נימאס לי....

[צופיה**]

נימאס לי....

נימאס לי שהוא מרים עלי את קולו-אני יודעת שזה מראה על חולשה מצידו אבל אני לא יכולה לשמוע ותו צועק יותר. נימאס לי לריב איתו על כל דבר קטן. נימאס לי שלעיתים הוא לא מאמין לי. נימאס לי שכל פעם שאני אומרת דעתי בנושא מסויים והוא לא מסכים איתי אז הוא אומר אני מדברת שטויות. נימאס לי שהוא חושב תמיד שהוא צודק. נימאס לי שהוא מתווכח על דבר שהוא לא יודע בו לום או לא מבין בו כ"כ. נימאס לי .... נימאס לי .... נימאס לי .... ואני נשואה רק שנה וחודשיים..... מה עושים? איך ממשיכים הלאה? אם בכלל... אני זועקת לעזרה... צופיה

 

[אלה_ה]

אז תגידי די ! עד כאן !

נכון שזה הרבה יותר קל להגיד מהצד מאשר לעשות אבל בכל זאת.. מה האלטרנטיבה? להמשיך ככה עד שלא ישאר כלום חוץ מהתמרמרות וכעס? ניסית לשבת איתו ולדבר? לשים את כל הקלפים על השולחן. לספר מה מפריע לך. אולי הוא בכלל לא מודע למה שהוא עושה לך. אבל לפני שיחה כזו את צריכה לקחת נשימה עמוקה. לדבר איתו לא מתוך כעס כדי לא לעורר בו ישר עוינות אלא אמפטיה. לא לנסות להיות צודקת אלא להיות חכמה. שיבין אותך. אני מצרפת לינק למשהו חכם מאוד שכתבה כאן משתתפת על חשיבותה של שיחה-

 

[האלי]

שני דברים אגיד לך צופיה,

שגם הם בסוף מתלכדים. האחד: את העולם אנחנו מתקנים על ידי תיקון עצמנו והשני: אף אחד לא יכול לפגוע בנו יותר משאנחנו מרשים לו שיפגע בנו. אולי כדי להשלים את הפאזל צריך להגיד שכשיהיה בך הכוח שלא לכעוס, אלא להבין שכל התנהגותו מצביעה על חולשתו, וכשאדם בשעת חולשה יש להושיט לו יד ולתמוך. אין טעם שתתנגחי איתו (אין גם טעם שתנסי להסביר, הוא לא ישמע) אם, ורק אם וכאשר יהיה בך כוח לתמוך בו תמיכה שיש בה קבלה מלאה, הדברים ישתפרו. לו הייתם נשואים שנים רבות, אולי לא היה סיכוי. כשהכל כבר מקובע כשכל אמירה גוררת את התגובה הידועה מראש... אבל כשהיחסים חדשים, עוד יש סיכוי ושווה לנסות... שלך, האלי.

 

[צופיה**]

האלי

בכל שישי עם הדלקת נרות שבת ובכל יום ויום אני מבקשת מהיושב במרומים שיתן לי כוח לא לכעוס.לא לכעוס מכל שטות שהוא פולט,לא לתת לו תחושה שהוא ניצח בזה שהצליח לעצבן אותי - לפעמים אני פשוט שותקת,שותקת ולא אומרת דבר. לומר שקל לי אני לא יכולה לומר... הרבה פעמים אני מוצאת עצמי בוכה. בוכה עד שאין לי כוחות. לעיתים אני שואלת עצמי למה התחתנתי? מה עשיתי שמגיע לי לבכות כל הזמן בגללו? למה הוא לא רוצה להקשיב? למה הוא צועק על שטויות?

