נו, אז מה בנוגע לאודיאנה באנדהא??
הטקסט המכונן של ה-"האת'הא יוגה", הלא הוא "האת'הא יוגה פראדיפיקה" (מילולית: אור על היוגה של השימוש בכוח ומשמעת), מהווה את הבסיס לתיאורית התרגול הגופני של היוגה. הוא מסכם בכתב קובץ מכונן של פרקטיקות, שנכון לזמנן-היו המילה האחרונה של תרגול האת'הא יוגה. הוא עוסק בעיקר באסאנות רצפה (מה שנקרא תנוחות ישיבה), בפרניאמה, קריות באנדהות ומודרות.יש הרבה סיבות מדוע דווקא בנושאים אלו. הוא נכתב אי שם בין 1400 ל-1600 "למניינם", היינו לספירת הנוצרים. הרבה מאוד זמן אחרי פטאנג'לי, הרבה זמן לפני פורום תפוז וגם וואלה. מאז , היו הרבה התפתחויות המבוססות על נסיון אישי של מורים ומתרגלים. כיום, למשל, אסאנות עמידה מהוות חלק חשוב מאוד מתרגולי כל שיטות היוגה בהן מתרגלים אסאנות. הבאנדהות, למשל, נכנסו למרכז התמונה של מתרגלי היוןגה רק בעשרות השנים האחרונות, בעיקר כתרומה של השיטה האהובה עלי אישית, הקרויה "אשטנגה ויניאסה יוגה". בתרגול אשטנגה ויניאסה יש הדגשה מירבית על שילוב תרגול וריאציות שונות של הבאנדהות בזמן תרגול אסאנות מאתגרות ומורכבות ופרניאמה. יש כמובן גם תרגול פרניאמה נפרד המיוחס לשיטה, ובו השימוש בבאנדות מעט שונה. הסיבות לשימוש השונה בבאנדות (ולווריאציות השונות של השימוש בבאנדות) הוא פרקטי, ונועד לענות על צרכים שונים של המתרגל האינדיבידואלי. ממש כמו תיאורית היוגה עצמה: היא נועדה לתת מענה מאופנן אישית למתרגל הבודד, כדי לתת לו את המסלול הנכון ביותר להתפתחות. לכן נחשבת האשטנגה-ויניאסה לאינטנסיבית ודינאמית ביותר: יש הרבה דרישות. אבל, יש הרבה אפשרויות לוריאציות. כל שיטה גורסת שהיא הכי יעילה ו/או נכונה ותצדיק את האמירה הזו באינפורמציה המבוססת על המסורת שלה. זה טוב. מה שלא טוב הוא להעביר חומר הלאה בלי לבדוק אותו אישית לעומק.זה ש"אמרו לי"- זה לא מספיק. ניתן לבצע גרסאות של אודיאנה באנדהא יחד עם נשימה לחזה (אוג'אי) ויחד עם ביצוע אסאנות.(אוג'אי היא הפרניאמה היחידה הניתנת לביצוע בכל אסאנה אפשרית). ניתן לבצע תוך ביצוע פרניאמה בלבד.ניתן לבצע שילוב באנדהות (טרי באנדהה, מאהא-באנדהא) או לבצען לבד.יש הרבה דעות והרבה אפשרויות, התרגול הוא כלי למחקר למציאת האפשרות הסופית של הגבלת תנודות התודעה- שהיא מטרת היוגה לפי פטאנג'לי. אין מונופול על הידע- יש דעות וגישות שונות. אבל, כדי לחזור לשאלה המקורית, דעתי האישית היא שכל תרגול, לא משנה מה שמו ודרגת חשיבותו, הגורם למצוקה בנשימה או בהווייה אינו מתאים לאדם הספציפי. יש לשנות אותו עד שהאדם יוכל לנשום כהלכה בתרגול הזה, ואז להתקדם הלאה.יש לשנות את התרגול לפי האדם, עד שניתן לשנות את האדם לפי התרגול- בהתאם למסורת התרגול והשיטה. וכך להתקדם. לילה טוב! גלעד חרובי
