זוגי, ורק לאחר כמה זמן היה "מפשיר" וחוזר להרעיף עליו אהבה. כיום הוא מספר לי בגאווה שהסבים אמרו לו שאין לו עוד אבא, אבל שהוא מתווכח איתם ואומר להם שיש לו גם אבא X וגם אבא Y"
כ
בנוסף, המשפחה תבעה אותי להסדרי ראיה (דורשים כמעט חצי חצי) ובמסגרת הליך הגישור שבית המשפט הפנה אותנו- נאמר לי על ידי העו"ס שאני הורסת את נפשו של הילד שאני אמרתי לו לקרוא לבן זוגי אבא, שחשבתי רק על עצמי ועל בן זוגי ולא על טובת הילד. שאבא שלו מת, וזהו, אי אפשר להביא לו אבא אחר. אבא יש רק אחד. ובכך שהוא קורא לו אבא אני מוחקת את אביו הביולוגי (למרות שיש אלבומים, סרטים ואני מאפשרת ומעודדת אותו לדבר על אביו המת)
ואני אומרת- איך אפשר להגיד דבר כזה? זה שהילד איבד את אביו בגיל 8 חודשים זה אומר שלעולם הוא לא יהיה זכאי לקשר "אב-בן"?? הרי בגלל המשמעות הענקית של המילה "אבא" אני עודדתי את זה- המילה הזו היא בין השאר מאפשרת לקשר להיות איך שהוא. מה גם שזה נכון, זה חוסך הרבה הסברים לכל הסביבה והחברה. הסברים שבני יוכל לספק למי שירצה ולא ללכת ולצעוק "אין לי אבא, האיש הזה שמגדל אותי מינקות לו אבא ביולוגי ולכן אני לא רשאי לקרוא לו אבא"
האם נכון להגיד שאני מוחקת את אביו הביולוגי? האם זה ש"כפיתי" עליו לקרוא לבן זוגי אבא משנה? האם היה עליי לחכות עד שיהיה גדול ושזה יבוא מעצמו?
האם לא זה תפקידנו כהורים- להחליט לילדינו החלטות- כמו ברית מילה, שמו הפרטי, מקום מגוריו או דתו??? כל היום אנחנו מחליטים בשבילם, למה פה פתאום כולם מזועזעים שלא חיכיתי שיגדל ולשאול אותו את דעתו לגבי בן זוגי??
כמובן שהעלתי בפני כולם את נושא אימוץ הילד על ידי בן זוגי,על מנת לתת לקשר מעמד זוגי, כולם באמת נרעשו ואמרו שזה עוד צעד במחיקת עברו...
קשה לי עם זה שבן זוגי לא מקבל שום הכרה- לא מהמוסדות, לא מהרווחה , מבחינתם הוא רק בן זוג שמקרה חי עם הילד בבית. מבחינתי הוא נתן לילד שלי עולם שלם. ואם משהו יקרה לי , אין לו שום מעמד....

הייתי מאוד שמחה לשמוע את דעתם.

 

[KallaGLP]

אני תומכת בהחלטתך.

צודקת, במקרה הזה בהחלט אפשר להגיד שלילד יש שני "אבא". האבא הראשון מעולם לא התנער מתפקידו או ויתר עליו, ולכן אין כל סיבה שלא לקרוא לו "אבא", אך אתרע המזל והוא נפטר כשבנו היה כל כך קטן, שאין כל סיבה שיחיה ללא דמות של אבא בכל מובן אפשרי. האם אין אפשרות שבעלך יאמץ את הילד באופן רשמי? לדעתי זכותם של בני משפחתו של האב להנציח את זכרו של בנם בלבו של הילד (כפי שגם את עושה) ולצפות שהוא לא יפסיק להיחשב לאביו של הילד, אך אין להם כל זכות לדרוש ממך או מהילד שלא לקרוא גם לבעלך השני אבא. לדעתי זו התערבות בחייכם שאין לה מקום ושאף עלולה להזיק לילד ולפגוע בו. זו החלטה שלך ושל הילד, ולא שלהם. לגבי העו"סית - לא ברור לי ואף תמוה ביותר למה היא חושבת ככה. אולי תתייעצי עם איש מקצוע נוסף - בכל מקרה עו"סית אינה פסיכולוגית ואין לה סמכות לקבוע דבר כזה. לדעתי, כדי שהעניין הזה יוסדר, הכי טוב שבעלך יאמץ רשמית את בנך, וכך לאף אחד לא תהיה אפשרות לבוא בטענות. השאלה רק אם זה אפשרי - אני פשוט לא יודעת מה החוק אומר במקרים כאלה.