 

[ברונטית]

שלום לך צופיה

את נשואה רק שנה וחדשיים, ואינני יודעת אם כבר יש לכם ילדים. בכל מקרה, כפי שכבר נאמר - שווה עדיין לנסות ולא להרים ידיים - במיוחד אם יש ילדים (אך גם אם לא - שווה), רק שהייתי אומרת שכדאי לכם להיעזר במומחה לעניין, בבעל מקצוע שיעזור לכם למצוא את הכלים המתאימים. העצה שקיבלת מהאלי - נהדרת, רק שצריך מידה גדושה מאד של נסיון ושליטה עצמית ברמה גבוהה על מנת להגיע לתוצאות. משום מה נראה לי שאת עדיין צעירה ולא מנוסה דייך להגיע לרמות כאלה של שליטה, ולכן עצתי לך - העזרי במטפל/ת. ונקודה נוספת - אם אין לכם עדיין ילדים, אל תעלי על דעתך לשפר את המערכת שבינכם על ידי נסיון של הבאת ילד משותף לעולם !!! קודם - שיפור משמעותי, ורק לאחר מכן לחשוב על ילדים משותפים. בהצלחה.

 

[המוסקיטר האחרון]

צופיה,

מקריאת דברייך, אני מתרשם שהזוגיות מתחילה להכנס לשגרה מאיימת שגרה של ויכוחים אין סופיים בלי תכלית הרבה זוגות נכנסים למעגל הזה. ואז, לאחר שנים, הזוג מוצא את עצמו מתווכח על כל שטות, מהאנרציה... הויכוחים כבר לא עניניים וגם לא חשוב מי באמת צודק/לא צודק פשוט, ויכוח לשם ויכוח, הדרך היחידה לצאת מהמעגל היא ע"י שינוי, שינוי קיצוני, אשר משנה את כללי המשחק. ויש הרבה דרכים לשנות את כללי המשחק. ישנם זוגות שמחליטים ללכת לטיפול זוגי, יש מקרים שבהם אחד מבני הזוג מחליט ללכת לטיפול, לבד (בדרך כלל כי בן הזוג השני לא מסכים ללכת..) וישנם גם מקרים שהזוג מחליט להפרד/להתגרש אני מציע לך דרך נוספת ומעניינת לשנות את חוקי המשחק: כאשר הוא אומר משהו, גם אם זאת שטות מוחלטת.. את צריכה... **** להסכים איתו!! ****** ואם את אומרת משהו והוא מתחיל להתווכח איתך, פשוט תגידי לו שהוא... צודק! לא בזלזול, לא בציניות. להסכים איתו, כך שהוא יהיה משוכנע שאת מסכימה איתו. לשינוי זה תהיה השלכה מיידית - הוא יפסיק לצעוק, הרי אין ויכוח ואין סיבה לצעוק.. את לא חייבת להמשיך עם ההסכמות לנצח (זה גם לא אנושי..) אך, אם תסכימי איתו על מרבית דבריו, במהלך הזמן הוא יפתח סימפטיה ויהיה מוכן נפשית לשמוע גם את הצד שלך. יש כאן בעצם שינוי כללי משחק והכי חשוב בניית אמון מחודש היישום מאד לא קל (נפשית) זה דורש קודם כל שינוי אצלנו (הרבה חריקות שיניים) אבל התוצאות.... שוות את המאמץ!

 

[ברונטית]

מוסקיטר???

אתה משוכנע שאתה מאמין במה שכתבת??? להסכים עם כל מה שבעלה אומר, לומר לו על הכל "אתה צודק" וכל זאת על מנת שיתחיל להתרגל לא לצעוק??? זה לא מזכיר קצת את האמא שדוחפת לפי התינוק הצורח מוצץ טבול בדבש כדי ש"ישכח" לצרוח, עד שבסוף מתוך ההרגל המתוק שיניו נרקבות, ואז בעצם מתחילות צעקות חדשות מסוג אחר ???

