הניו דיל - תוספות והשלמות
שני נימוקים התומכים בטענה שהניו דיל מהווה מהפכה ניתן לטעון שה”ניו-דיל” של רוזוולט חולל מהפכה במובן תפקידו של הממשל הפדרלי בעת משבר כלכלי. עד הניו-דיל הממשל הפדרלי מיעט לעסוק בענייני כלכלה וחברה וע"פ הקר רק במקרים מסוימים התערב על מנת לשמור על עקרונות הצדק והשוויון. "חוק תיאום החקלאות" (או "חוק ההסדר החקלאי") ו"חוק להבראת התעשייה הלאומית" מבטאים תפיסה זו כשהממשל התערב ועודד את החקלאים והתעשיינים לצמצם את הייצור בתחום החקלאות הממשל אף הטיל פיקוח על סוגי הגידולים. ההוכחה שצעדים אלה של רוזוולט נתפסו כמהפכנים ניתן למצוא בפסיקות בית המשפט העליון שפסל כמה מסעיפי חוקים אלה בטענה שהם סותרים את החוקה ופוגעים קשות בזכות לקניין. נימוק נוסף העשוי לחזק את טענתו של הקר נשענת על מהירות התיקונים והיקפם: רוב צעדי "הניו-דיל" בוצעו במהירות במסגרת חקיקת מאה הימים, והתיקונים שהוכנסו הקיפו את כל תחומי הכלכלה והחברה: פיקוח על הבנקים, מדיניות סעד, הכרה במעמד ארגוני עובדים, מלחמה באבטלה דרך עבודות יזומות בהיקף נרחב, הקמת תשתיות, מעורבות בשיקום החקלאות והתעשייה. כך שמול הטענה שרוזוולט נשען על מסורת תיקוני התנועה הפרוגרסיבית, הרי שלמהירות בהם בוצעו התיקונים ולהיקפם הרחב יש ודאי היבט מהפכני. שני נימוקים השוללים את טענה זו: "הניו-דיל" של רוזוולט אינו מחדש דבר ושורשיו נעוצים ברפורמות קודמות שבוצעו על ידי הממשל הפדרלי בימי התנועה הפרוגרסיבית. כבר ב"חוק שרמן נגד הטראסטים" (1890) קיימת מעורבות משמעותית של הממשל הפדרלי בענייני התעשייה. גם בימי תיאודור רוזוולט הייתה מעורבות פדרלית בהקמת תשתיות, סיוע לחקלאים וחקיקת סעד לאוכלוסיות חלשות (כמו למשל בחקיקה נגד עבודת ילדים). נימוק נוסף השולל את מהפכנות "הניו-דיל" מתייחס לעצם מטרתו. פ"ד רוזוולט לא שאף להפוך את ארה"ב ל"סוציאליסטית" אלא המשיך להאמין בשיטה הקפיטליסטית תוך שאיפה לתקן את הפגמים שלה. הניו-דיל היה אפוא נאמן לגישה הפרגמטית של רוזוולט ולמסורת האינדיבידואליסטית של ארה"ב. מדיניות ה”ניו-דיל” התבססה על ויסות ופיקוח המשק כדי להבריאו ולא להשתלט על אמצעי הייצור והלאימם, כפי שגרסה האידיאולוגיה הקומוניסטית המהפכנית מיסודה. הביקורת על הניו-דיל: הימין האמריקני טען שרוזוולט "סוציאליסט" ו"קומוניסט" ושהוא פוגע בדרכה של האומה האמריקנית. הביקורת הזאת באה לידי ביטוי בפסיקות של בית המשפט שפסלו מרכיבים מסוימים בניו-דיל בטענה ש"הם אינם חוקתיים" (כלומר פוגעים בזכות לקניין) בעוד השמאל ראה בניו-דיל תיקון קוסמטי מדי ופספוס של הזדמנות אמיתית להפוך את אמריקה למדינה שבה יש יותר שוויון כלכלי וחברתי.
את שני הנימוקים יש לי בסיכום של ערוץ ההסטוריה, אני פשוט לא מבינה את הנימוק השני השולל את הטענת המהפכה. מהו הקשר של התנועה הקומוניסטית לעניין? ומדוע עניין זה שולל את היותה מהפכנית? האם יש חומר על כך בספרה של פלורסהיים? (על הביקורת על היסוד המהפכני בניו דיל, ועל ההתנדות הפוליטית מימין ומשמאל) שוב תודה...