עזרה@ראשונה
New member
נו טוב, אז בקרוב איגרת מיוחדת מעזרא
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
נו טוב, אז בקרוב איגרת מיוחדת מעזרא
- פותח הנושא עזרה@ראשונה
- פורסם בתאריך
עזרה@ראשונה
New member
ל מ נ כ " ל י ת ../images/Emo88.gif ולאחרים
אז כמו שקורה כמעט בכל ראש-חודש, שאז מתרחשים דברים דרמטיים במיוחד - הנה גם היום, ביום א´ חשוון, באמת עזרא מוצא הודעה מטעם המנכ"לית בענייני גבולות של טעם טוב, בעיקר על טענות של אנשים שלפתע אינם מוצאים את מקומם בפורום ("קשה להם להשתלב") כי "לא נעים להם להפריע", ולהודעה מצורפות אסמכתאות של גולשות-אינטרנט, הקובלות על הודעות של אחרים המפריעות להן אישית. אבל לפני שעזרא ישיב לגופו של עניין - חשוב לציין את מה שלא מצויין בהודעה, כלומר שהיא מתייחסת בעצם בעיקר לעזרא, שבהחלט רואה עצמו אחראי לחלק גדול מאותם ´צ´אטים´, או לפחות לליבוי ודירבון שאר המשתתפים בהם. על כן, מראש יובהר, שחבל מאוד שאותן מי שהיו שותפות לשיחות האלה מיהרו להתנצל ולהצטדק, משום שהדבר היה מיותר. פשוט, משום שלא היה על מה להתנצל - משום שממילא איש לא היה רשאי לבוא אליהן בשום טענה. נו טוב, המנכ"לית עצמה כבר זוכרת בוודאי את התופעה הזו היטב, מאחד הסיבובים הקודמים של הפורום, מסתבר שהסיפור הזה עדיין חוזר על עצמו באינטרנט הזה, והוא מחייב תזכורת חוזרת. באופן פרדוקסלי, המתלוננים הם דווקא אותם אלה שהם הפחות משתתפים בפורום, או הפחות פעילים בו, או הפחות בקיאים במדיום הזה, או הפחות ´אינטרנטיים´ שבחבורה. מרשימת התומכים בהודעת המנכ"לית, עולה כי אחת מהן נמצאת פה בקושי יומיים, ומישהי אחרת - עוד מעולם לא רשמה פה מילה. תמוה, מהיכן היא שואבת את הזכות לקבוע לאחרים, שהם כן כותבים, מה לכתוב - ואיך. בדרך כלל נשאבו האנשים האלה לאינטרנט יותר על בסיס יכולת ההקלדה הטכנית שלהם - ופחות על בסיס תפיסת הפלטפורמה הזו הנקראת אינטרנט. משום מה הם עדיין מביטים על המדיום הזה כמשהו שטוח, פורמלי, קונקרטי, ואינם מפנימים עדיין את שאר הרבדים שלו, כלומר את מימד העומק המכיל את אין-סוף אפשרויות ההתבטאות וההתנהלות על המסך. הם עדיין לא קלטו לאשורה את התפיסה העקרונית הגלומה בתרבות הדיגטלית. האינטרנט נראה להם כמו ספסל בגינה ציבורית המיועד לארבעה וחצי אנשים: רק להם - ולעוד שלושה שהם מוצאים עימם שפה משותפת. ושלא ינסה איש לטעון שמדובר פה בפורום מסוג אחר: ראשית - משום שמדובר בתופעה האופיינית לכל פורום אינטרנט - ושנית, משום שדווקא הפורום הזה - יותר מכל פורום ´מקצועי´ אחר - מגלם את הבעייה הזו ביתר שאת. במילים אחרות: מי שחווה אובדן - חווה בעצם את הדבר הגדול, הנורא, הכולל, והמקיף מכל. מה עוד יכול להיות גדול ממנו, מה עוד יכול להכיל יותר ממנו, האובדן הוא כה משמעותי - שהוא גורף עימו ואחריו כל מה שנקרה בדרכו: אין עוד משהו אחר ה´מתחרה´ עם האובדן בעוצמתו או בהיקפו, ומהו סתם תיש או מהי עז, ומהו כל נושא שולי אחר, היכול לפגוע