היום הייתי בכיכר דיזינגוף
ויש מוכרת אחת שאני מיודדת איתה (היא אפילו זכרה את שם היישוב שלי! גם אנשים שאני עובדת איתם אף פעם לא זוכרים את שם היישוב שלי). אז באתי לדבר איתה ולהסתכל בדברים וזה נשמע ככה: - וואו, זה ממש יפה. אני נורא אוהבת את הציור של התוכי. - את יודעת, לפני בערך חצי שעה היתה פה הזמרת הזאת, זאת שעשתה דואט עם שלמה ארצי? - ריטה? - לא, אני לא סובלת את ריטה. מישהי אחרת, שכחתי את השם שלה. - אני לא יודעת, הרבה זמרות שרו איתו. - נכון. רגע, לא שלמה ארצי, אולי גידי גוב? - אולי יהודית רביץ? - לא, צעירה, היא שרה שיר עם גידי גוב. - רונה קינן? - בדיוק! היא היתה פה, לפני חצי שעה, וגם היא מאד התלהבה מהארנק הזה, בגלל הציור של התוכי. -ברצינות? - כן, היא באה עם אחותה, ודיברה איתי במשך איזה עשרים דקות, אם היית מגיעה קצת לפני היית רואה אותה. -