 

[Daria34]

גם לילד מאומץ ומתרומה זה אבא!!

 

[KallaGLP]

זה הילד יחליט.

 

[fannyd]

קודם כל שמחה בשבילך ובשביל הבן שלך

את נוהגת בסדר גמור. בן זוגך לא מוחק את זיכרון בעלך הראשון ז"ל. נתתם לילד בחירה, לא כפיתם, והוא יחליט מה טוב לו. לכל משפחה הזכות לבחור את הנתיב שלה.

 

[נגה לביא]

לדעתי, את צודקת

אמירתה של העו"ס יותר מתמוה בעיני. הייתי מצפה ממי שאחראית על הליך גישור בין שני הצדדים, שתבהיר למשפחת האב הביולוגי שהילד החי לא ינזק מקיום אב חי בחייו, כאשר המטרה היא לא למחוק את אביו המת.

במשפחתי המורחבת הייתה ילדה שהתייתמה מאמה בגיל שלוש, שהאב שגידל אותה לא היה ביולוגי וחי במדינה אחרת וחוייב להתנתק ממנה מפאת סיבות שאינן תלויות באנשים אחרים ואילו אביה הביולוגי לא היה מוכן לוותר עליה לאימוץ.
אחותה של האם הכניסה את הילדה לביתה כמשפחה אומנת (היא רצתה לאמץ, אך אי הסכמת האב הביולוגי מנעה זאת).
מהר מאוד הילדה עברה לקרוא לדודתה הביולוגית "אמא" ולאישהּ של הדודה "אבא". לרגע זה לא העלים מן הילדה את קיום אמה הביולוגית, ולא מחק אותה מחייה, אך ילדה כילדה זקוקה להורים בשר ודם, ואלו הם ההורים שגידלו אותה, לצד מי שהיא מכנה אח ואחות למרות שתמיד יש מי שמזכיר שהם בני דודה בלבד.
עם אביה הביולוגי היה לה קשר מוגבל ביותר לאורך השנים, אך כאשר הוא נפטר, היא התאבלה עליו מרות. זה לא הפריע לה לקבל תמיכה נפשית מהוריה בפועל, אלו שגידלו אותה, ולהם היא קראה אמא ואבא.
כעת, כשהיא כבר בוגרת ואם בעצמה לילדים, היא התייתמה פעם שניה מאם, ומטפלת במסירות באב שנשאר לה. אם בתחילת הקשר הוא קיבל אותה בערבון מוגבל ביותר, כעול שנפל על כתפיו מבלי שהתכוון לכך, במשך השנים יחסיהם הפכו ליחסי אב-בת רגילים, וכיום אפשר לראות כיצד שניהם רק הפיקו תועלת מכך.

 

[fatfat]

גם לי לא מובנת גישת המגשרת

לפחות ממה שאת הצגת אינך מונעת ממנו לדבר על אביו מולידו, אתם משוחחים עליו בבית, יש תמונות, סרטים. הוא נפגש עם קרוביו.

הדבר תמוה במיוחד כשאת עומדת ללדת את ילדיכם המשותף לך ולבן זוגך הנוכחי. את הכאב של הוריו של האב הראשון אני מבינה. מבחינתם לא רק שבנם אלא לנכדם יש תחליף. אבל זה הם ולא את. את צריכה להסביר למגשרת שצריך לשמוח שבעלך הנוכחי מתייחס אל בנך כאל ילדו ושלא יפלה אותו בהשוואה ליוצא חלציו.

ולגבי מעמד, כל עוד בעלך לא יאמץ חוקית את בנך הוא לא יוכר כבעל מעמד רשמי ואם חלילה יקרה לך משהו, מאוד יתכן מצב בו בנך הבכור יגדל ללא קשר אתו ונורא יותר עם אחיו/אחותו למחצה.