בעוצמת האובדן. מי שטוען שאיזשהו דבר קטן אחר ´מפריע´ לו - מעיד על עצמו שהוא עוסק בצד השולי של האובדן שלו, לא בצד המהותי, כי מה עוד יכול להפריע למישהו, מה בכלל צריך להיות איכפת למישהו, אותו עיסוק של מישהו אחר בכל נושא אחר. אבל העניין הוא מהותי יותר: כל אחד תופס את האובדן בדרכו שלו. כמיספר המשתתפים בפורום - כך מיספר התפיסות. יש מי שנזקק לתמיכה של חיבוק. יש מי שנזקק לסיפור על חיבוק. יש מי שנזקק למילה ´חיבוק´. יש מי שמסתפק בציור של חיבוק. ויש מי שנזקק למילים אחרות, או לביטויים אחרים, או לדרכים אחרות. יש אנשים שרוצים לדבר, בצורה קונקרטית ופשטנית, על דימעה ממש - אבל יש אחרים - שמעדיפים לדבר על הוריקאן, כי הוא מזכיר להם מבול של דמעות. יש המעדיפים לדבר על קבר - ויש המעדיפים לדבר על ההימאלייה, שמזכיר להם את האימא של הקברים. מי יחליט פה עבור מישהו מה לחשוב ומה לדבר. מי הסמיך כאן איש לקבוע עבור הזולת - מה תהיה הדרך המתאימה לו להתבטא. מי האיש הרשאי לקבוע עבור האחרים מה מתאים להם - ומה לא. מי האיש המתיימר לקבוע באיזה אופן יתמודד כל אחד עם הצרה שלו, באותה שעה שהוא יושב מול המחשב באינטרנט. ומדובר לא רק במהות - אלא גם בסגנון: יש אנשים הממשיכים לשמור על הסגנון הנורמטיבי המקובל. יש אחרים - השוקעים לסגנון של מרה-שחורה. אבל יש אחרים - המתמודדים עם האובדן שלהם בדרך שונה. בדרך הפוכה. בצחוק, בהומור, אולי בציניות, אולי בסרקאזם, אולי בכל תמהיל אחר של מרכיבים אחרים. מיהו, איפוא, האיש, שמתיימר לקבוע לזולתו מהי הדרך המתאימה לו. מי הסמיך כאן מישהו - כאן או בכל מקום אחר - לקבוע עבור זולתו מה מינון ההומור המתאים לו. מי מוסמך להחליט עבור האחר מתי ההומור הוא רב - ומתי מועט. ובאיזו זכות הוא טוען זאת. במילים אחרות: כאן זה אינטרנט, למי שעוד לא הבין, וכל אחד רשאי להתבטא על פי מה שמתאים לו. לא מתאים לך - אינך חייב לקרוא. כן מתאים לך - אהלן: תצטרף. בקיצור: מה זו ההיטפלות הזו לאחרים, מה זו ההתקרצצות הזו בענייניו של האחר, המוצא לעצמו את דרך הביטוי המתאימה לו ביותר. אתה מעדיף לבכות - תבכה. אבל באיזו זכות אתה מונע מהשני לצחוק. וכי יעלה בדעתו של הצוחק לשאול אותך מדוע אתה מעדיף לבכות? מהי ההתחסדות הזו, מאיפה בכלל קמה לה הזכות הזו, לטעון שאתה לא מוצא כאן את מקומך - רק משום שמישהו אחר מגיב אחרת ממך. כאן זה פורום שכול ואובדן - לא פורום בכי ודיכאון. ומעצם שמו - ומעצם טבע האדם - רשאי כל אחד להגיב על פי דרכו, השקפתו, טיבעו, ומצפונו. דוגמה קטנה שתבהיר למי שעדיין לא הבין: שלשום הודיעה כאן ליאת לווינהר על קיום ההלוויה של בעלה. כצפוי - החלו מייד להתנוסס מתחת הודעתה הודעות רבות של השתתפות בצער, כמעט כולן בנוסח דומה ועצוב ("ליאת היקרה"), חלקן עם נר, ובזה מילאו האנשים את חלקם בעצב בדרך שהם מצאו לנכון. עזרא לא התייחס כלל להודעה הזו, אבל ´תפס´ אותה בארבע לפנות בוקר בפורום, ומהר מאוד הסתבר, כי היא עצמה הפכה את נושא ההומור העצמי