ניו יורק VS. שלומי: יש כאן שאלה בכלל..?

[MikMercury]

ניו יורק VS. שלומי: יש כאן שאלה בכלל..?

איזה כיף לחזור לארץ אחרי 3 שבועות ארוכים ומעייפים בארה"ב הקפואה, ישר להופעה של שלומי בירושלים

קמפוס האוניברסיטה העברית כנראה לא הבין מה נחת עליו, כשהמוני סטודנטים צבאו על דלתות הכניסה לאולם וייז, מועכים אחד את השני בנסיון לתפוס מקום טוב - מול הפסנתר כמובן, כדי לראות את הידיים... תמיד כיף לראות את שלומי מופיע מול קהל נלהב ואוהד, אבל זה היה מקרה מיוחד. מחיאות כפיים בכל הזדמנות תוך כדי השירים, השתתפות פעילה יותר מכרגיל ופשוט הפגנת אהבה שללא ספק חיממה לשלומי את הלב. אוקיי, כאן אמור להגיע תיאור מפורט ורווי מילות תואר וסופרלטיבים על מהלך ההופעה ורגעים זכורים במיוחד מתוכה. אז זהו, שהפעם זה לא ממש מתאפשר לי. אפשר להאשים את הג'ט לג שבגללו ישנתי 17 שעות שלשום בלילה ו-0 שעות אמש, אבל זה לא עניין נקודתי להופעה הזו, אלא מצב שנעשה כבר די מוכר לי בזמן האחרון. בראשית ההיכרות שלי עם שלומי הייתי נכנסת לכל הופעה כשהמוח מכוונן ל-mode של ספיגה ותיעוד: כל שיר נחקק לפרטי פרטיו על כל ניואנס, כל חידוד, כל אילתור, כל שליפה שנונה כתגובה לדברי הקהל. תוך כדי קליטת הפרטים כבר הייתי מנסחת משפטים ופסקאות ובונה לאט לאט את הפוסט. בהתחלה, בכלל ללא קשר לפורום (הוא טרם הוקם) אלא ליומן שלי, שבו כדרך קבע הייתי מתארת כל הופעה שהייתה משמעותית עבורי והטביעה בי חותם כלשהו (וגם לא בהכרח לחיוב). ההופעה הראשונה בה ראיתי את שלומי הייתה מחווה ללאונרד כהן בפסטיבל ישראל, באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים, שם הוא ביצע לראשונה את קחי עוד ואלס ושיר נוסף של לאונרד כהן - סיפורו של יצחק (חבל שהוא לא בוצע במסגרות אחרות). שני השירים האלו זכו, אם אני לא טועה, ליותר מ-10 עמודים של כתב צפוף ביומן שלי. עד כדי כך גדולה הייתה ההתרגשות שלי סוף סוף לראות אותו אחרי כ"כ הרבה האזנות. סוף סוף לצפות בו בפעולה, בהינף זוג ידיים מתעלה מעל כל מה שקדם לו באותו הערב (וכל מה שהגיע אחריו). המילים פשוט נשפכו בשצף קצף ללא מעצור. כך גם בהופעות הרבות שבאו לאחר מכן, בהן התוודעתי לדרך בה שלומי מחזיק מופע שלם לבדו, תמיד עם אוזן קשבת לאופי של השקט או הרעש שהקהל מייצר. חוזר על בדיחות מוכרות כשם שהוא שר שוב ושוב שירים מוכרים - כל פעם דואג לצקת לתוכם מצב רוח קצת אחר. כל חידוש והמצאה כמובן נרשמו בדגש מיוחד. והכל מצא את דרכו אל הנייר או אל דפי הפורום. אני נהנית לחזור ולקרוא את מה שכתבתי אז, לבחון עד כמה השתניתי או לא השתניתי בזמן הלא מאוד רב שעבר, וכך גם שלומי וההופעות. אלא שבזמן האחרון, יצר התיעוד קצת שכח בי באופן כללי וגם בהקשר לשלומי. אני נכנסת להופעה אחרי הופעה ויודעת שאקבל חוויה דומה מאוד לרבות שחוויתי קודם, עם כל השינויים הקטנים. שום דבר כבר לא ממש חדש, הכל פחות או יותר מוכר ולכן אין ממש טעם וצורך לנסות לקלוט כל פרט. ולכן אני מנסה פשוט... להנות. וזה די נחמד, אני חייבת להודות! אמנם רוב הפרטים מתנדפים מהזכרון זמן קצר אחרי ההופעה, אבל לפחות החוויה שלי נעשית קצת יותר משוחררת. אני יודעת, למה זה בכלל צריך להיות כ"כ קיצוני, למה אי אפשר להנות מהופעה בלי לדאוג להודעה בפורום ואז פשוט לכתוב את מה שקופץ לראש? שאלה טובה. אני לא ממש יודעת את התשובה עליה. אבל נכון להופעה הזו, אין לי המון מה לכתוב. הייתה הופעה נהדרת. הייתה דרך מושלמת (כמעט, גם אפרת גוש הייתה שם...

