נו בוא נוציא קצת קיטור...

[jessy19]

נו בוא נוציא קצת קיטור...

סה"כ אני מכבדת את ההורים שלי ואוהבת אותם אבל לפעמים הם ממש חונקים אותי... אני בת 20 כמעט, חיילת כבר והם עדיין חונקים, אני שנייה לא מגיעה בזמן הרגיל ישר מתקשרים, אני יוצאת= לאן את הולכת? אני מגיעה, ישר אמא שלי אומרת: אל תשכחי להתרחץ, כאילו שכחתי אי פעם בחיי... די!!! הם ממש מנהלים לי את החיים וגם לאח שלי שהוא בן 26. נמאס לי כבר מהחניקה הזאת שלהם אני לא יכולה לעשות כלום בלי לומר להם. והכי מעצבן בעולם: הם התקשרו אליי באחד מימי השישי ב- 3 בבוקר לנייד בגלל שלא הגעתי!!!!! אני מבינה שהם דואגים ושהם עושים את זה מאהבה אבל נמאס לי והם יודעים את זה כי דיברתי איתם המון פעמים בקשר לזה. מה עושים עם הורים חונקים?

 

[faith2]

אמממ...

קודם כל כמו שאת בעצמך אמרת- הכל מאהבה! ואני רואה בהודעתייך שזה מאהבה. אבל בנוסף באמת חשוב לדעת לשם את הגבול בין דאגה לחניקה. מה שאני ממליצה לך זה לא להתייאש ושוב לנסות לדבר איתם שיחה מהלב, לא בזמן שיש עדיין רגשות חזקים, אלא מתי שהמצב רגוע ושקט ולהסביר להם בצורה הכי יפה שיש, שאת בת 20 כבר, אישה (לשם דגש על האישה!) גדולה, אחראית, יודעת מה טוב ומה לא טוב, יודעת מה כן לעשות ומה לא לעשות, ובשביל לדעת להסתדר בחיים האמיתיים שם בחוץ את צריכה לדעת בעצמך לפתור בעיות, לדעת בעצמך איך להתמודד עם העולם האמיתי...כי אם הם ירגילו אותך שהם תמיד מאחורייך את בחיים לא תצליחי לדעת איך להתסדר שם בחוץ.

 

[s h o o s h a]

דאגה ואהבה

כאמא לשני מתבגרים (20,18) אני מאד יכולה להבין את ההורים שלך שדואגים מאד למה שקורה לך ולתחושת המחנק שזה גורם לך. אני יודעת כי גם אני כזו. "לאן אתה הולך?" "מתי תחזור?" "עם מי אתה הולך?" "איך תחזור?" שאלות מעצבנות וחונקות של אמא אבל הכל מתוך דאגה במיוחד בימים טרופים אלו, שלצערנו המילה "פיגוע" כבר הפכה להיות מילה שבשגרה ופוחדים מזה יותר מאשר מכל דבר אחר. אז קבלי את ה"חניקה" של הורייך באהבה ובהבנה. תקשיבי להם ואל תתעצבני עליהם. כי לא משנה בני כמה אתם - תמיד תישארו הילדים שלנו.

 

[עינת]

שושה

יה קרציה אחת אולי תפסיקי להתקרצץ עליהם הא? את חושבת שהקירצוצים יעזרו???? שחררי את החבל ותאמיני לי שהם ידעו להודות לך וגם לשתף. בגיל מסוים עשיתי הסכם עם הבנים - " זה בסדר שאתם לא ישנים בבית , רק אל תשאירו אותי מודאגת בכל שעה שלא תהיה תתקשרו הביתה ותשאירו הודעה במזכירה " ואת יודעת מה שושה? הם עושים את זה ועוד יותר - שימי לב לתשובתה של שותפתי היקרה - קטנה , קטנה אבל מחשבה גדולה

 

[s h o o s h a]

ככה זה כשיש אמא פולניה ../images/Emo6.gif

 

[עינת]

../images/Emo46.gif יאללה גמכן

הפולניות האלה חושבות יש להן בעלות על האמהות |עינת - אמא פולניה גאה ולא קרציה

|

 

[ילדת דווקא היחידה]

חחחחחחחחחח

את מדי פעם קרציה

 

[עינת]

../images/Emo4.gif

 

[סול11]

ואת סתם מתקרצצת

נכון ילדת דווקא את יחידה במינה בהתקרצצות. מה דעתך על פסק זמן לא של עלית. ההההההההההה

 

[ילדת דווקא היחידה]

חוצפן

אני לא מברת איתךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך זה לא יפה

 

[עינת]

מאוד מסכימה עם מה שרותם כתבה

אבל מתוך היכרות עם כל מיני סוגי הורים אני יודעת שאם החנק הזה טבוע בהם , יהיה קשה לשנות... אם היית מבוגרת יותר בטח היו לי כמה עצות , אבל בשלב זה קצת קשה לי להציע משהו מעבר למה שנאמר. רק תזכרי כל הזמן שזה מאהבה ו... כשתהיי אמא תשתדלי לא לחזור על הטעות הזו

 

[jessy19]

קודם כל תודה על התגובות

ושנית, זה משהו שטבוע בהורים שלי- לחנוק, לדאוג, עד עכשיו הם ממש חונקים את אחותי שגרה בניו יורק ובת 29 כמעט!!! זה ממש עובר כל גבול- אני מבינה שהם הורים ושהדאגה היא חלק מלהיות הורה אבל יש גבול- זה מרחיק אותי מאוד מהם וגורם לי להתנפל עליהם בעצבים כשזה קורה כי זה מעצבן מאוד שחונקים אותך.

 

[עינת]

אוי אני כל כך מבינה אותך ../images/Emo24.gif

אולי תקפיצי אותם לפה ש"נדבר" איתם?

 

[jessy19]

זה לא יעזור....

אבל תודה בכל מקרה...

 

[faith2]

אני מקווה...

שהם יבינו שהדאגה הזאת כן מרחיקה אותך מהם

אולי בכל זאת תשבי איתם על כוס תה ותסבירי להם? אין לך מה להפסיד לא?

 

[עינת]

../images/Emo45.gif

 

[*יערית]

ככה זה...

אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים

כמה הייתי משלמת לדאגה כזו בעבר.... הרבה.. היתה דאגה ברמה מינימלית,יודעת שאהבו אותי..אבל משום מה דאגה תמיד התחבר לי עם אהבה והחסך הזה הורגש אצלי שנים.. היום בתור אמא לילדים...אני ממש כמו פולנייה.. לא רוצה שיווצרו להם התחושות שלי היו בגיל מאוד צעיר ואף בבגרות. כל עוד את תחת חסותם בביתם זה בטח לא ישתנה.. זה בדם כנראה

אם קשה להיפטר מזה...לפחות להנות מזה