לסוג של מנגנון הגנה המסייע לה היטב. לא נר, ולא "ליאת היקרה" - אלא דיבור מסוג אחר. והשמיים לא נפלו, והעולם לא התמוטט, והיא עצמה עוד הוסיפה כהנה וכהנה לשאר מי שהחליף איתה מילים - איזה מזל שכל שאר האנשים המתלוננים ישנו היטב בשעה הזו, מי יודע כמה הם היו מזדעזעים, או טוענים שזה מפריע להם "להשתלב בפורום". בעניין זה, תמיהה נוספת כמובן. עזרא מחזיק בידיו תדפיס של עמוד הפורום. אלה עיקרי התנועות של עזרא בשירשורי ה´צ´אט´ בפורום, שהפריעו למתלוננים "להשתלב בפורום": ביום 17.10.01 משעה 02:44 עד שעה 02:51 ביום 17.10.01 החל מהשעה 03:35 עד 04:09; ביום 17.10.01 משעה 02:33 עד שעה 03:31; ביום 17.10.01 משעה 03:02 עד שעה 03:37 ביום 16.10.01 בשעה 02:09 בכל שאר השירשורים, שנערכו בשעות מוקדמות יותר של הערב - לא נערכו שום שיחות צ´אט. ואם נערכו בין משתתפים מסויימים - עזרא לא השתתף בהן. כן כן: באמצע הלילה - ממש לפנות בוקר - כשאיש ממילא לא נמצא בפורום, חוץ מאותם שמוצאים עניין בכך, כשאיש לא מפריע לשום איש אחר - כשהפורום ריק ממילא - - - - ולמחרת - חה חה - 12 שעות מאוחר יותר - מעזים האנשים לטעון שדברים מהלילה הקודם מפריעים להם להשתלב בפורום... אז קודם כל - אם הדברים האלה באמת מפריעים - למה הם נכנסים בכלל לקרוא אותם. אבל השאלה הגדולה יותר היא למה הם לא מקישים על כפתור ההודעה החדשה - ופותחים לעצמם הודעה משלהם - בלי שאיש מפריע להם בכך. והשאלה הגדולה באמת - איך קרה שרבים וטובים כאן בפורום, שכבר ראו ושמעו הכל, איך קרה שגם הם נפלו בפח הזה . של ההתבכיינות הפסולה. לא של הבכי המותר. עד כאן בינתיים.
אז כמו שקורה כמעט בכל ראש-חודש, שאז מתרחשים דברים דרמטיים במיוחד - הנה גם היום, ביום א´ חשוון, באמת עזרא מוצא הודעה מטעם המנכ"לית בענייני גבולות של טעם טוב, בעיקר על טענות של אנשים שלפתע אינם מוצאים את מקומם בפורום ("קשה להם להשתלב") כי "לא נעים להם להפריע", ולהודעה מצורפות אסמכתאות של גולשות-אינטרנט, הקובלות על הודעות של אחרים המפריעות להן אישית. אבל לפני שעזרא ישיב לגופו של עניין - חשוב לציין את מה שלא מצויין בהודעה, כלומר שהיא מתייחסת בעצם בעיקר לעזרא, שבהחלט רואה עצמו אחראי לחלק גדול מאותם ´צ´אטים´, או לפחות לליבוי ודירבון שאר המשתתפים בהם. על כן, מראש יובהר, שחבל מאוד שאותן מי שהיו שותפות לשיחות האלה מיהרו להתנצל ולהצטדק, משום שהדבר היה מיותר. פשוט, משום שלא היה על מה להתנצל - משום שממילא איש לא היה רשאי לבוא אליהן בשום טענה. נו טוב, המנכ"לית עצמה כבר זוכרת בוודאי את התופעה הזו היטב, מאחד הסיבובים הקודמים של הפורום, מסתבר שהסיפור הזה עדיין חוזר על עצמו באינטרנט הזה, והוא מחייב תזכורת חוזרת. באופן פרדוקסלי, המתלוננים הם דווקא אותם אלה שהם הפחות משתתפים בפורום, או הפחות פעילים בו, או הפחות בקיאים במדיום הזה, או הפחות ´אינטרנטיים´ שבחבורה. מרשימת התומכים בהודעת המנכ"לית, עולה כי אחת מהן נמצאת פה בקושי