הטקסט המכונן של ה-"האת'הא יוגה", הלא הוא "האת'הא יוגה פראדיפיקה" (מילולית: אור על היוגה של השימוש בכוח ומשמעת), מהווה את הבסיס לתיאורית התרגול הגופני של היוגה. הוא מסכם בכתב קובץ מכונן של פרקטיקות, שנכון לזמנן-היו המילה האחרונה של תרגול האת'הא יוגה. הוא עוסק בעיקר באסאנות רצפה (מה שנקרא תנוחות ישיבה), בפרניאמה, קריות באנדהות ומודרות.יש הרבה סיבות מדוע דווקא בנושאים אלו. הוא נכתב אי שם בין 1400 ל-1600 "למניינם", היינו לספירת הנוצרים. הרבה מאוד זמן אחרי פטאנג'לי, הרבה זמן לפני פורום תפוז וגם וואלה. מאז , היו הרבה התפתחויות המבוססות על נסיון אישי של מורים ומתרגלים. כיום, למשל, אסאנות עמידה מהוות חלק חשוב מאוד מתרגולי כל שיטות היוגה בהן מתרגלים אסאנות. הבאנדהות, למשל, נכנסו למרכז התמונה של מתרגלי היוןגה רק בעשרות השנים האחרונות, בעיקר כתרומה של השיטה האהובה עלי אישית, הקרויה "אשטנגה ויניאסה יוגה". בתרגול אשטנגה ויניאסה יש הדגשה מירבית על שילוב תרגול וריאציות שונות של הבאנדהות בזמן תרגול אסאנות מאתגרות ומורכבות ופרניאמה. יש כמובן גם תרגול פרניאמה נפרד המיוחס לשיטה, ובו השימוש בבאנדות מעט שונה. הסיבות לשימוש השונה בבאנדות (ולווריאציות השונות של השימוש בבאנדות) הוא פרקטי, ונועד לענות על צרכים שונים של המתרגל האינדיבידואלי. ממש כמו תיאורית היוגה עצמה: היא נועדה לתת מענה מאופנן אישית למתרגל הבודד, כדי לתת לו את המסלול הנכון ביותר להתפתחות. לכן נחשבת האשטנגה-ויניאסה לאינטנסיבית ודינאמית ביותר: יש הרבה דרישות. אבל, יש הרבה אפשרויות לוריאציות. כל שיטה גורסת שהיא הכי יעילה ו/או נכונה ותצדיק את האמירה הזו באינפורמציה המבוססת על המסורת שלה. זה טוב. מה שלא טוב הוא להעביר חומר הלאה בלי לבדוק אותו אישית לעומק.זה ש"אמרו לי"- זה לא מספיק. ניתן לבצע גרסאות של אודיאנה באנדהא יחד עם נשימה לחזה (אוג'אי) ויחד עם ביצוע אסאנות.(אוג'אי היא הפרניאמה היחידה הניתנת לביצוע בכל אסאנה אפשרית). ניתן לבצע תוך ביצוע פרניאמה בלבד.ניתן לבצע שילוב באנדהות (טרי באנדהה, מאהא-באנדהא) או לבצען לבד.יש הרבה דעות והרבה אפשרויות, התרגול הוא כלי למחקר למציאת האפשרות הסופית של הגבלת תנודות התודעה- שהיא מטרת היוגה לפי פטאנג'לי. אין מונופול על הידע- יש דעות וגישות שונות. אבל, כדי לחזור לשאלה המקורית, דעתי האישית היא שכל תרגול, לא משנה מה שמו ודרגת חשיבותו, הגורם למצוקה בנשימה או בהווייה אינו מתאים לאדם הספציפי. יש לשנות אותו עד שהאדם יוכל לנשום כהלכה בתרגול הזה, ואז להתקדם הלאה.יש לשנות את התרגול לפי האדם, עד שניתן לשנות את האדם לפי התרגול- בהתאם למסורת התרגול והשיטה. וכך להתקדם. לילה טוב! גלעד חרובי