נטע יש לי שאלה?

[רחל-נשמה]

נטע יש לי שאלה?

אני רוצה לעשות איתך משהו, מקווה שלא תפגעי...זה דיון לעזור לכולנו.... את חושבת שמישהו בפורום הזה מעריך אותך בכלל? או שגם אנחנו חושבים שאת סמרטוט?

 

[נטע....]

אני אנסה עכשיו

וזה שעד עכשיו לא כתבתי, אלא רק ברמזים, זה לא בגלל שלא רציתי אלא בגלל שלא יכולתי. טוב, למעשה זה היה מקרה ממש קטן ואולי אפילו דבילי. אחרי שהכנתי חביתה, שכחתי, כמו תמיד לנקות את מסביב הפלטה והשותפה שלי התעצבנה על זה ודרשה ממני לנקות. יכול להיות שהיא צדקה, הרי אני צריכה לנקות אחרי. אבל עצם העובדה שמייד אחרי זה הלכתי וניקיתי ראיתי בזה השפלה עצמית. אז כל אלה שכתבו לי שמי שהשפיל אותי לא שווה אותי: אני רוצה להגיד לכם שאולי אני באמת לא שווה את עצמי כי אני זאת שמשפילה את עצמי. עכשיו, אחרי המקרה הזה הסתגרתי בחדר בצורה קיצונית, ממש פחדתי לצאת אבל לא צריך לקרות משהו כדי שאפחד לצאת מהחדר. גם כשלא קורה כלום אני בדרך כלל מסתגרת ונותנת לפחד לשתק אותי. זה מין הרגל כזה מאז ומתמיד. ואתם יודעים מה אני חושבת שעזר לי עכשיו לחזור לכאן ולכתוב את זה? הלכתי מקודם לפורום של היצירה וראיתי שיר שכתבה כרמל (שהכינוי שלה הוא מרגישה יותר טוב) שבו היא כתבה על האמא הנהדרת שלה שתמיד נמצאת שם בשבילה, תומכת ומקבלת. השיר הזה הכאיב לי יותר, ואתם בטח כבר מבינים למה. וזמן קצר אחרי זה כתבתי שיר משלי. אתם מוזמנים לבקר בפורום היצירה ולקרוא אותו. אחרי שכתבתי את השיר חזרתי לכאן והנה אני כותבת את ההודעה הזאת. ולגבי השותפה: יש לה מזג כזה להתעצבן על כל אחד ולא רק עליי. ההבדל הוא שאנשים אחרים יודעים להתמודד איתה. אני בכל מקרה יודעת רק לעשות מעצמי סמרטוט. זאת כבר הדירה השלישית שאני שוכרת, ובכל דירה שאני נמצאת בה, הסיפור דומה. גם כשגרתי עם שתי בחורות מקסימות ונחמדות שבכלל לא השפילו אותי, גם מהן פחדתי. וגם שם אני השפלתי את עצמי מעין סוג של מזוכיזם שאני לא יכולה להשתחרר ממנו. ממש בא לי למות.

 

[lance-knight]

אפילו אל תחשבי על זה

תראי, גם לי נראה שאני ברוב המקרים משפיל את עצמי בגלל שאני עובר בשתיקה את היחס הזה כלפי מצד החברה. אבל מה זה המילים האלה? רק תחשבי שאת בחורה צעירה, מקסימה, ויש לך כל הסיכויים לשנות את הגישה, את המחשבות. חוץ מזה שתעזרי בכך לעצמך- יהיה לך מעניין לבצע את העבודה הזאת, לצפות לתוצאות ולראות איך כל זה משתנה ויחד עם זאת משתנה יחס החברה כלפיך. ולא תרגישי יותר מושפלת. מאחל לך את זה מכל הלב.

 

[מרגישה ילדה]

נטע חמודה

אני מבינה את ההרגשה שלך לגבי השפלה, למרות שאת טוענת שזה מקרה טפשי, אפילו אם זה נכון, אי אפשר להתווכח עם ההרגשה שלך. כי זה מה שאת מרגישה.. אני מאד מעריכה אותך (כמו שכבר הבנת) ואני דואגת לך כאילו אני מכירה אותך כבר שנים. בא לך למות. אני לא רוצה שתחשבי ככה, את בן אדם מיוחד, שכותב שירים וסיפורים מדהימים!!!!!!! אני חייבת לדבר איתך, חייבת!!!!!!! מרגישה ילדה

 

[נטע....]