יומיים, ומישהי אחרת - עוד מעולם לא רשמה פה מילה. תמוה, מהיכן היא שואבת את הזכות לקבוע לאחרים, שהם כן כותבים, מה לכתוב - ואיך. בדרך כלל נשאבו האנשים האלה לאינטרנט יותר על בסיס יכולת ההקלדה הטכנית שלהם - ופחות על בסיס תפיסת הפלטפורמה הזו הנקראת אינטרנט. משום מה הם עדיין מביטים על המדיום הזה כמשהו שטוח, פורמלי, קונקרטי, ואינם מפנימים עדיין את שאר הרבדים שלו, כלומר את מימד העומק המכיל את אין-סוף אפשרויות ההתבטאות וההתנהלות על המסך. הם עדיין לא קלטו לאשורה את התפיסה העקרונית הגלומה בתרבות הדיגטלית. האינטרנט נראה להם כמו ספסל בגינה ציבורית המיועד לארבעה וחצי אנשים: רק להם - ולעוד שלושה שהם מוצאים עימם שפה משותפת. ושלא ינסה איש לטעון שמדובר פה בפורום מסוג אחר: ראשית - משום שמדובר בתופעה האופיינית לכל פורום אינטרנט - ושנית, משום שדווקא הפורום הזה - יותר מכל פורום ´מקצועי´ אחר - מגלם את הבעייה הזו ביתר שאת. במילים אחרות: מי שחווה אובדן - חווה בעצם את הדבר הגדול, הנורא, הכולל, והמקיף מכל. מה עוד יכול להיות גדול ממנו, מה עוד יכול להכיל יותר ממנו, האובדן הוא כה משמעותי - שהוא גורף עימו ואחריו כל מה שנקרה בדרכו: אין עוד משהו אחר ה´מתחרה´ עם האובדן בעוצמתו או בהיקפו, ומהו סתם תיש או מהי עז, ומהו כל נושא שולי אחר, היכול לפגוע בעוצמת האובדן. מי שטוען שאיזשהו דבר קטן אחר ´מפריע´ לו - מעיד על עצמו שהוא עוסק בצד השולי של האובדן שלו, לא בצד המהותי, כי מה עוד יכול להפריע למישהו, מה בכלל צריך להיות איכפת למישהו, אותו עיסוק של מישהו אחר בכל נושא אחר. אבל העניין הוא מהותי יותר: כל אחד תופס את האובדן בדרכו שלו. כמיספר המשתתפים בפורום - כך מיספר התפיסות. יש מי שנזקק לתמיכה של חיבוק. יש מי שנזקק לסיפור על חיבוק. יש מי שנזקק למילה ´חיבוק´. יש מי שמסתפק בציור של חיבוק. ויש מי שנזקק למילים אחרות, או לביטויים אחרים, או לדרכים אחרות. יש אנשים שרוצים לדבר, בצורה קונקרטית ופשטנית, על דימעה ממש - אבל יש אחרים - שמעדיפים לדבר על הוריקאן, כי הוא מזכיר להם מבול של דמעות. יש המעדיפים לדבר על קבר - ויש המעדיפים לדבר על ההימאלייה, שמזכיר להם את האימא של הקברים. מי יחליט פה עבור מישהו מה לחשוב ומה לדבר. מי הסמיך כאן איש לקבוע עבור הזולת - מה תהיה הדרך המתאימה לו להתבטא. מי האיש הרשאי לקבוע עבור האחרים מה מתאים להם - ומה לא. מי האיש המתיימר לקבוע באיזה אופן יתמודד כל אחד עם הצרה שלו, באותה שעה שהוא יושב מול המחשב באינטרנט. ומדובר לא רק במהות - אלא גם בסגנון: יש אנשים הממשיכים לשמור על הסגנון הנורמטיבי המקובל. יש אחרים - השוקעים לסגנון של מרה-שחורה. אבל יש אחרים - המתמודדים עם האובדן שלהם בדרך שונה. בדרך הפוכה. בצחוק, בהומור, אולי בציניות, אולי בסרקאזם, אולי בכל תמהיל אחר של מרכיבים אחרים. מיהו, איפוא, האיש, שמתיימר לקבוע לזולתו מהי הדרך המתאימה לו. מי הסמיך כאן מישהו - כאן או בכל מקום אחר - לקבוע עבור זולתו מה