נטע ובעצם כולם

פרוזק

New member
נטע ובעצם כולם

חזרתי עכשיו הביתה שוב גררו אותי ברכבי הקניון רק שאני לא יהיה לבד בבית אז הלכתי איתם אפילו כוח להתנגד כבר לא ממש יש לי אז הלכתי איתם וכל הזמן ניסיתי לקבור את הדמעות עמוק בפנים ניסיתי לעודד את עצמי עם זוג גרביים עם ציור של כלב צוחק אבל זה עבד בדיוק ל5 דקות בדרך חזרה אבנתי שהכל זה תרוצים כאילו אני מנסה נואשות למצוא סיבה למצבי רוח הזוואתיים שלי אבל בעצם אף אחת מהסיבות היא לא הסיבה, לו פרוייד היה חיי היום והיה מטפל בי הוא היה מאושר עד הגג והיה בונה תאוריה גדולה ושלמה על בסיס המקרה שלי אבל לאזאזל איתו נטע על מה שכתבת שאני חזקה והכל לו רק יכולתי לאוריד מעצמי את כל החוזק אזה לו רק יכולתי לתת לעצמי להיות חלשה לאפסיק לנסות לאלחם בזה היה לי הרבה יותר טוב, יותר שקט רק פעם אחת שלא יהיה שם מאחורה כל הכוח אזה המלחמה הזאת בפנים משגעת אותי ואולי יותר מהדכאון עצמו
 
פרוזק-את יכולה

ואת עושה את זה לפחות כאן בפורום. את משדרת שלנו שאת חזקה, אבל את גם משדרת כאב וקצת חולשה. אני מרגישה בהודעות מסוימות שאת עצמך, שאת חלשה לא נלחמת בחולשה , ומרשה לעצמך לאמר אני חייבת עכשיו להיות ככה , וזה נפלא. המון אהבה רחל-נשמה
 
למעלה