נזרעו זרעי המכה המקדימה?
נזרעו זרעי המכה המקדימה? מאת יוסי מלמן מלים כמו שאמר אתמול אולמרט במוסקווה, ש"איראן צריכה לפחד שיקרה לה משהו שהיא לא רוצה שיקרה" - הן האיום המרחיק לכת ביותר שהשמיע עד כה מנהיג ישראלי בעניין תוכנית הגרעין האיראנית. לא פחות חשוב מהמלים עצמן הוא המקום שבו נאמרו. במשך עשור כמעט היתה רוסיה, בעיני ישראל, הספקית העיקרית של טכנולוגיה, ידע וחומרים לתוכנית גרעין איראנית. ישראל, בגיבוי ארה"ב, ניסתה לשכנע את רוסיה למנוע "זליגה" כזאת. סגן נשיא ארה"ב, אל גור, הועמד בראש המאמצים האלה והקים מנגנון לתיאום ובירור הבעיות עם ראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ'רנומידין. מאז 1995 יצאו לרוסיה ראשי מוסד, ראשי המועצה לביטחון לאומי ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק, למסעות שכנוע והחלפת מידע. כל זאת, כדי לשכנע את הרוסים שתמיכתם הגרעינית באיראן היא מקור הבעיה. עיקר הטענות סבו סביב הבנייה הרוסית של כור להפקת חשמל בבושהאר, שבחסותו - טענה ישראל - משיגה איראן ידע לפיתוח נשק גרעיני. תשובת הרוסים היתה תמיד: "תביאו לנו הוכחות". הוכחות לא הובאו, בנימוק שהדבר יחשוף מקורות מודיעיניים. אבל למעשה, לישראל וארה"ב לא היה מידע ממשי. עתה שינתה ישראל את גישתה, משני טעמים: האחד, שרוסיה עשתה בשנים האחרונות מאמצים לעכב את תמיכתה בבושהאר; כלומר, רוסיה מנסה לעכב, ולמצוא תירוצים שלא לספק לאיראן אורניום ברמת העשרה נמוכה. הטעם השני הוא, שהערוץ העיקרי שממנו ניזונה תוכנית גרעין החשאית האיראנית הוא פקיסטאני, לא רוסי. אבי פצצת הגרעין הפקיסטאנית, ד"ר עבדול קאדר חאן, הוא שסיפק לאיראן את התרשימים שבעזרתם בנו צנטריפוגות. בעקבות זאת חל שינוי במדיניות הישראלית, שניתן לתמצתו כך: הבעיה אינה ברוסיה, ובכל מקרה, רוסיה היא חיונית למאמץ בינלאומי להטלת סנקציות על איראן. אלה הסנקציות שאמורות לחולל את מה שאולמרט הגדיר במלים "ליצור פחד איראני". במסעו ביקש אולמרט לחדד באוזני הרוסים את המסר, שישראל לא תשלים עם נשק גרעיני במדינה שנשיאה מדבר על השמדתה. ייתכן שבביקור הזה זורע רה"מ ראשית ההכרה שישראל תיאלץ להנחית על איראן מכה מקדימה, אם הקהילה הבינלאומית תיכשל במאמציה הדיפלומטיים, ואם לא יימצא כוח בינלאומי שיתקוף את איראן. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/776901.html
נזרעו זרעי המכה המקדימה? מאת יוסי מלמן מלים כמו שאמר אתמול אולמרט במוסקווה, ש"איראן צריכה לפחד שיקרה לה משהו שהיא לא רוצה שיקרה" - הן האיום המרחיק לכת ביותר שהשמיע עד כה מנהיג ישראלי בעניין תוכנית הגרעין האיראנית. לא פחות חשוב מהמלים עצמן הוא המקום שבו נאמרו. במשך עשור כמעט היתה רוסיה, בעיני ישראל, הספקית העיקרית של טכנולוגיה, ידע וחומרים לתוכנית גרעין איראנית. ישראל, בגיבוי ארה"ב, ניסתה לשכנע את רוסיה למנוע "זליגה" כזאת. סגן נשיא ארה"ב, אל גור, הועמד בראש המאמצים האלה והקים מנגנון לתיאום ובירור הבעיות עם ראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ'רנומידין. מאז 1995 יצאו לרוסיה ראשי מוסד, ראשי המועצה לביטחון לאומי ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק, למסעות שכנוע והחלפת מידע. כל זאת, כדי לשכנע את הרוסים שתמיכתם הגרעינית באיראן היא מקור הבעיה. עיקר הטענות סבו סביב הבנייה הרוסית של כור להפקת חשמל בבושהאר, שבחסותו - טענה ישראל - משיגה איראן ידע לפיתוח נשק גרעיני. תשובת הרוסים היתה תמיד: "תביאו לנו הוכחות". הוכחות לא הובאו, בנימוק שהדבר יחשוף מקורות מודיעיניים. אבל למעשה, לישראל וארה"ב לא היה מידע ממשי. עתה שינתה ישראל את גישתה, משני טעמים: האחד, שרוסיה עשתה בשנים האחרונות מאמצים לעכב את תמיכתה בבושהאר; כלומר, רוסיה מנסה לעכב, ולמצוא תירוצים שלא לספק לאיראן אורניום ברמת העשרה נמוכה. הטעם השני הוא, שהערוץ העיקרי שממנו ניזונה תוכנית גרעין החשאית האיראנית הוא פקיסטאני, לא רוסי. אבי פצצת הגרעין הפקיסטאנית, ד"ר עבדול קאדר חאן, הוא שסיפק לאיראן את התרשימים שבעזרתם בנו צנטריפוגות. בעקבות זאת חל שינוי במדיניות הישראלית, שניתן לתמצתו כך: הבעיה אינה ברוסיה, ובכל מקרה, רוסיה היא חיונית למאמץ בינלאומי להטלת סנקציות על איראן. אלה הסנקציות שאמורות לחולל את מה שאולמרט הגדיר במלים "ליצור פחד איראני". במסעו ביקש אולמרט לחדד באוזני הרוסים את המסר, שישראל לא תשלים עם נשק גרעיני במדינה שנשיאה מדבר על השמדתה. ייתכן שבביקור הזה זורע רה"מ ראשית ההכרה שישראל תיאלץ להנחית על איראן מכה מקדימה, אם הקהילה הבינלאומית תיכשל במאמציה הדיפלומטיים, ואם לא יימצא כוח בינלאומי שיתקוף את איראן. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/776901.html