אוקיי בואי לצ´ט

 

[רז.]

ניסיתי לתפוס אתכן בצ´ט...

ולא כל כך מצאתי... איפה אתן נמצאות?

 

[רחל-נשמה]

נטע-יקרה שלי

נטע בואי ננתח את המקרה, לפי הגישה ההכרתית, נחשוב ביחד. "רגשות אינם עובדות!-הרגשות שלך,אינם הוכחה לכך שהמחשבות שלך מדויקות. הם רק משקפים את העובדה שאת חושבת משהו שלילי ומאמינה בו. -לפי ד"ר דיויד ברנס. התחושה שאת מרגישה מושפלת, משקפת את המחשבה המעוותת שיצרה אותם-המחשבה השלילית לגבי הנסיבות הנ"ל. כלומר זה הולך ככה מאורע-->מחשבה--->רגשות מאורע אחרי שהכנתי חביתה, שכחתי, כמו תמיד לנקות את מסביב הפלטה והשותפה שלי התעצבנה על זה ודרשה ממני לנקות.....מיד אחרי זה הלכתי וניקיתי. מחשבה יכול להיות שהיא צדקה, הרי אני צריכה לנקות אחרי. רגשות אבל עצם העובדה שמייד אחרי זה הלכתי וניקיתי ראיתי בזה השפלה עצמית. כמה דברים: 1-אמרת "שכחתי כמו תמיד"-מה קרה בפעמים האחרות ששכחת לנקות? 2-אמרת "השותפה התעצבנה"-מאין לך לדעת מה השותפה הרגישה? היא שמה לך גבול, או דרשה ממך לבצע משהו, האם זה אומר שהיא התעצבנה? כלומר עיוות חשיבה שנקרא-קריאת מחשבותאת מסיקה מזה שהיא דרשה שתנקי את הגז מיד, שהיא עצבנית ובכלל לא טרחת לשאול אותה, אם זה מעצבן אותה? או שזה אפשרי לדחות כי כרגע את עסוקה.? 3-קרה לך פעם בעבודה, שביקשו ממך לבצע משהו מיד, כי צריך היה את זה מהר? האם הרגשת אז מושפלת כי ביצעת מיד? אחרי שתעני לי על זה נמשיך הלאה..... רחל-נשמה

 

[נטע....]

רחל היקרה!

א. אני מכירה את השותפה שלי וגם זה וגם לפי הצורת דיבור שלה, יכולתי לדעת בוודאות שהיא כן התעצבנה עליי. היא טיפוס כזה שמתעצבנת על כל דבר. ב. זה שנכנעתי לה ועשיתי את זה מייד, זה מה שגרם לי להרגיש נחותה ומושפלת. כלומר בזה בעצם הראיתי לה שאני מפחדת ממנה. ג. לגבי השאלה שלך מה קרה בפעמים האחרות, לא קרה כלום, לפחות לגבי המקרה הזה. קרו הרבה מקרים קודמים למשל שלא שטפתי את הכלים והיא שוב התעצבנה ואמרה שהיא לא מתכוונת לשטוף אחריי. ובמקרים האלה אמרתי לה שאף אחד לא ביקש ממנה שתשטוף. אבל גם כשאני עונה אני מגמגמת וחוסר הבטחון שלי בולט לעין. בגלל שאני נותנת לה לדבר איתי בצורה כזאת בגלל זה אני מרגישה רע. ואת יודעת מה, אני לא יודעת אם אני עושה נכון שאני שוב מחטטת עכשיו בפצע. כבר הספקתי קצת להרגע בינתיים ולהרגיש יותר טוב ועכשיו, כשאני כותבת את זה אני שוב עומדת לבכות.

 

[רחל-נשמה]

נטע-יקרה

בואי אספר לך משהו -מאז התאונה יש לי חיידק שנקרא מיד!!!!!!!.