) לחזור הביתה, אל אמן האהוב עליי ולשים סוף לגעגועים.

 

[ivis]

שלומי It Was!

אני חייב לציין כמה אנקדוטות משעשעות מההופעה לא לפי סדר כרונולוגי בהכרח:

''כולכם חושבים תוך כדי על ביולוגיה... היי... כל אחד ומה שעושה לו את זה'' - שלומי בשיר ''דניאלה'' (גבעת רם זה הקמפוס של המדעים המדוייקים בירושלים).

בעברנו לצפון, שבוצע עם אפרת גוש, שלומי חילק את הקהל לשני חלקים בשביל הפזמון. חלק אחד שלו והחלק השני של אפרת. החלק של שלומי (שבו ישבנו אני ומנהלת הפורום) היה צריך לשיר ''לא מתגעגעים'' והחלק של אפרת היה צריך לשיר ''עכשיו תביט בשקדיה.. זה פרח לע הארי..'' (ואולי גם את ההמשך?) שלומי פשוט הפך את זה לתחרות, והחלק שלנו ניצח!!! לצהלתיו של וריקודי השמחה של שלומי..

בשיר ''דיאטה'' של אפרת גוש, היא עלתה על הפסנתר, נעמדה מלוא קומתה, והתחילה לרקוד! זה היה הזוי ומבדר גם יחד!

הם שרו בהדרן האחד לפני האחרון את ''מודה אני'' של מאיר אריאל.

שלומי ניגן מאוד יפה לאורך כל הערב.. ומאוד נהנתי מ''מופע האורות'' שהוקרן על כיפת האמפי.. היה מגניב בהחלט.

תמיד כיף לשמוע את תגובות הקהל ל''הצעה לשיר ערש חדיש''. זה כזה שיר טוב. מקווה לשמוע שירים חדשים נוספים בקרוב!!

אחרי שביצעו יחד את השיר החדש של אפרת גוש, שאת שמו אני לא זוכר, אבל בטח תזהו אותו כ''שיר הגניחות'', שלומי עבר ''בהמשך ישיר'' ל''שרמוטה פוריטנית'', והוסיף ''לא הייתה כאן שום פוריטניות!''.

הקהל היה מדהים. שר, מחא כפיים, קם על רגליו בסוף ההופעה ופשוט הייתה אווירה מעולה! שלומי הרגיש את זה ומאוד התלהב.

חוץ מבקטע שהקהל מיהר מדי עם ה ''איזה שיר'' בסופו של דניאלה והרס לו את הפאוזה הדרמטית

. זהו בגדול.. אם אזכר בעוד משהו, אוסיף בהמשך.. הייתה הופעה מעולה! האירוח של אפרת גוש היה בעיקר משעשע.. היא די מבדרת, אבל אני לא כ''כ אוהב את הקול שלה..