freeyoursoul
New member
ניהול נכון של זמנים
שלום לכולן.
ילדתי לפני כשנה. תינוקת חמודה ובריאה . אני אוהבת אותה.
הייתי בבית בחופשת לידה 5 חודשים, ולאחר מכן חזרתי לעבודה.
אני סטודנטית. לומדת לתואר שני. עובדת בהייטק בחברה מוכרת כמשרת סטודנט. לאחרונה נורא קשה לי לשלב את הכל ביחד.
הסמסטר לקחתי על עצמי רק 2 קורסים. אני נעדרת מהעבודה ליומיים בהם אני מגיעה לאוניברסיטה. שיעורי בית עושה בערבים ( לפעמים ערה עד 3 בלילה כדי להספיק) ובסופי השבוע. וקשה לי , כי אני לא נותנת 100 אחוז בכל דבר.
לא יכולה לתת 100 אחוז בלימודים, לא יכולה לתת 100 אחוז לילדה, ולא יכולה לתת 100 אחוז בעבודה.
מצד אחד, העבודה מאוד חשובה לי. חשוב לי להישאר שם גם לאחר שאסיים עם התואר . זהו מקום עבודה טוב והתנאים נוחים. מצד שני, חשוב לי להצליח גם בלימודים. אבל כדי להצליח אני צריכה לשבת וללמוד, וללמוד.. וללמוד. ואין לי זמן לזה. אבל גם מאוד חשוב לי להיות עם הילדה. לשחק איתה, להסביר לה דברים, לבלות איתה. קשה לי להשאיר אותה במסדרת לפעמים כי אני מרגישה שהיא לא מקבלת את כל מה שהיא יכולה לקבל כשהיא בבית איתי.
סבא וסבתא עוזרים לי ב- 3 ימים בשבוע , לוקחים אותה מהגן ומקלחים אותה. וזה עוזר לי המון, ובו זמנית גורם לי להרגיש רע עם עצמי. בשביל מה עשיתי אותה? בשביל שמישהו אחר יטפל בה? איפה אני כ'אמא'. אני כל כך עסוקה שאני מרגישה שאני בקושי בחיים שלה.
קשה לי .
בעלי ואני גם כל הזמן רבים. הוא טוען שגם לו קשה , וזה שהוא לא מתלונן כמוני זה לא אומר שגם לא קשה. טוען שאני "לא שמה עליו". לא נעים לי לחיות בבית ככה. אולי שנינו בלחץ ולכן ממהרים לתקוף את השני. " למה עשית ככה במקום ככה", "למה אני מספיק לעשות דברים ואת לא" וכו'.
אני באיפשהו מקום חושבת שאולי אני לא מנהלת נכון ,את הזמן שלי. אולי אם אנהל את הזמן טוב יותר, אולי חיי לא יהיו חיי " כיבוי שריפות" כמו שהם עכשיו, ואולי זה יוריד לי מהלחץ.
היום למשל, הילדה החליטה להתעורר מ-2 ועד 4 בבוקר. מוכנה למשחק. וזאת לאחר שב3 ימים האחרונים ישנתי כ3 שעות בלילה כי יש לי עבודה גדולה להגיש. אני אמורה ללכת לעבודה. אבל עייפה מידי, ועוד יש לי חובות אקדמאיות. אז בא לי לומר לעבודה שאני לא יכולה לבוא. אבל לא רוצה שיפרשו את זה כ"אני לא רוצה לעבוד". אבל באמת שקשה לי . תוהה גם ביני לבין עצמי האם אני לא "מפונקת מידי".
האם מישהי כאן נמצאת במצב דומה? אני זקוקה לעצות.
תודה.
שלום לכולן.
ילדתי לפני כשנה. תינוקת חמודה ובריאה . אני אוהבת אותה.
הייתי בבית בחופשת לידה 5 חודשים, ולאחר מכן חזרתי לעבודה.
אני סטודנטית. לומדת לתואר שני. עובדת בהייטק בחברה מוכרת כמשרת סטודנט. לאחרונה נורא קשה לי לשלב את הכל ביחד.
הסמסטר לקחתי על עצמי רק 2 קורסים. אני נעדרת מהעבודה ליומיים בהם אני מגיעה לאוניברסיטה. שיעורי בית עושה בערבים ( לפעמים ערה עד 3 בלילה כדי להספיק) ובסופי השבוע. וקשה לי , כי אני לא נותנת 100 אחוז בכל דבר.
לא יכולה לתת 100 אחוז בלימודים, לא יכולה לתת 100 אחוז לילדה, ולא יכולה לתת 100 אחוז בעבודה.
מצד אחד, העבודה מאוד חשובה לי. חשוב לי להישאר שם גם לאחר שאסיים עם התואר . זהו מקום עבודה טוב והתנאים נוחים. מצד שני, חשוב לי להצליח גם בלימודים. אבל כדי להצליח אני צריכה לשבת וללמוד, וללמוד.. וללמוד. ואין לי זמן לזה. אבל גם מאוד חשוב לי להיות עם הילדה. לשחק איתה, להסביר לה דברים, לבלות איתה. קשה לי להשאיר אותה במסדרת לפעמים כי אני מרגישה שהיא לא מקבלת את כל מה שהיא יכולה לקבל כשהיא בבית איתי.
סבא וסבתא עוזרים לי ב- 3 ימים בשבוע , לוקחים אותה מהגן ומקלחים אותה. וזה עוזר לי המון, ובו זמנית גורם לי להרגיש רע עם עצמי. בשביל מה עשיתי אותה? בשביל שמישהו אחר יטפל בה? איפה אני כ'אמא'. אני כל כך עסוקה שאני מרגישה שאני בקושי בחיים שלה.
קשה לי .
בעלי ואני גם כל הזמן רבים. הוא טוען שגם לו קשה , וזה שהוא לא מתלונן כמוני זה לא אומר שגם לא קשה. טוען שאני "לא שמה עליו". לא נעים לי לחיות בבית ככה. אולי שנינו בלחץ ולכן ממהרים לתקוף את השני. " למה עשית ככה במקום ככה", "למה אני מספיק לעשות דברים ואת לא" וכו'.
אני באיפשהו מקום חושבת שאולי אני לא מנהלת נכון ,את הזמן שלי. אולי אם אנהל את הזמן טוב יותר, אולי חיי לא יהיו חיי " כיבוי שריפות" כמו שהם עכשיו, ואולי זה יוריד לי מהלחץ.
היום למשל, הילדה החליטה להתעורר מ-2 ועד 4 בבוקר. מוכנה למשחק. וזאת לאחר שב3 ימים האחרונים ישנתי כ3 שעות בלילה כי יש לי עבודה גדולה להגיש. אני אמורה ללכת לעבודה. אבל עייפה מידי, ועוד יש לי חובות אקדמאיות. אז בא לי לומר לעבודה שאני לא יכולה לבוא. אבל לא רוצה שיפרשו את זה כ"אני לא רוצה לעבוד". אבל באמת שקשה לי . תוהה גם ביני לבין עצמי האם אני לא "מפונקת מידי".
האם מישהי כאן נמצאת במצב דומה? אני זקוקה לעצות.
תודה.