שגרם לי הרבה סבל ודמעות-אמא היחידה שמבינה את זה ואחיי לא! נניח מתקלקל לי בבית מכשיר-דוגמא קומקום חשמלי אוקי? אני מתקשרת לאחי-איפו אתה? מה את רוצה ? אני רוצה שתבוא עכשיו לקחת את הקומקום לתיקון? טוב זה דחוף? בשביל זה התקשרת אלי? לא עכשיו אין לי זמן, אל תשגעי אותי! אוף איזה אח אתה, בגללך אני ככה תלויה מהתאונה המסריחה הזו, נמאס לי שאני זקוקה לבקש עזרה ממך ומאחרים, לא אכפת לך שאני סובלת, העיקר אתה מבלה טוב לך...וכו´ וכו´.. והוא בטון כועס אומר לי, תמשיכי לקטר-עכשיו אני לא לוקח בכלל את תלמדי שאומרים לך לא עכשיו, זה לא עכשיו.זה לא מספיק דחוף-בשביל שאני אבוא עכשיו ומיד ידאג לתיקון-תשתשמי בגז לבנתיים. ואני מתחילה אמא את רואה-לא אכפת לו ממני, ככה אני סובלת, תראי אני חצי בן אדם, שאני אמות לא אכפת לו ממני, כולם נותנים לי לסבול, זהו הם מחכים שאמות כבר כל האחים שלי, כל החיים נהרסו לי, להיות תלוי במישהו זה חרה, שווה למות. אם אני הייתי במקומו-מזמן כבר הייתי עשוה בשבילו, כשהוא היה ילד כל הזמן שמרתי עליו, עזרתי לו-איזה אח זה -והוא עוד מתעצבן עלי. לרוב בסיטואציה הזו -אמא לוקחת בעצמה את הקומקום ולוקחת ברגל לתיקון. ואחרי שאני נרגעת בעצם מה היה פה? כלום- אני פירשתי את הגבול שהוא הציב לי, או את האסטרטיביות שלו-כי הוא בעצם צודק זה לא דחוף-ככעס, כזלזול, כחוסר אכפתיות, ואפילו רצון שאני אמות. כלומר : עשיתי עיוות מחשבה שנקרא "קריאת מחשבות"-פירשתי את טון הדיבור שלו-את התגובה שלו את הפעולה-כעצבים דרך החשיבה שלי ולא דרך החשיבה שלו, אולי בכלל הוא לא חשב על זה כדבר מרגיז ובכלל לא התעצבן ורק אני במחשבה שלי פירשתי את זה ככה והרגשתי בשמו שהוא מתעצבן. ועיוות נוסף עשיתי "העצמה"....לקחתי מקרה קטן , שהוא העמיד לי גבול, או יותר נכון היה אסטרטיבי לגביי.....והשלכתי מזה הלאה לשנאה וחוסר אפכתיות, זלזול ברצונותיי. ביום שאני למדתי לשלוט במחשבות שלי, ביום שלמדתי לתפוס אותו לשיחה ולדבר איתו על זה מה קורה לי כשהוא מסרב, הוא למד לכבד את זה שהיום מאז התאונה יש לי תחושת מוות מרחף מעלי כל רגע, וכאילו אין לי את הזמן ..לפי תחושתי....כמו שיש לאדם רגיל, ולכן אני חייבת שדברים יעשו כמה שיותר מהר שאספיק לעשות עוד ועוד דברים בחיים.....ולא כדי להתעלל בו אני דורשת מיד. כמו כן הוא אמר לי שהוא לא מתעצבן, הוא פשוט העמיד אותי על מקומי, ואני צריכה להבין שיש לו גם חיים, והוא לא יכול לעזוב הכל כל פעם שאני צריכה משהו, אלא אם זה משהו דחוף ,תרופה , טיפול וכו´. ומאז למדתי לשלוט ברצף המחשבות והרגשות אחרי ארוע כזה, ולעצור אותו מיד כשהוא מתחיל-כלומר איך הוא שמסרב.....לעשות מה שבקשתי אני שואלת, טוב מתי יהיה לך זמן?.....ונניח הוא אומר לי שבוע הבא..אני מבקשת תשתדל אם אתה יכול מוקדם יותר זה דחוף לי.....ולפעמים הוא עושה ולפעמים לו...אבל מנעתי מעצמי את כל הרגשות הכואבים....כי בעצם קודם מי שגרם לי אותם.ואת הבכי והתסכול, ותחושת הלא שווה ותלויה זו אני לא הוא. כך תנסי לתפוס שיחה עם השותפה ככה ברגע של רגיעה: למה את מתעצבנת כשאני משאירה גז מלוכלך? מה יקרה אם אנקה אבל לא מיד אלא קצת אחרי שביקשת, כי אני עיפה, או כי אני עסוקה במשהו אחר, אגמור אתפנה ואנקה? נטע-את לא יכולה לברוח מלנסות לשפר את החשיבה שלך, לגבי התנהגותם ו/או מעשיהם של אנשים, אין לך דרך אחרת להוריד מעלייך כאב, כי מה שמכאיב לך זו לא החברה שלך, זה איזה משקל או איזה יחס את נותנת לדברים שהיא עושה..... נטע יכול להיות שזה שמדברים אליך בצורה של ציווי, מזכיר לך מישהו בעברך שציווה עליך לעשות דברים? נניח הורה , אח/אחות ואם לא עשית משהו מיד זה גרר אחריו מכות, רשימת קללות, מילים מכוערות, העלבות? ואולי היום כשמישהו עושה משהו שמזכיר לך את מה שעשו לך בעבר את מראש , כמו טריגר חווה את אותן תחושות השפלה של אז-בלי קשר בכלל שהיום אותה בחורה בכלל לא רצתה להשפיל אותך , ולא רצתה לעשות ממך סמרטוט כמו אותו אדם רע בעברך שכן רצה להשפיל אותך, וכן רצה לעשות ממך סמרטוט? רחל-נשמה שיהיה לך שבוע קסום ולא רוצה שתכעסי.....אם תבקשי שלא אגיב אכבד. ואם תרצי שאמחק את התגובה תגידי....נמחק

