ניהול כעס + גילויי קנאה אצל בן שלוש וחצי
לבני ימלאו שלוש וחצי בקרוב. הוא ילד נהדר שברוב המקרים משתף פעולה, שומר על הגבולות שנהוגים בביתנו וב"כ נעים להיות עמו. אני מבקשת להתיעץ עמך בשני נושאים וסליחה מראש על אורך השאלה : 1. ניהול כעס - כאשר אני נדרשת להציב גבול בעצמי - כאשר באותו רגע הוא לא מתנהג כמצופה ממנו - מאוד קשה לו להתמודד עם המצב והוא מפנה את כעסו כלפיי בצורה של האשמה מילולית ואפילו ניסיון להכות עד מכה ממשית. לדוגמא - הערב התבקש לא לעמוד על הכסא במהלך ארוחת הערב ועשה זאת. בפעם הראשונה הזכרתי לו שעל כסאות גבוהים בבית לא עומדים וכי אם יעשה זאת, אקח ממנו את הכסא ויאלץ לעמוד על הרצפה במהלך האוכל. בפעם השניה שעמד על הכסא (ברור לי שזה לא היה בהתרסה), הורדתי אותו מן הכסא ובשנייה הזו הוא התחיל לזעום, לצעוק "את תעמדי על הרצפה" ואף רץ אלי כדי לתת לי מכה. עצרתי את ידו ומאחר וניסה להמשיך ולהכות, אמרתי לו "מאוד לא נעים לי להיות לידך, לך לחדר שלך להתארגן לשינה". הוא המשיך בכעס וצעקות כך שאמרתי לבעלי שיקח אותו ושיתכוננו לשינה, שאני לא רוצה להיות לידו עכשיו. אני יודעת שאינני יכולה לשלוט בהתנהגותו ושאולי הכי חכם זה שאני אתרחק ממנו, אולם לא ניתן ליצור מצב שאני לא אמשיך לאכול או לא אשב בסלון בביתי ליד ילדיי האחרים ואעבור חדר בכל סיטואציה כזו. הפעם זו אכן הייתה השעה להתכונן לשינה אולם מה לדעתך עלי לעשות בזמנים אחרים ? אני לא נוהגת לשלוח לחדר או להעניש וגם ניהלנו כבר מס' שיחות של "מה אפשר לשעות כשמאוד כועסים ?" כגון להרביץ לכרית או אפילו לצעוק, אולם בפועל הוא לא בוחר בהתנהגויות הללו. כמובן שאח"כ ניגשתי לומר לו "לילה טוב" וכששאל אם אני כועסת אמרתי שכן וכשהוא מתנהג ככה אינני מוכנה להיות לידו בשום אופן, אבל שתמיד אני אוהבת אותו. 2. גילויי קנאה כלפי אחיו, תאומים בני 7 וחצי חודשים - השניים נהפכים עם הזמן כצפוי יותר אטרקטיביים ובהתאמה גילויי הקנאה שלא הופיעו כלל בהתחלה מחמירים. הגעתי למסקנה בשיתוף עם בעלי שעלינו לעשות שלושה דברים עיקריים : 1. לנסות להציב רק גבולות הכרחיים 2. לשמור על זכויותיהם ובטחונם של הקטנים 3. למצוא לפחות אחת לשבוע זמן פרטי של אחד מאיתנו עם הבכור שבו עושים דברים של כיף ושל גדולים (שזה החידוש העיקרי כיוון שבאמת לא זכה להתייחסות אשיית רבה בזמן האחרון למרות שכן פה ושם). גילויי הקנאה מובנים לי כי לפתע נחתו עליו שני אחים שגם יונקים מלא ולפיכך צמודים לאמא כל הזמן וגם בעלי מזג לא קל שמצריך מאיתנו המון התייחסות כמעט כל הזמן. מצד שני הוא מנסה לקחת מידיהם צעצועים שמשחקים בהם, מפרק מגדלים שנבנו עבורם וכו'...ממש חושק בכל מה שיש להם. אני מסבירה שאצלנו בבית לא חוטפים ולוקחת ממנו, מציעה לו משהו אחר ולרגע לא מזלזלת בו או קוראת לו "תינוק", אבל זה לא נגמר ולעיתים מתחילים גילויי כעס כפי שתיארתי למעלה. אשמח מאוד לקבל ממך עצה. * ושאלה קטנטונת אחרונה - גם הקטנים לוקחים זה מזה צעצועים. האם זה הזמן להתחיל לומר "לא חוטפים. אתה יכול לקחת משחק אחר" ולהחזיר את המשחק לזה שנלקח ממנו או כל עוד הם מסתדרים ביניהם (בד"כ פשוט מוצאים משחק אחר) אז לא להתערב..... תודה ענקית מראש !