מינון ההומור המתאים לו. מי מוסמך להחליט עבור האחר מתי ההומור הוא רב - ומתי מועט. ובאיזו זכות הוא טוען זאת. במילים אחרות: כאן זה אינטרנט, למי שעוד לא הבין, וכל אחד רשאי להתבטא על פי מה שמתאים לו. לא מתאים לך - אינך חייב לקרוא. כן מתאים לך - אהלן: תצטרף. בקיצור: מה זו ההיטפלות הזו לאחרים, מה זו ההתקרצצות הזו בענייניו של האחר, המוצא לעצמו את דרך הביטוי המתאימה לו ביותר. אתה מעדיף לבכות - תבכה. אבל באיזו זכות אתה מונע מהשני לצחוק. וכי יעלה בדעתו של הצוחק לשאול אותך מדוע אתה מעדיף לבכות? מהי ההתחסדות הזו, מאיפה בכלל קמה לה הזכות הזו, לטעון שאתה לא מוצא כאן את מקומך - רק משום שמישהו אחר מגיב אחרת ממך. כאן זה פורום שכול ואובדן - לא פורום בכי ודיכאון. ומעצם שמו - ומעצם טבע האדם - רשאי כל אחד להגיב על פי דרכו, השקפתו, טיבעו, ומצפונו. דוגמה קטנה שתבהיר למי שעדיין לא הבין: שלשום הודיעה כאן ליאת לווינהר על קיום ההלוויה של בעלה. כצפוי - החלו מייד להתנוסס מתחת הודעתה הודעות רבות של השתתפות בצער, כמעט כולן בנוסח דומה ועצוב ("ליאת היקרה"), חלקן עם נר, ובזה מילאו האנשים את חלקם בעצב בדרך שהם מצאו לנכון. עזרא לא התייחס כלל להודעה הזו, אבל ´תפס´ אותה בארבע לפנות בוקר בפורום, ומהר מאוד הסתבר, כי היא עצמה הפכה את נושא ההומור העצמי לסוג של מנגנון הגנה המסייע לה היטב. לא נר, ולא "ליאת היקרה" - אלא דיבור מסוג אחר. והשמיים לא נפלו, והעולם לא התמוטט, והיא עצמה עוד הוסיפה כהנה וכהנה לשאר מי שהחליף איתה מילים - איזה מזל שכל שאר האנשים המתלוננים ישנו היטב בשעה הזו, מי יודע כמה הם היו מזדעזעים, או טוענים שזה מפריע להם "להשתלב בפורום". בעניין זה, תמיהה נוספת כמובן. עזרא מחזיק בידיו תדפיס של עמוד הפורום. אלה עיקרי התנועות של עזרא בשירשורי ה´צ´אט´ בפורום, שהפריעו למתלוננים "להשתלב בפורום": ביום 17.10.01 משעה 02:44 עד שעה 02:51 ביום 17.10.01 החל מהשעה 03:35 עד 04:09; ביום 17.10.01 משעה 02:33 עד שעה 03:31; ביום 17.10.01 משעה 03:02 עד שעה 03:37 ביום 16.10.01 בשעה 02:09 בכל שאר השירשורים, שנערכו בשעות מוקדמות יותר של הערב - לא נערכו שום שיחות צ´אט. ואם נערכו בין משתתפים מסויימים - עזרא לא השתתף בהן. כן כן: באמצע הלילה - ממש לפנות בוקר - כשאיש ממילא לא נמצא בפורום, חוץ מאותם שמוצאים עניין בכך, כשאיש לא מפריע לשום איש אחר - כשהפורום ריק ממילא - - - - ולמחרת - חה חה - 12 שעות מאוחר יותר - מעזים האנשים לטעון שדברים מהלילה הקודם מפריעים להם להשתלב בפורום... אז קודם כל - אם הדברים האלה באמת מפריעים - למה הם נכנסים בכלל לקרוא אותם. אבל השאלה הגדולה יותר היא למה הם לא מקישים על כפתור ההודעה החדשה - ופותחים לעצמם הודעה משלהם - בלי שאיש מפריע להם בכך. והשאלה הגדולה באמת - איך קרה שרבים וטובים כאן בפורום, שכבר ראו ושמעו הכל, איך קרה שגם הם נפלו בפח הזה . של ההתבכיינות הפסולה. לא של הבכי המותר. עד כאן בינתיים.