 

[נטע....]

רחל

המקרה עם השותפה זה לא כמו המקרה עם אח שלך. אותה שותפה ידועה בעצבנויות שלה. ואין סיכוי שאצליח לדבר איתה. כבר ניסיתי פעם לדבר איתה על משהו בזמן שהיא היתה רגועה אבל שוב התעצבנה עליי. ככה היא ואני בטח שלא אצליח לשנות אותה. אבל את צודקת בזה שזה קשור לעבר שלי. ולמפלצת שגידלה אותי ועשתה ממני מה שאני. תמיד אני רוצה לשכוח את זה ולהמשיך הלאה אבל לא יכולה. תמיד אני חוזרת להשפלות ולהתעללויות שעברתי אצל המפלצת הבת-זונה הזאת. ותאמיני לי שאם היו שואלים אותי מי אני מעדיפה שימות, היא או בין לאדן הייתי מעדיפה שהיא תמות. אין לך מושג עד כמה אני שונאת אותה אבל מה כבר עוזרת לי השנאה הזאת.

 

[אילנה.]

נכון, היא לא עוזרת, השנאה

היא מכלה כל חלק טוב ממך, היא ממיתה אותך, הופכת את עינייך לחודרות עוד יותר, ולמבינות יותר דברים יותר מדי, שלא לצורך. גורמת לך להימחץ בין העולם לשוליו, בזמן שגדר חשמלית מונעת ממך להיכנס אליו... ואין דרך להימלט מזה... סליחה על הקיצוניות.

 

[רחל-נשמה]

נטע-יקרה

אם למשל תלכי לבית משוגעים -לבית חולים לחולי נפש-ותכנסי לראות את המחלקות מבפנים, ויבוא אליך איש או אישה שנראים רגיל, ויתחיל לאמר לך שלום. ואת תעני שלום , אח"כ יגיד לך תביאי לי כסא-ואת תביאי כסא ולא תשימי איפו שהוא רוצה. אז אותו אדם איש או אישה יתחילו לאמר לך:את מפגרת!, את סתומה!, את אפס,! את כישלון!, את לא מוצלחת!, אני שונא אותך!, את אפס!, את זבל!, את לא מבינה כלום מהחיים שלך!. ואח"כ תמשיכי ללכת לחדר אחר, ותשמעי אותו בחוץ, ממשיך לאמר כמו תוכי את הדברים אבל הפעם לאחד המאושפזים האחרים, אותם מילים. האם את תיפגעי מהדברים שהוא אמר? האם תעלבי מזה שהוא קרא לך אפס, זבל וכו´? תזכרי שאת מבקרת בבית משוגעים, לא סתם ברחוב, במקום שמאשפז אנשים חולים בנפשם. רחל-נשמה

 

[נטע....]

