נחרצו בפני האהבה שלנו קמטים
נחרצו בפני האהבה שלנו קמטים היא מזדקנת לאיטה. הבנו שצריך להכיר בזה ולהפסיק לפחד. מתהלכת לאיטה, צולעת. שעונה על הנוסטלגיה, על הזכרונות של אותם ימים רחוקים, יפים יותר בעוד שהיא מצהיב, מתכלה, נאכלת. זה היה רק עניין של זמן עד שהיא תתפורר לנו בין האצבעות, תנוס מפנינו. ואנחנו, כמו קשיש במעמד ערש דוואי, היינו חצויים- עצובים על הפרידה מהאהבה - מהחיים, אך בו בעת גם חשנו הקלה אדירה בעת שחרור נשמתנו, שנצררה חזק מד בצרור האהבה, וריאותינו התרחבו ותפקדו, סוף סוף. ועדיין, לעולם לא אמחק את אותם רגעי אושר אתך שהיו בשבילי הרבה יותר ממה שבקשתי לעצמי או ממה שציפיתי לקבל. לא ברור לי מתי וכיצד האהבה שלנו אבדה את הצבע ודהתה, אבדה את הכוח ורפסה, אבדה את האחיזה ונפלה, נשחקה עד שנשמע צליל צורם, מחריש אוזניים והתחבאה. ואנחנו בקשנו לסתום את אותן אוזניים ששמעו טוב מדי את אותה חריקה. לעוור את העיינים שראו טוב מדי את הבורות שנכרו ורק לתת ללב להנחות, להוביל. אך גם הלב לא יכל להתחמק ממה שהחושים כבר תפסו וצנח גם הוא אל אותה תהום שבינינו. וכל כך ניסינו וניסינו, התעקשנו עלינו. אך כל מאמצינו לצייר את העולם אחרת הביאו עמם רק כשלונות ואכזבה מתבקשת, עד שהבנו שלא הכל תלוי בנו ואת מה שאבד לא ניתן להשיב. בפרידתנו, נותרנו עוד אוהבים. יודעים מתי הכל התחיל, ושואלים אם זה יגמר, אי פעם. צועדים,בינתיים, זועקים לפעמים שנינו, בשבילים מקבילים.
נחרצו בפני האהבה שלנו קמטים היא מזדקנת לאיטה. הבנו שצריך להכיר בזה ולהפסיק לפחד. מתהלכת לאיטה, צולעת. שעונה על הנוסטלגיה, על הזכרונות של אותם ימים רחוקים, יפים יותר בעוד שהיא מצהיב, מתכלה, נאכלת. זה היה רק עניין של זמן עד שהיא תתפורר לנו בין האצבעות, תנוס מפנינו. ואנחנו, כמו קשיש במעמד ערש דוואי, היינו חצויים- עצובים על הפרידה מהאהבה - מהחיים, אך בו בעת גם חשנו הקלה אדירה בעת שחרור נשמתנו, שנצררה חזק מד בצרור האהבה, וריאותינו התרחבו ותפקדו, סוף סוף. ועדיין, לעולם לא אמחק את אותם רגעי אושר אתך שהיו בשבילי הרבה יותר ממה שבקשתי לעצמי או ממה שציפיתי לקבל. לא ברור לי מתי וכיצד האהבה שלנו אבדה את הצבע ודהתה, אבדה את הכוח ורפסה, אבדה את האחיזה ונפלה, נשחקה עד שנשמע צליל צורם, מחריש אוזניים והתחבאה. ואנחנו בקשנו לסתום את אותן אוזניים ששמעו טוב מדי את אותה חריקה. לעוור את העיינים שראו טוב מדי את הבורות שנכרו ורק לתת ללב להנחות, להוביל. אך גם הלב לא יכל להתחמק ממה שהחושים כבר תפסו וצנח גם הוא אל אותה תהום שבינינו. וכל כך ניסינו וניסינו, התעקשנו עלינו. אך כל מאמצינו לצייר את העולם אחרת הביאו עמם רק כשלונות ואכזבה מתבקשת, עד שהבנו שלא הכל תלוי בנו ואת מה שאבד לא ניתן להשיב. בפרידתנו, נותרנו עוד אוהבים. יודעים מתי הכל התחיל, ושואלים אם זה יגמר, אי פעם. צועדים,בינתיים, זועקים לפעמים שנינו, בשבילים מקבילים.