 

[המוסקיטר האחרון]

כן ברונטית, אני מאמין

אין הכוונה חלילה לתת פרס על צעקות או על התנהגות לא הולמת אחרת... הרעיון מבוסס על הלם השינוי (שזו תורה שלמה שאולי בהזדמנות אחרת אפרט) בבסיסו של הרעיון נמצאת הטענה כי על מנת לגרום לשינוי רצוי כלשהו, בדפוס התנהגות קבוע, (או דפוס מחשבתי קבוע) חייבים לגרום לשינוי רדיקלי ומפתיע (ולא תמיד קיימים הרעיונות הטובים לגבי השינוי הרצוי...) לכן, ההצעה שלי פשוט, צריך לשנות את הדפוס השגרתי והפגום של ויכוחים אין סופיים. אין לי כוונה, שהיא תסכים עם כל שטות של בעלה בחמש השנים הבאות... אך, כפי שהמצב מתואר, הוא נראה חסר סיכוי לשינוי, אלה אם כן, ישונו חוקי המשחק.. זה יכול להיות שינוי לתקופה קצרה (חודש, חודשיים) שבמהלכם, הויכוחים יהפכו לאט לאט לדיונים (בתקווה...) ובסך הכל, זה רק רעיון שהוכיח את עצמו במקרים רבים ואולי יש לו סיכוי גם כאן

 

[אלה_ה]

אני קוראת לשיטה הזו-להטביע בדבש

זו שיטה שעובדת נהדר. קשה להתפרץ לדלת פתוחה. לפעמים נכנסים למלכוד של מרירות וכעס. כמו כדור שלג-כל תגובה גוררת תגובה חריפה יותר וזו גורמת תגובה חריפה אף יותר. כל מה שצריך זה לקטוע את השרשרת. ומילה טובה/הסכמה יכולה לעשות את זה יופי. ונקודה נוספת- ליידילי סיפרה בתשובה להודעה "כוחה של מילה" על שיטה משמשת ביעוץ זוגי בה האחד צריך לחזור על דברי השני. זה מתאים מאוד לכאן. במקום לכעוס בחזרה ניתן לחזור על הדברים "אתה כועס עלי כי אתה חושב שאני..." זה יכול לגרום לשני דברים חיוביים- הצד השני מרגיש שמבינים אותו. אתה מבין קצת יותר את הצד השני. ומנקודה זו ניתן אולי להגיע להידברות אמיתית.

 

[ברונטית]

עם דבריה של ליידילי - מסכימה

לשנות את הגישה - כן. לטבול את המילים בדבש - כן. (אני עצמי כתבתי אתמול בנושא המילים שהחכמה היא לומר מילים חדות כשהן טבולות בדבש)... לשנות את הטון, להשתמש במילים חיוביות, לרכך, וזה מביא אותי לפתגם: "מענה רך ישיב חימה". נכון שזו תורה בפני עצמה, וזה לא קל, אך בין זה ובין להסכים או לומר "אמן" על כל ויכוח (שזה אומר ביטול עצמי עם תעודה) אפילו לתקופה קצובה - המרחק הוא עצום. זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בשיטה כזו, שאולי יש לה סימוכין בענף הפסיכולוגיה. הייתי שמחה לו יכול היה מוסקיטר להעשיר אותי בידע שבידיו, ואם יש חומר על כך בספרות המקצועית - אשמח לקבל את ההפנייה. יום טוב ושקט לכולם.

 

[המוסקיטר האחרון]

הצעה לספרות מקצועית, ברונטית

גישת השינוי הנה גישה שהתפתחה מאד בשנים האחרונות ויש לה אכן סימוכין רבים של הצלחה בספרות המקצועית. אני יכול להציע ספר קלאסי, שממנו אפשר לינוק את יסודות השיטה. הספר יצא אמנם בערך לפני שלושים שנה ומאז יצאו ספרים רבים בנושא, אך הוא נותן כיוון חשיבה מאד מעניין אשר גורם לנו לטלטלה בדרך המחשבה. שם הספר "עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן" נכתב ע"י ואצלוויק, ויקלאנד ופיש. הספר יצרא בספרית הפועלים ותורגם ע"י ורדה רזיאל. וכמו כל ספר, אפשר וצריך לקרא אותו בביקורתיות. ספר מעניין ומאלף, שווה קריאה.

 

[ברונטית]

תודה על המידע, מוסקיטר ../images/Emo51.gif

רשמתי לפני, ואחפש אחר הספר.

 

[may may.]

אלוהים צופיהההה אל תשתקי !!!

את שותקת? הוא חושב שהוא בסדר ! הוא חושב שכך צריך להיות! ואת נותנת לו לגיטימציה להמשיך. כי את שותקת ! אני הייתי שם... תתעוררי.

