מבקשת כמה הבהרות
יש משהו לא אתי בהפיכת מפגשים שאמורים להיות פתוחים לקהל הרחב למשהו שהוא oathbound או סודי, לא? אני פשוט רוצה להבין. האם המפגשים עדיין פתוחים לקהל הרחב? יש הבדל בין מפגש חברתי של פגנים לבין מפגש ריטואלי. יש גם הבדל בין מפגש ריטואלי פתוח למפגש ריטואלי סגור. ואם כן, איך זה עולה בקנה אחד עם סודיות? ואם לא, אז מהם הקריטריונים להצטרפות סגורה? ומה התפיסה האתית שעומדת מאחורי הסודיות? סודיות זה משהו שבעיניי לא צריך להתייחס אליו בקלות ראש. הייתי במספר מעגלים שבהם התחייבתי לשמור על סודיות, אבל אלו היו מעגלים קרובים, עם קבוצות קרובות, שבהם היה ברור לחלוטין מה עושים, ולמה זה סודי. זה לא נראה לי דבר שמתאים ל"מעגל פתוח". סיבות: 1. למה שאני ארצה לבטוח באנשים שמגיעים למפגשים על בסיס וולונטרי ולא התחייבותי עם ריטואלים שדורשים סודיות? הרי עצם הסיטואציה דורשת מידה של קירבה. 2. אם אני רוצה להגיע למפגש למטרה חברתית אבל לא למטרה ריטואלית, אני מן הסתם ארגיש לא בנוח. 3. שוב, כיוון שהקבוצה היא לא קבועה ואין לה חוקים קבועים, (אלא כל מי שבא למפגש ברוך הבא), ונניח שבאופן תיאורטי קורה בטקס משהו שמפריע לי, איך אני יכולה לדעת מה אני אמורה לעשות במקרה כזה? ולכן השאלה שלי - האם המעגל של המפגש הוא פתוח או סגור? האם זה מפגש חברתי או ריטואלי? ואם יש חוקים חדשים, אני אשמח להבין אותם לפני שאני שוקלת להגיע. תודה.