נו... כולם שרדו?

נו... כולם שרדו?

מי רב עם מי?
מי מצא את עצמו עם ילדים בהפתעה כי ההורה השני דפק ברז, או להיפך - עם פחות ילדים מהמצופה?
מי ישב ליד שולחן ליל הסדר עם הנוכחי/ת והאקס/ית גם יחד?
מי קיבל טלפון "חג שמח" מההורים של האקס, או שכח (פעם ראשונה אחרי 10 שנים!) להתקשר אליהם (רמז: אני

מה הולך להשתגע עכשיו שבוע עם בית מלא ילדים שלו/שלה/שלנו?

יאללה - פה המקום לפרוק!
 

mother cat

New member
שרדנו...

החג היה ממשבקטנה הפעם - אנחנו, חמי וחמותי וסתי בלי ילדיה שהיו אצל אבא שלהם. אצל חמותיבבית.
היו רגעים קשים - בעיקר שהקטנה הקיאה על עצמה באוטו בדרך לשם, בשמלה הסופר מפונפנת ויקרה שחמותי קנתה לה והיינו צריכים לריב איתה שתלבש.... האוכל היה מזעזע... מעט מאד מההגדה נקראה. אבל שרדנו וזה מאחורינו....
 
בקטנה זה טוב

ולכם היה תרוץ להוריד את השימלה המפונפנת (מזכיר לי את הסוודרים הלבנים המפונפנים והמגרדים שחמותי לשעבר קנתה לגדולה כשהיא היתה בת חצי שנה)
&nbsp
 
שרדנו? בלשון עבר?

ערב החג זה עונש ידוע שאני כבר הסתגלתי אליו .
אבל השרידה האמיתית שלי נמשכת בחג כולו,למה? כי אני אוהבת מצות, במיוחד עם הרבה לורפק מעל, וזה בטח 3 קילו שאלחם עליהם אח"כ בחדר כושר.
אבל מה לא עושים למען אהבה, חחחח.
 
אהבה ללורפק? הכי טוב על מצת ביצים!

אני עדיין דוחה את המצה-בריי הראשון... עם ערמות דבש...
מיד אחרי החג אני נרשמת סוף סוף לחדר כושר!
 
אנחנו אירחנו את שני הצדדים

פעם ראשונה.
עבר בסדר.
אני הייתי סופר-מתוכננת, הכל היה מחושב, נכנסנו לנוח בצהריים בידיעה שכולם מגיעים לקראת שבע אז יש לי עוד כמה שעות, ואז הזוגי אומר כדרך אגב - "אה, אבל אל תשכחי שההורים שלי לא אוהבים לקחת סיכון בפקקים, אז הם יגיעו בחמש"
"אל תשכחי" - כאילו שהוא אמר לי בכלל!!
ניהלנו שיחה קטנה על כך שאינני קוראת את מחשבותיו ואינני בקיאה בהליכי משפחתו

&nbsp
והם... באמת הגיעו בחמש, יותר משעה וחצי לפני כולם

למזלינו כבר היינו ערוכים ומוכנים.
 

ornme

New member
כמעט.

לא ארחתי השנה לליל הסדר. התארחתי, אבל זה לא היה בדיוק סדר, יותר ארוחה עם הורי הקשישים והזוגי.
למחרת הילדים שלי והורי בארוחת חג.
לא היו פסטיבלים ולא עשרות אורחים.
שקט.
חושבת שעדיף לארח. בעיני זה חג אמיתי, אפילו שזה קשה.
לא מתקשרת למשפחת האקס, לא מרגישה צורך בכך.

כבר יומיים שאני בין הצגות ילדים ומתקני שעשועים באזורים שונים של העיר, עמוסה בשקיות חטיפים, קופסת פירות, בקבוקי מים שקית בגדים להחלפה והרבה כסף קטן.
חלק מהזמן עם נכד/ה מנמנם/ת על הידיים.
וצפויים עוד כמה ימים כאלו. איזה אושר.
נראה לי שזה משהו שמאזן את כמויות האוכל העצומות שאני מצליחה לחסל (ארוח או לא, אוכל יש)
 
באמת?