לבני ימלאו שלוש וחצי בקרוב. הוא ילד נהדר שברוב המקרים משתף פעולה, שומר על הגבולות שנהוגים בביתנו וב"כ נעים להיות עמו. אני מבקשת להתיעץ עמך בשני נושאים וסליחה מראש על אורך השאלה : 1. ניהול כעס - כאשר אני נדרשת להציב גבול בעצמי - כאשר באותו רגע הוא לא מתנהג כמצופה ממנו - מאוד קשה לו להתמודד עם המצב והוא מפנה את כעסו כלפיי בצורה של האשמה מילולית ואפילו ניסיון להכות עד מכה ממשית. לדוגמא - הערב התבקש לא לעמוד על הכסא במהלך ארוחת הערב ועשה זאת. בפעם הראשונה הזכרתי לו שעל כסאות גבוהים בבית לא עומדים וכי אם יעשה זאת, אקח ממנו את הכסא ויאלץ לעמוד על הרצפה במהלך האוכל. בפעם השניה שעמד על הכסא (ברור לי שזה לא היה בהתרסה), הורדתי אותו מן הכסא ובשנייה הזו הוא התחיל לזעום, לצעוק "את תעמדי על הרצפה" ואף רץ אלי כדי לתת לי מכה. עצרתי את ידו ומאחר וניסה להמשיך ולהכות, אמרתי לו "מאוד לא נעים לי להיות לידך, לך לחדר שלך להתארגן לשינה". הוא המשיך בכעס וצעקות כך שאמרתי לבעלי שיקח אותו ושיתכוננו לשינה, שאני לא רוצה להיות לידו עכשיו. אני יודעת שאינני יכולה לשלוט בהתנהגותו ושאולי הכי חכם זה שאני אתרחק ממנו, אולם לא ניתן ליצור מצב שאני לא אמשיך לאכול או לא אשב בסלון בביתי ליד ילדיי האחרים ואעבור חדר בכל סיטואציה כזו. הפעם זו אכן הייתה השעה להתכונן לשינה אולם מה לדעתך עלי לעשות בזמנים אחרים ? אני לא נוהגת לשלוח לחדר או להעניש וגם ניהלנו כבר מס' שיחות של "מה אפשר לשעות כשמאוד כועסים ?" כגון להרביץ לכרית או אפילו לצעוק, אולם בפועל הוא לא בוחר בהתנהגויות הללו. כמובן שאח"כ ניגשתי לומר לו "לילה טוב" וכששאל אם אני כועסת אמרתי שכן וכשהוא מתנהג ככה אינני מוכנה להיות לידו בשום אופן, אבל שתמיד אני אוהבת אותו. 2. גילויי קנאה כלפי אחיו, תאומים בני 7 וחצי חודשים - השניים נהפכים עם הזמן כצפוי יותר אטרקטיביים ובהתאמה גילויי הקנאה שלא הופיעו כלל בהתחלה מחמירים. הגעתי למסקנה בשיתוף עם בעלי שעלינו לעשות שלושה דברים עיקריים : 1. לנסות להציב רק גבולות הכרחיים 2. לשמור על זכויותיהם ובטחונם של הקטנים 3. למצוא לפחות אחת לשבוע זמן פרטי של אחד מאיתנו עם הבכור שבו עושים דברים של כיף ושל גדולים (שזה החידוש העיקרי כיוון שבאמת לא זכה להתייחסות אשיית רבה בזמן האחרון למרות שכן פה ושם). גילויי הקנאה מובנים לי כי לפתע נחתו עליו שני אחים שגם יונקים מלא ולפיכך צמודים לאמא כל הזמן וגם בעלי מזג לא קל שמצריך מאיתנו המון התייחסות כמעט כל הזמן. מצד שני הוא מנסה לקחת מידיהם צעצועים שמשחקים בהם, מפרק מגדלים שנבנו עבורם וכו'...ממש חושק בכל מה שיש להם. אני מסבירה שאצלנו בבית לא חוטפים ולוקחת ממנו, מציעה לו משהו אחר ולרגע לא מזלזלת בו או קוראת לו "תינוק", אבל זה לא נגמר ולעיתים מתחילים גילויי כעס כפי שתיארתי למעלה. אשמח מאוד לקבל ממך עצה. * ושאלה קטנטונת אחרונה - גם הקטנים לוקחים זה מזה צעצועים. האם זה הזמן להתחיל לומר "לא חוטפים. אתה יכול לקחת משחק אחר" ולהחזיר את המשחק לזה שנלקח ממנו או כל עוד הם מסתדרים ביניהם (בד"כ פשוט מוצאים משחק אחר) אז לא להתערב..... תודה ענקית מראש !