נזכור את כל הנופלים

[gils33]

נזכור את כל הנופלים../images/Emo16.gif

חייב לשתף אתכם כאן משנה לשנה יום הזיכרון מביא רגשות שלא חויתי קודם, כנראה שאם ההתבגרות הנפשית אנו מבינים את עומקם של הדברים. כמה נורא לאבד בן/בת. לכל משפחות השכול -שלא תדעו עוד צער.

 

[קוזומייסטר]

../images/Emo16.gif נזכור ../images/Emo16.gif

יום הזיכרון שלי. לא הייתי קרבי. הייתי ג'ובניק. יום אחד. פברואר 1997. הייתי מסופח לבסיס הרבנות הצבאית, לפני שיבוץ ליחידה. אני מגיע בבוקר לבסיס. שולחים אותי למחסן חירום. "יש שם עבודה דחופה". יחד עם עוד חייל, אנחנו מורידים מהמדפים 73 ארונות קבורה, מערימים אותם בערימות בחצר. אח"כ גם מעמיסים אותם על הנ"נים. 73 ארונות. 73 חיילים הרוגים. תאונה אחת מיותרת. כ"כ בלתי נתפס. כל יום זיכרון אני נזכר בבוקר הזה. והעיניים שלי מתחילות לדמוע מעצמן. אין לי ארץ אחרת אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי. לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה. ובביצוע של קורין אלאל וגלי עטרי: http://www.youtube.com/watch?v=GUwGpBH-Bc8

 

[motior]

../images/Emo16.gif

 

[liza26]

../images/Emo16.gif

 

[schlomitsmile]

נורא נורא שאבאמא קוברים בן, שילד/ה קובר/ת אבא, שמשפחות מתרסקות מכדור שהורג אחד מהן, נורא שדור אחר דור אנחנו נופלים על חרבנו, נורא שצריך למות בארץ הזאת כדי שיראו אותך את אלה שהמלחמה בוערת בהם כל השנה לא זוכרים כאן, קוראים להם הלומי קרב או סתם משוגעים, ולא מעיזים להסתכל להם בעיניים. וגם ל"סתם" בני אדם לא נותנים חצי מבט אמפטי, אתה חשוב רק אם נפלת מכדור עויין. ומישהו אמר לי שהעשן של יום העצמאות מתערבב לו בזכרונות בשר חבריו החרוך בקרב וגורם לו לרצות להקיא. חג שמח?

 

[gils33]

בכתיבה שלך מרגישים הרבה כאב.

המעבר חד מידי ודיברו על כך רבות,אך כנראה שזה מן קטע כזה של הישראלים,לעבור מעצב לשמחה מוחלטת. גם אני מסכים איתך שיש לשנות את זה. לשנים נוספות של שמחה ונקווה שכמה שפחות כאב - אמן.

 

[schlomitsmile]

לא דיברתי על המעבר מעצב לשימחה אלא על זה שתשומת-הלב ניתנת רק לחללים. מי שפיזית לא מת, אבל נפשית מת כל יום במלחמה (ע"ע הלם קרב)- מי שם לב אליו? ולמה אנחנו לא אוהבים לזכור אותם? ממה אנחנו בורחים? אפילו אלה שהיום הם חללים , או אלו שעתידים להיות חללים- האם כל עוד חיו מישהו הקשיב לשירים שכתבו? מישהו זכר שהם פלא? כשמעלים על נס אך ורק את המתים בקרב, ולא נותנים חצי מבט לנהג בכביש (שאולי יהיה חלל צה"ל מחר) או לקופאית בסופר (שאולי תהיה אם שכולה מחר) - מה זה אומר עלינו?

 

[gils33]

אנחנו בורחים

כי קשה לנו לקבל,להבין,לזכור ולעזור. אין לזלזל בכל האחרים אך שכול הוא הדבר הנורא ביותר שיכול להיות להורים. לפחות כל הייתר חיים וניתן לטפל בהם,אין ספק שגם אותם צריך להזכיר, יום הזיכורן - כך הוא נקרא,צריך לזכור את כולם. החיים והמתים,הפצועים וההלומי קרב. הסיפורים כולם קשים - נזכור את כולם.