אני חרדה מהמחשבה שמתישהו בעתיד, כשילדינו ינשאו ויהיו נכדים, אצטרך שוב להצטופף בכל המתקנים ואתרי הטיולים למיניהם...
 

ornme

New member
לא מצטופפים, מחפשים פחות עומס, בגלל זה

מסתובבים קודם עם הרכב, למצוא מקום מתאים...
וזה גם יותר מעניין, לבחור מקומות ולנסות אותם. הגדולה מדביקה אף לחלון ובוחרת, הקטנטן עדיין לא בוחר אבל משתף פעולה עם בחירות אחותו.
בזמנו גם אני ראיתי את זה אחרת, לפני לידות הנכדים חשבתי על העומסים, עכשיו זה נראה לי כבילוי המועדף...
קריאות השמחה שלהם, ו"סבתא תראי אותי"... אין על זה.
 
שרדנו..

כאן בגולה שני סדרים.
הכנתי הכל לבד, הכשרתי שני בתים לפסח.
היו איתנו בלילה הראשון הבן שלי הילדים של האיש ואחיו.
היה נעים משפחתי ורגוע.
בלילה השני נוספה בת הזוג של בני ומשפחתה עוד 6 אנשים. הסדר עצמו היה בנוהל מזורז ואחר כך ישבנו עם ההורים שלה עד 12 בלילה לשיחת רעים כאשר הדור הצעיר דואג לעצמו....היה נפלא.
אני עכשיו צריכה חופשת התאוששות.
הלשעבר התקשרה באמצע הסדר השני וגרמה לבן של האיש לבכות כי הוא סיפר לה שהאוכל טעים והיא אסרה עליהם לאכול את מה שאני מבשלת. ..
כלומר היום האיש שבחופש יברר עם העו"ד מה ניתן לעשות כדי להפסיק את הסיוט לילדים.....
לא מחכה לחג השני.....
 
שורדת בקלות, הגרוש קצת מעצבן

הילדים היו אצל אבא בחג. אני עשיתי את החג עם משפחת בן זוגי, לראשונה. היה מוזר
אבל נחמד. התקשרתי להגיד חג שמח להורי הגרוש ושמחו מאד.
הגרוש ניג'ס ושינה תכניות מאה פעמים, וכרגיל, הזמן שלי-התכניות שלי-המאמץ שלי ושל בן זוגי, -והעבודה שלי, כולם מובנים מאליו בעיניו, וסובבים רק סביבו. הוא לא צריך לסגור איתי מראש ולעמוד בתכניות, לספר לי מהן התכניות לגבי הילדים/באיזה שעה יחזרו וכו'...מעצבן. לרוב אני סוגרת הכל מראש, כדי להקטיןאת החיכוך שלי עם השילוב הזה של חוסר ארגון+ רצון לשלוט דרך אי מסירת מידע.
הפעם ביקש שינוי והסכמתי. מאז עפים דברים כגון "קחי אותם בעצם מחר מהבוקר, וכשאני אצא מהעבודה אני אקח אותם לאטרקציה XYZ..."מתי? "נראה אני אתקשר מהדרך" "אה ותקפיצי אותם לשם כדי לחסוך לי זמן" גררר! כאילו, אני גם בן אדם, ואני עובדת. צריכה להודיע בעבודה, לתכנן מראש את משימותי, ואם כבר לקחתי יום חופש- אני *רוצה* להיות עם הילדים גם בערב, אני אמא שלהם, לא בייביסיטר שתשמור עליהם עד שאתה תתפנה לראותם. וגם הם רוצים לדעת מה יהיה איתם.
ואני מה זה אוהבת שאתה מודיע לי שעלי לעזור לך בלי להכיר בעזרתי, לבקש אותה, או להודות עליה...אבל אלה דברים שמוכרים עוד מנישואינו.
בנוסף, הוא תמיד עושה איתם דברים- שזה נהדר רק שזה ברמות מוקצנות. כל טיול ופעילות נעשים עד קצה גבול ההתשה ובצפיפות גדולה בין האירועים, ואין לילדים שום לילדים זמן "ניוטרל". זמן סתם להיות.
התוצאה היא שחוזרים אלי מותשים, ולא מוכנים כבר שנעשה שום דבר. השנה סיכמנו שניקח אותם להחלקרח. כל כך התחננו שנלך. בן זוגי הבטיח שיקח אותם(אני בהריון) התלהבו נורא. ואז, חזרו מפורקים מהטיול שהלכו עם אביהם ורצו רק להיות בבית. שזה סבבה, אבל מבאס שאני חייבת לכלול בתכניות יום מנוחה אחרי כל יום שהם אצל הגרוש. יש צרות הרבה יותר רציניות. ועדיין, מעצבן. והכי מעצבן זה חוסר הודאות כי הוא כל שניה משנה תכניות, מה שגורר צורך בשינוי תכניות שלנו.
התעצבנתי קצת, ואז עוד קצת, ועוד קצת. בסוף גם בן זוגי התמיד-רגוע הצטרף לעצבים שלי: השנה גם הוא בחופש וכבר התבאס משינויי התכניות.
נשמתי עמוק והזכרתי לעצמי -שהדרך הכי טובה להתמודד עם הגרוש היא לא להגיד לו כמה הוא מעצבן ושיפסיק לשנות תכניות כל שניה. את התנהגותו לא אשנה והוא רק יגיב לכעס ולא אשיג מה שאני רוצה.
מנסיון שנים קודמות- השיטה שעובדת היא להגדיר לעצמי מה הכי נוח *לי* ולכוון את הדיון לשם. וככה עשיתי- סגרתי עם בן הזוג מה הכי רצוי לנו, סימסתי לגרוש משהו בסגנון "מבחינתי עדיף XYZ. אם לא מסתדר -נעשה ABC. תעדכן מה עדיף לך."
ככה,שתי אפשרויות ששתיהן טובות לי. הוא לא יכול לפרפר אותי...
ואכן, הוא אמר שבסדר וכתוצאה- אני היום,כפי שרציתי, בעבודה עד מאוחר והילדים אצלו, בערב יחזרו אלינו וחסל סדר פרפורים-הם איתנו עד שחוזרים לשגרה
מחר בערב ניסע להורי בצפון ואני מקוה שלא יהיו הרבה פקקים.
חג שמח!
 