 

[פייה של...]

צופיה

ראשית שבי עם עצמך, ורק עם עצמך כי התשובות נמצאות אצלך אחרי שתחליטי את החלטותייך אני ממליצה לך לגשת ליעוץ מקצועי כי שם יוכלו להדריך אותך איך להתמודד אם ההחלטות שלך במידה שתרצי להישאר תצטרכי יעוץ זוגי ובמידה שתרצי לעזוב תצטרכי תמיכה נפשית, לא יכולה להגיד לך שלקום וללכת זה קל אבל להישאר בסיטואציה כזו לא בריא במיוחד כשמדובר בתקופת נשואים קצרה שעדייןאני מאמינה שאפשר להגיע לגישור ופישור במערכת יחסים זו שעדיין בונה את עצמה, שיהיה לך בהצלחה!!! (צופיה חמודה לגבי יעוץ והכוונה ישנם המון מוקדים ואפילו חסויים שתוכלי להעיזר בהם)

 

[איש-ילד]

די עם הצביעות הזו!!!!

אנשים טובים, דייייי !!!!! די עם הצדקנות המזויפת הזו !! די עם הצביעות המחליאה, דיייי !!!!! חברה נמצאת בצרה ואתם נותנים לה סיסמאות נבובות, מילים חסרות ערך. לשוחח...להבין...שיהיה מודע...אל תתנגחי איתו...הושיטי לו יד...את צריכה לתמוך בו...גישור...פישור... להמשיך???. אז די עם ה"עצות" האלה שהשימוש היחידי שאתם יכולים לעשות בהם זה לתת אותן למישהו אחר, די עם המילים האלה שאין לי ספק שאף אחד לא מאמין בהם אלא שהן נשמעות מה-זה יפה... וביטאה זאת יפה ברונטית בשאלתה למוסקיטר האחרון ..."האם אתה באמת מאמין בזה?". אז ידידתי צופיה. אינני יודע על מה מבוססת מערכת היחסים שלכם, אבל כמו שהיא משתמעת מפנייתך חייך אינם חיים במערכת כזו. לחיות עם אדם ש"תמיד צודק", לחיות עם ווכחן, לחיות חיים זוגיים ללא אמפטיה, ללא שמץ של פירגון, ללא טיפת כבוד לדעתך... והרי את נשואה רק 14 חודשים!!!!!!!!!! אז לכל השדים והרוחות - ברחי!!!!!! ברחי כל עוד שזה רק 14 חודשים! לפני חודש זה היה רק שנה וחודש, וחודש קודם זה היה רק שנה אחת... בעוד חודש זה יהיה שנה ושלושה חודשים ואח"כ מטבע הדברים שנה וארבעה...אח"כ וחמשה... ברחי כי עם טיפוס כזה לא את ולא אף אחת לא רוצה לחיות, ברחי כי טיפוסים כמוהו יש כמו זבל ברחובות... אולי, רק אולי, כאשר יראה שאין לך שום כוונה "לשחק" את המשחק שלו, אולי, רק אולי, כאשר יראה שאין לך כל כוונה להישאר במערכת כזו,אולי, רק אולי, כאשר הוא יבין שככה, כמו שהוא - אין לך עניין בו אז אולי אז - אם יש בכלל באפשרותו, דבר שאני לא מאמין - הוא ייקח את עצמו לידיים ויעשה עם זה משהו כמו ללכת לייעוץ. הוא- כן הוא ולא את! ואולי אח"כ שניכם... אלא אם כן את מוכנה להמשיך ולסבול אותו וממנו. ו... תקנו אותי אם אני טועה.

