סיגל של שגיא
New member
נטישה../images/Emo5.gif"לי זה לא יקרה" - האמנם../images/Emo35.gif
בשבועיים האחרונים יוצא לי לחשוב הרבה עם התינוקת הנטושה. ולא פחות ממנה-על האמא שנטשה. מה הביא אותה לנטישה? מה היא חשבה בשעה שהשאירה את התינוקת אצל אישה זרה? מה היא חשבה בשעה שלפני הנטישה? וביום שלפני? וביומיים שלפני? האם, כשהיתה בהריון, ידעה שיגיע הרגע הזה? ואולי גם לי זה יקרה? איך אני מונעת את המצב הזה? האם עלי לקחת כמובן מאליו את העובדה שאנחנו יכולים להעניק לשגיא מכל הטוב הנפשי, החומרי, והפיזי? לא
אני לא לוקחת זאת כמובן מאליו. "לי זה לא יקרה"-נמחק מהלקסיקון שלי אחרי תאונת הדרכים זה היינו מעורבים לפני מס´ שנים ושאת הצלקות הפיזיות והנפשיות ממנה אני נושאת בתוכי עד היום. "לי זה לא יקרה"-לא קיים אצלי, וזה מה שמאפשר לי, אני מקווה, להיות עם היד על הדופק, ולהבטיח את המירב שבמירב בכל האופנים לשגיא. בכל יום, כשאני עולה על יצועי, אני עושה לי חשבון נפש: האם, גם היום, גרמתי לבני ולאביו להיות מאושרים? האם, גם היום, פינקתי, הגדשתי, חינכתי, לימדתי, טיפחתי את בני? האם,גם היום, הצלחתי להבהיר לשגיא ולאביו שאני אוהבת אותם הכי בעולם? האם, גם היום, גרמתי לשגיא להרגיש בטוח? להרגיש שהוא נאהב ולא משנה מה הוא יעשה? והאם, גם היום, שוכבת לה במיטה "במקום אחר בארץ, או אפילו ברחוב סמוך אלי...) אמא כמוני, והתשובות שלה לכל השאלות הללו, שאני משתדלת עד אין קץ לענות על מרביתן בכן, היא עונה על כולן לא. ועל כך אני אומרת
בכל יום.
שנישקתי, אהבתי ואמרתי שאני אוהבת, טיפחתי, לימדתי, טיילתי, רחצתי, אספתי, והייתי שם בשביל אהוביי. "לי זה לא יקרה" - אצלי זה לא מובן מאליו.
בשבועיים האחרונים יוצא לי לחשוב הרבה עם התינוקת הנטושה. ולא פחות ממנה-על האמא שנטשה. מה הביא אותה לנטישה? מה היא חשבה בשעה שהשאירה את התינוקת אצל אישה זרה? מה היא חשבה בשעה שלפני הנטישה? וביום שלפני? וביומיים שלפני? האם, כשהיתה בהריון, ידעה שיגיע הרגע הזה? ואולי גם לי זה יקרה? איך אני מונעת את המצב הזה? האם עלי לקחת כמובן מאליו את העובדה שאנחנו יכולים להעניק לשגיא מכל הטוב הנפשי, החומרי, והפיזי? לא