מסכימה
למרות שלא השתתפתי בשרשורים סטייל צ´ט, בחרתי להשאר בצד ולקרוא, או לקרוא למחרת, גם לא מצאתי לנכון להצטדק בשמי ובשם אף אחד. אני יכולה בהחלט להבין את החדשים, או את אלה שרק קוראים ולא משתתפים בשיח המדהים הזה, אבל בחיאת כולכם, לפעמים גם צ´ט והודעות ללא תוכן הם סוג של שחרור. לפעמים אני קוראת הודעות ולא מגיבה, לא כי אין לי מה להגיד עליהן, כי אני חוששת שהביקורת שלילא ממש במקום, אבל זה עניין לדיון אחר. אז כמו שעזרא הציע, אני מדלגת. לפעמים אני קוראת כאן ת´רדים שלמים של 50 הודעות ולפעמים לא. אני חושבת שאולי יש איזו גבה מורמת כשמישהו חדש נכנס ואומר הלו מה קורה כאן, הם לא באמת מתאבלים, אבל זו רק המחשבה שלי, כאילו שיש איזה סוג של ביקורת מבחוץ על כך שאנחנו מתפזרים לנושאים היתוליים מידי פעם. כאילו זה לא לעניין. אז זה כן לעניין, בדיוק כמו כל מחשבה ורגש שנחשפים כאן. בדיוק כמו שאמרה לי אחת לפני כמה זמן, אם אתה מרגיש נבוך כשמישהו זר לחלוטין צוחק לידיך, תבדוק עם עצמך למה אתה לא נבוך באותה מידה כשאותו אחד צוחק צחוק פרוע. אינטרנט. חופש. בנשימה אחת. לא צריך להתנצל ולא צריך לצנזר. החופש לברבר והחופש לדלג. לדעתי, לפחות.
למרות שלא השתתפתי בשרשורים סטייל צ´ט, בחרתי להשאר בצד ולקרוא, או לקרוא למחרת, גם לא מצאתי לנכון להצטדק בשמי ובשם אף אחד. אני יכולה בהחלט להבין את החדשים, או את אלה שרק קוראים ולא משתתפים בשיח המדהים הזה, אבל בחיאת כולכם, לפעמים גם צ´ט והודעות ללא תוכן הם סוג של שחרור. לפעמים אני קוראת הודעות ולא מגיבה, לא כי אין לי מה להגיד עליהן, כי אני חוששת שהביקורת שלילא ממש במקום, אבל זה עניין לדיון אחר. אז כמו שעזרא הציע, אני מדלגת. לפעמים אני קוראת כאן ת´רדים שלמים של 50 הודעות ולפעמים לא. אני חושבת שאולי יש איזו גבה מורמת כשמישהו חדש נכנס ואומר הלו מה קורה כאן, הם לא באמת מתאבלים, אבל זו רק המחשבה שלי, כאילו שיש איזה סוג של ביקורת מבחוץ על כך שאנחנו מתפזרים לנושאים היתוליים מידי פעם. כאילו זה לא לעניין. אז זה כן לעניין, בדיוק כמו כל מחשבה ורגש שנחשפים כאן. בדיוק כמו שאמרה לי אחת לפני כמה זמן, אם אתה מרגיש נבוך כשמישהו זר לחלוטין צוחק לידיך, תבדוק עם עצמך למה אתה לא נבוך באותה מידה כשאותו אחד צוחק צחוק פרוע. אינטרנט. חופש. בנשימה אחת. לא צריך להתנצל ולא צריך לצנזר. החופש לברבר והחופש לדלג. לדעתי, לפחות.
עזרה@ראשונה
New member
התאקלמת, התאקלמת
העניין הוא שלא היה עלייך להתאכלם. מלשון כלימה.
העניין הוא שלא היה עלייך להתאכלם. מלשון כלימה.