רחל יקרה!

הדוגמא של הבית משוגעים אולי טובה, כי אמא שלי באמת מעורערת בנפשה. אז לבחורה בת 26 קל להבין את זה ואם הייתי שומעת ממנה את הדברים האלה היום זה באמת היה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה והייתי ממשיכה הלאה. אבל לילדה בת 5 לא קל להבין שמדובר באשה מעורערת בנפשה. אותה ילדה מאמינה לכל מה שהמבוגרים אומרים באמת ובתמים ולא מבדילה בין אדם בריא לבין חולה נפש. וכשאותה ילדה קטנה ותמימה שומעת מאמא שלה את אותם דברים איומים מידי יום, זה לא יכול שלא לחלחל פנימה. והיא, בלית ברירה מפנימה את זה, זה חודר לה ללב ולנשמה, פוצע אותה כמו סכין חדה, אוכל אותה ומכרסם בה מבפנים. והפצעים והצלקות נשארים בה לאורך כל החיים. ואי אפשר לרפא אותם.

 

[רחל-נשמה]

נטע-יקרה

את אמרת את הדברים בצורה כל כך נפלאה, עד .....הטעות הנוראה בסוף ואסביר. את אמרת "לבחורה בת 26 קל להבין את זה ואם הייתי שומעת ממנה את הדברים האלה היום זה באמת היה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה והייתי ממשיכה הלאה. אבל לילדה בת 5 לא קל להבין שמדובר באשה מעורערת בנפשה" ועם כל ההמשך אני מסכימה-אבל שימי לה מה אמרת היום את בת 26, היום את לא בת 5-ואם מישהו אומר היום לבחורה בת ה-26 דברים שאמא אמרה לילדה בת 5, ופגעו בה-אין סיבה שהיא היום לא תבין שמשהו כאן לא בסדר כי היום היא כבר לא בת 5. היום נטע צריכה בכל סיטואציה שמזכירה לה השפלה מצד אמא אליה כילדה, צריכה להזכיר לעצמה היום נטע את גדולה, את יודעת שזה לא בסדר...את לא באמת מה שאמא אמרה עליך. תראי מלא אוהבים אותך בסהר חושבים שאת לא סמרטוט, ולא אפס, ויש בך המון טוב ואת תומכת, אז אולי את עושה טעויות, אולי את לא בסדר בדברים מסוימים, אולי את לא מנקה את הגז וזה מרגיז אבל עדיין....זה שאת מכעיסה את השותפה, לא עושה אותך סמרטוט או אפס.כי היום נטע כבר בת 26 וידעת שזה לא בסדר בגלל סיטואציה פעוטה כזו, לעשות ממנה סמרטוט. נטע תזכיר לעצמה כל הזמן את זה מחדש, זה לא בסדר בגלל טעות, בגלל משהו שגוי, שאמא קראה לי אז כשהייתי ילדה בת 5, במלא שמות גנאי, אמא אחרת לא היתה קוראת לי ככה, כלומר היתה הבעיה עם אמא , זה לא שאני אפס. ככה כל פעם שהשותפה תעיר לך על משהו אפילו בכעס-זה לא אומר שהיא חושבת שאת אפס..ואם נניח היא חושבת כמו אמא שאת אפס? אז היום נטע בת 26, יודעת שזו התנהגות לא נכון, ויש לשותפה בעיה התנהגותית....ואז כבר נטע לא נעלבת...כמו שהיא לא נעלבת מאמא היום..והיא מחליקה מאוזן לאוזן..כי היא בחרה לא להעלב ממי שיש לו בעיה והוא מעורער.....בנפשו או מתנהג בצורה קיצונית, על דברים פעוטים. אפשר תמיד לעשות טיפול לרפא פצעים וצלקות-לעולם לעולם, גם ברפואה צלקת לא נשארת אותו דבר לאורך זמן. תמיד יש שלב שהצלקת יש לה ריפוי מסוים, בעזרת טיפול, ובעזרת הזמן שחולף, שינוי אורך חיים, וכו´. קרה לך פעם בגוף שהיה לך פצע רציני מאוד שהשאיר לך צלקת, לאורך השנים הגליד מעט.....