 

[שרון123]

גם לדעתי הגישה שלך ושל בעלך היא הנכונה

והסבים האחרים גורמים לצער שהם חווים על מות בנם, לפגוע בטובת הנכד שלהם וחבל שכך.
אני לא מבינה את העו"ס שנוקטת צד ומאשימה אותך האשמות מופרכות. תילחמי בכל הכח, כי לא טובת הילד מול עיניהם.

 

[אמא של עקתש]

גם לילד שלנו יש שני זוגות הורים

הוריו מולידיו ואנחנו, ההורים האומנים שמגדלים אותו.
כשהגיע אלינו התלבטנו איך ללמדו לקרוא לנו ולהם. בהתיעצות עם מנחת האומנה קראנו בכינוי אבא/אמא והשם הפרטי. די מהר הילד בעצמו ויתר על שמנו הפרטי ולנו הוא קורא רק אמא/אבא ולבילוגים הוא קורא אמא/אבא ושמם הפרטי.
זו מציאות חייו ולדעתי ככל שיגדל אליה כך ילמד לחיות בתוכה בטוב.
אצלינו, המשפחה המורחבת, בעיקר סבא וסבתא משני הצדדים שלנו, מתקשים מאד לקרוא לבילוגים עם התוא אבא/אמא. אבל זו החלטה שלנו ואין להם ברירה אלא לקבלה. לא התיעצנו איתם, אלא הודענו שכך אנו קוראים להם.

נראה לי שהקושי הגדול אצלכם הנו מול משפחתו של אביו שנפטר ובזה הייתי משקיעה אנרגיה: לנסות לשוחח איתם ולהבין מה חשוב להם ואיך לדעתם זה יקבל מענה מספק מבחינתם. מניחה שגם הם רוצים בטובתו של ילדך אך ייתכן שטובתו נראית שונה בעיניים שלהם ושלך.

בהצלחה ולידה קלה!

 

[נחל עוז]

מסכימה עם דרכך לחלוטין, אני חושבת

שזו הדרך הטובה ביותר לילד והייתי נוהגת בדיוק כמוך. אני לא מבינה את כל המתנגדים . נשמע שיש כאן חוסר תום לב ואפילו רשעות מצד המתנגדים. אל תוותרי ותמשיכי בדרכך ! ושלחי עדוד גם לבעלך שבעיני הוא כמובן האבא של הילד לכל דבר.

 

[נחל עוז]

אולי תנסו לדרוש החלפת העובדת הסוציאלית?

לא נשמע שטובת הילד לעיניה. ומהסבא והסבתא עם כל הכאב שלהם, הייתי מצפה שיבינו שזאת טובתו של הילד שיקרא לאבא החדש "אבא" .ביחוד שאת לא מוחקת את זכר האב הביולוגי.
בהצלחה.

 

[China8]

לקרוא אבא זה בסדר גמור

לו הייתי במקומך הייתי מבקשת להחליף את העו"סית לאחר שאמרה דבר כזה, אני לא חושבת שזה בתחום אחריותה בכלל להביע דעה בעניין כל כך פרטי ואישי.
כמובן שיש הרבה דברים שאנו קובעים עבור הילדים שלנו ואם זה מה שהרגיש לך נכון אז אין בעיה. בכל מקרה כשהילד שלך יגדל יוכל להחליט בעצמו מה הכי מתאים לו לעשות.
בעיני הרעיון שנתנו לך כאן של לקרוא אבא+שם זה רעיון מעולה מפני שאז יש אבא כזה ואבא אחר וזה לא בהכרח חייב להיות אחד. כמו כן, באמת כדאי לקרוא את המשפחה של בעלך הראשון ז"ל לשיחה ולתאם עמדות וציפיות. אני יכולה לתאר את הכאב שלהם ואני מניחה שהם פועלים בתום לב ומתוך הכאב של הטרגדיה שלהם אבל החיים ממשיכים.... חוץ מזה, שום דבר לא יכול לשנות את העובדה שאביו הביולוגי של הבן שלך הוא מי שהוא.