דפנה דורון
New member
עזרא, לאחד שמאד רגיש לאחרים
די הפתיע אותי מצד אחד לשמוע ממך שאתה כל כך כועס עלינו. אמנם אני כאן "רק יומיים" פעילה אבל, מקשיבה לך בקשב רב קצת יותר. אולי אני לא מאלה שיכולים להיכנס בכזו קלות לשיחת אחרים ולקבוצה כל כך נהדרת ומגובשת ומנסה כי אני מוצאת שאתם "שכנים" שאני רוצה לגור לידם.אני מרגישה איתכם מאד טוב גם כשקשה לי! אבל בה במידה אל תזלזל בכזו קלות ברגשי ההשתתפות שלי בכאב אחרים. אובדן ושכול לא זרים לי מינקות! חיי רצופים בכך עד כדי אפשרות כתיבת טלנובלה שתעבור על כל דעת וכל טלויזיה.. וזה נאמר בכל החיוך האפשרי כשמדובר בנושא שכזה! בה במידה אני מסכימה עם AMOR שאנחנו בבית של מיכל ומכאן יש חוקים וצריך קצת להיות יותר רגישים. מאיפה יש למי שנמצא יום, שניה, או שנים בפורום להגיב? מעצם היותם בני אדם ואנחנו לא מחויבים להסכים איתם אבל בהחלט מחוייבים להיות אכפתיים ורגישים. אוף! הכל יצא מבולבל לי! אתה מבין עכשיו למה ההיסוס?
די הפתיע אותי מצד אחד לשמוע ממך שאתה כל כך כועס עלינו. אמנם אני כאן "רק יומיים" פעילה אבל, מקשיבה לך בקשב רב קצת יותר. אולי אני לא מאלה שיכולים להיכנס בכזו קלות לשיחת אחרים ולקבוצה כל כך נהדרת ומגובשת ומנסה כי אני מוצאת שאתם "שכנים" שאני רוצה לגור לידם.אני מרגישה איתכם מאד טוב גם כשקשה לי! אבל בה במידה אל תזלזל בכזו קלות ברגשי ההשתתפות שלי בכאב אחרים. אובדן ושכול לא זרים לי מינקות! חיי רצופים בכך עד כדי אפשרות כתיבת טלנובלה שתעבור על כל דעת וכל טלויזיה.. וזה נאמר בכל החיוך האפשרי כשמדובר בנושא שכזה! בה במידה אני מסכימה עם AMOR שאנחנו בבית של מיכל ומכאן יש חוקים וצריך קצת להיות יותר רגישים. מאיפה יש למי שנמצא יום, שניה, או שנים בפורום להגיב? מעצם היותם בני אדם ואנחנו לא מחויבים להסכים איתם אבל בהחלט מחוייבים להיות אכפתיים ורגישים. אוף! הכל יצא מבולבל לי! אתה מבין עכשיו למה ההיסוס?
הלן...אמא של אמיר
New member
דפנה, זה לא יצא מבולבל. ואת צודקת.
עוזרת מקרית
New member
הבית של מיכל?
זה לא הבית של מיכל, זה הבית שלכם, ואתם צריכים לקבוע את הכללים, והכי קל לזרוק על עזרא בעיות אישיות.
זה לא הבית של מיכל, זה הבית שלכם, ואתם צריכים לקבוע את הכללים, והכי קל לזרוק על עזרא בעיות אישיות.
אוזן רגישה
New member
אכן זה גם הבית שלנו אבל, מי שפתח
אותו זו מיכל וכמו שאמרתי אם זה שלה או לא, תגובה שלה כמו כל תגובה אחרת צריכה להתקבל יותר בפתיחות, יותר באהדה והרבה יותר ברגישות. לא נראה לי שמישהו רצה לפגוע במישהו. הנושא מיצא עצמו כל כך. כל אחד יכול לקחת לעצמו מתוך זה מה שהוא רוצה וזהו. דפנה
אותו זו מיכל וכמו שאמרתי אם זה שלה או לא, תגובה שלה כמו כל תגובה אחרת צריכה להתקבל יותר בפתיחות, יותר באהדה והרבה יותר ברגישות. לא נראה לי שמישהו רצה לפגוע במישהו. הנושא מיצא עצמו כל כך. כל אחד יכול לקחת לעצמו מתוך זה מה שהוא רוצה וזהו. דפנה
עוזרת מקרית
New member
אז למה ההודעות המעליבות
ומשהו התחייב שהפורום הזה יהיה כל הזמן צבוע בכתמים של דמעות? אורח המגיע לבית מתנהג לפי כללי המארחים וצריך להכיר את המארחים או לשתוק. ודברי מיכל לא היו במקום. אי אפשר להיות נחמדה ומבינה לכולם וגם מוחקת הודעות סדרתית.