איילה421

New member
היה נחמד..

חגגתי עם הבנים שלי, בן הזוג וילדיו. השנה הגיע גם בן הזוג של בתו העומדת להתחתן בקיץ הזה, והוסיף לשולחן נעימות גדולה.
דבר חדש נחמד - הגרוש התקשר ואיחל חג שמח ומזל טוב לבן הזוג על החתונה הקרבה, לא מובן בכלל...וזה מאד שימח אותי.
 

עקשנית25

New member
למרות הכל היה טוב

כי אמא שלי הזמינה את כל האחים שלי ואותנו למלון בפעם הראשונה בחיינו, ולא נלקח בחשבון הבן של בעלי,
שגר איתנו במפתיע כי רב עם אמא שלו.
&nbsp
זה גרר ריב עצום עם בעלי לפני החג, הצעתי שיצטרף, הוא לא אהב את העיקרון שלא נלקח בחשבון...
הילד עצמו לא רצה... בן 18... בכל זאת לא בא לו לשהות עם הגדוד שלנו...
&nbsp
וגם זה שאני שומרת על פסח והוא לא... ולא היה לו מה לאכול... ולילדים שלו לא היה מה לאכול... טררם שלם :)
&nbsp
אני מורגלת בזה כבר שיש לי סכסוך על הרקע הזה בפסח.
&nbsp
ולמרות הכל, בעלי התגבר, היה נעים ונחמד, תודה לאל.
 
לגמרי מובן

נער בן 18 תמיד יעדיף להשאר בבית, ועוד לבד, מאשר לבלות עם מלא אנשים שהוא לא מכיר.
&nbsp
גם אצלנו יש בעיה של "אנחנו שומרים, הם לא", אז העמסתי מראש את הבית בכמויות אוכל ותחליפים לרוב (דגני בוקר כשל"פ, שקדי מרק כשל"פ ואפילו שניצל מאמאעוף כשל"פ), כך שהרוב היו מרוצים. ההיא שמחפשת כמובן השתוללה על כך שהמסטיקים שלה הוגלו לקרטון בעליית הגג, למרות שהצענו לה שתלך ותיקח לעצמה חבילה ותשמור אותו בחדר שלה, אבל זה היה צפוי...
 

עקשנית25

New member
עשיתי טעות

והלכתי לקניות לילה לפני רק... לא נשאר פשוט כלום. כלום.
אז כל החג הם אכלו את הסבים... לא נעים לי בכלל...
&nbsp
מצד שני... פאק איט... זה כולה שבוע ראבאק :)
 
למעלה