והשמש והשיזוף, והקרמים, ואחרי שנים רבות בקושי רואים את הצלקת? יש לי המון צלקות בגוף...מכל הצנרת שדחפו לי בידיים ברגליים, בגרון....אבל מה עם השנים..הצלקות....והתפיסה שלי לגבי הצלקות....המחשבות שלי לגבי הצלקות.....הולכות ומשתנות. פעם הסתכלתי על הצלקת בגרון...נבלהתי רציתי לעשות ניתוח פלסטי (אבל אי אפשר היום), בכיתי נורא, עם השנים, היא טיפה טיפה הגלידה, אבל במיוחד מה שקרה, החשיבות שאני נתתי לצלקת בחיי. החלטתי שזהו יש לי צלקת, ואני כבר לא לובשת חולשה עם צווארון שתסתיר אותה, ומי שיראה יראה , ואת יודעת מה ...היום בכלל אני לפעמים לא זוכרת שיש לי צלקת, ולא חושבת מה אנשים מרגישים.....כשהם רואים את הצלקת, וכנ"ל אנשים בפעם הראשונה נבהלו....כשזה היה טרי, לפני שהזמן הגליד את זה קצת לאורך השנים....ולאט לאט זה הפך להיות חלק ממני, והחלטתי שזה לא יעצור בעדי להמשיך הלאה. אם לרפא רפואית את הצלקת אי אפשר-את העיסוק שלי , והמחשבה שלי לגבי הצלקת תמיד אפשר לשנות-וזה תלוי רק בי, בחירה שלי אז את נטע-אולי עדיין מכמה טיפולים מרגישה שלא ניתן לרפא את הצלקת, אבל אני מכירה אותך בפורום הרבה זמן, ואני רואה איזה שינויים את עברת בכתיבה שלך. אני מזמינה אותך לקרוא את הארכיון שלך בשמך הקודם, ראית רק רע, רק שחור, את לא שווה כלום....והנה היום נטע יקרה לנו כאן, אוהבים אותה, היא תומכת המון, לא רק מציפה הודעות בדידות, היא אפילו פגשה חברים מהקבוצה..... רגע מה קרה לצלקת?????איפו היא???? הרי אמרנו שלא ניתן לרפא אותה והכל אבוד? אז איך נטע עברה שינוי מדהים? כי היא בחרה!!!!!!!!!! היא בחרה שהיא לא רוצה רק להציף את הפורום כמה היא בודדה, כמה רע לה, היא רוצה להעיז להכיר את שני, את סטון, לצאת לבלות.....היא גימדה את הצלקת ...לא נתנה לה לשתלט עליה עם מחשבות כמו בטח גם שני תחשוב שאני סמרטוט, כי זה ככה, יש לי צלקת ואני סמרטוט....היא שמה בוקס לפחד.....ואמרה לו..אתה תישאר בבית לשמור על הצלקת.....אני יוצאת לבלות עם שני ועם סטון. רחל-נשמה

 

[נטע....]

רחל ובעצם כל חברי הפורום המקסימים

זהו, אין לי יותר מה להגיד. את פשוט צודקת. והמון המון תודה לך על התמיכה שנתת לי היום ובמיוחד אתמול. ואגב: את יודעת, הבודדה שכתבה כאן לפני כחודשיים זאת לא אני. זאת מישהי אחרת שהתנחלה אצלי בנשמה וניסתה לשכנע אותי שאני בעצם מאוד חלשה ולא מסוגלת בלי לקבל תשומת לב מכולם. סתם ילדה מפונקת שרצתה קצת יחס. ונלחמתי איתה עד שהשתחררתי ממנה והכנסתי את השם שלי, של נטע, במקומה. אז תודה לך שוב ולכל חברי הפורום המקסימים שהיו כאן איתי אתמול.

 

[חנה גונן]

לנטע-יהיה בסדר