ומשהו התחייב שהפורום הזה יהיה כל הזמן צבוע בכתמים של דמעות? אורח המגיע לבית מתנהג לפי כללי המארחים וצריך להכיר את המארחים או לשתוק. ודברי מיכל לא היו במקום. אי אפשר להיות נחמדה ומבינה לכולם וגם מוחקת הודעות סדרתית.
אוזן רגישה
New member
רגע עוזרת מקרית יקרה, אנחנו אלו
שבוחרים איך לראות את ההודעה ואם להעלב ממנה או לא. חלילה לו מהפורום הזה להיות כל הזמן בדמעות כי אז לא יהיה מה שהוא אמור להיות, מקום וכתף לאלו שנמצאים ברכבת ההרים הזו בירידה. לפעמים אנחנו למעלה ולפעמים למטה וזה שיכול מלמעלה לתת נותן לזה שנמצא בדהרה האיומה מטה. אני לא יודעת היכן את מתארחת אבל אני לא מכירה כאן מספיק וגם אחרי שאכיר כאן סביר להניח שכמו שאני מצפה שיכבדו את רגשותי ודעותי, גם אם זה לא לרוחם, אדע אני לעשות אותו הדבר וללא אתקיף. אפשר להיות נחמדה ומבינה ובו בזמן לעשות את "העבודה" שאני צריכה. תפקידה של מיכל מהיותה אחראית על הפורום, לסנן דברים על פי כללים שהובהרו לה קודם, גם אם זה לא תמיד ימצא חן בעיני. ואולי, עם פחות כעס ופחות עלבון, תוכלי להבין שכל אחד שכתב, אלו שהתנצלו, אלו שלא נוח היה להם, אלו שהביעו דעה אפילו אחרי יומיים כאן, כולם אנשים שלא היתה להם כוונה תחילה לפגוע. רק עוד נקודה, אני אישית לא ממש מאמינה בהתנצלויות, אני מאמינה בהבנה. למרות שהמילה מצטערת נכתבה, מה שקלטתי מבין השורות שהם הבינו מה רצינו להעביר אליהם, והם כיבדו את זה. בואי נפסיק עם להעלב, המקום כל כך נחמד, האנשים עם כל המורכבות שלהם ושל חייהם, מאד נחמדים ואכפתיים. האמיני לי שיש הרבה יותר גרוע. דפנה
שבוחרים איך לראות את ההודעה ואם להעלב ממנה או לא. חלילה לו מהפורום הזה להיות כל הזמן בדמעות כי אז לא יהיה מה שהוא אמור להיות, מקום וכתף לאלו שנמצאים ברכבת ההרים הזו בירידה. לפעמים אנחנו למעלה ולפעמים למטה וזה שיכול מלמעלה לתת נותן לזה שנמצא בדהרה האיומה מטה. אני לא יודעת היכן את מתארחת אבל אני לא מכירה כאן מספיק וגם אחרי שאכיר כאן סביר להניח שכמו שאני מצפה שיכבדו את רגשותי ודעותי, גם אם זה לא לרוחם, אדע אני לעשות אותו הדבר וללא אתקיף. אפשר להיות נחמדה ומבינה ובו בזמן לעשות את "העבודה" שאני צריכה. תפקידה של מיכל מהיותה אחראית על הפורום, לסנן דברים על פי כללים שהובהרו לה קודם, גם אם זה לא תמיד ימצא חן בעיני. ואולי, עם פחות כעס ופחות עלבון, תוכלי להבין שכל אחד שכתב, אלו שהתנצלו, אלו שלא נוח היה להם, אלו שהביעו דעה אפילו אחרי יומיים כאן, כולם אנשים שלא היתה להם כוונה תחילה לפגוע. רק עוד נקודה, אני אישית לא ממש מאמינה בהתנצלויות, אני מאמינה בהבנה. למרות שהמילה מצטערת נכתבה, מה שקלטתי מבין השורות שהם הבינו מה רצינו להעביר אליהם, והם כיבדו את זה. בואי נפסיק עם להעלב, המקום כל כך נחמד, האנשים עם כל המורכבות שלהם ושל חייהם, מאד נחמדים ואכפתיים. האמיני לי שיש הרבה יותר גרוע. דפנה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.