 

[המוסקיטר האחרון]

איש-ילד יקר,

אני שמח מאד על תשובתך בעיקר, כי זה ייתן לי אפשרות להסביר ולהרחיב את ההצעת שתיארתי במהות, אתה מציע בדיוק את מה שאני מציע. ההבדל נמצא בדרך היישום. אני הצעתי שיטה "לשנות את כללי המשחק" שמבוססת על נסיון לשמר את הזוגיות אני מציע, ללכת לקראת בן הזוג אתה מציע שיטה "לשנות את כללי המשחק" שמבוססת על נסיון לשבור את הזוגיות אתה מציע, לברוח מהזוגיות כמו כן, קיים עוד הבדל קטן בין ההצעות שלנו. ההצעה שלי מבוססת על נסיון אובייקטיבי לפתור בעייה ההצעה שלך מבוסס על שיפוט אתה שופט את בן זוגה בלי לשמוע את הצד שלו אתה כותב שצופיה צריכה לברוח, כי עם טיפוס כזה, אף אחד לא רוצה לחיות... ועוד אתה כותב: אולי הוא יבין בסוף...אבל אני לא מאמין בזה... וחשבת, אולי, רק אולי... גם בעלה אומר לעצמו: נמאס לי, נמאס לי שעל כל דבר, היא מתווכת איתי, נמאס לי שהיא חושבת שהיא יודעת הכל... נמאס לי שהיא כל היום אומרת שאני מדבר שטויות.... לכן, לפעמים, אפשר לנסות להיות מעט יותר אובייקטיביים כי, כאשר שומעים רק צד אחד בזוגיות, לא תמיד שומעים את כל הסיפור.. ולהזכירך, כבר היה מקרה מעניין כאן לפני מספר שבועות מקרה שבו אשה התלוננה מאד על בעלה. למחרת, כאשר בעלה הסביר את הצד שלו, התברר שהסיפור שלה היה מאד לא אובייקטיבי... יתכן, וכל מילה של צופיה יצוקה בסלע ואני חס וחלילה לא מצדיק את ההתנהגות המתוארת אבל, רק אבל יתכן וזה לא כל הסיפור... ואוסיף לסיום, אם צופיה עדיין אוהבת אותו, אם עדיין קיים משהו שיכול לשמר את מערכת היחסים, כדאי לנסות. למה לברוח לפני שנותנים עוד סיכוי קטן?

 

[איש-ילד]

שלום לך מוסקיטר ידידי

שלום לך מוסקיטר ידידי. נעים היחה לקרוא את תגובתך המנומקת במנוסחת בצורה הראויה להערכה. אלא שיש לי השגה עקרונית ומהותית שדומני שיש בה לשנות את קביעותיך. אכן, צודק אתה ששנינו, כל אחד בדרכו, מציעים לשבור את כללי המשחק אלא שהכוון שאני חותר אליו אינו מבוסס כלל ועיקר על "שפיטה" וקביעת עמדה אלא אך ורק על חוויותיה, תחושותיה ו"המקום" בו צופיה "במקרה זה" עומדת וזה מה ש"קובע". הנתון העיקרי שממנו אנחנו ניזונים בזוגיות הוא - התחושה, החוויה. כאשר אדם חש שאינו אהוב אז מבחינתו הוא אינו אהוב, נקודה. ואין זה משנה אם הצד השני אכן אוהב או לא! ברגע שאדם לא מצליח להעביר את תחושותיו וריגשותיו לצד השני אז הצד השני פשוט אינו מקבל אותן, נורא נורא פשוט. וברגע שאינו מקבל אותן אז... אין לו את אהבת הצד השני... שמענו כבר את האמירה שדי נפוצה... "אני אוהב אותך בדרכי..." כך הדבר לגבי כיבוד רצונותיו של האחר, כך הדבר לגבי כיבוד דעותיו של הזולת... או שזה ישנו ובא לידי ביטוי או שזה איננו. כך שאין כל מגמת שפיטה מצידי. ישנם מיקרים ש"שבירת הכלים" חייבת להיות מוחלטת, ללא פשרות בדיוק כמו שאין פשרות בכלים המהותיים בזוגיות כמו תקשורת, הקשבה,כבוד הדדי וכו´ וגם כאן, או שיש לאדם את הכלים האלו או שאין! אין זה עניין של "הבנה" אלא של דפוסי התנהגות, דפוסי מחשבה, השקפת עולם ודרך חיים.

 

[המוסקיטר האחרון]

איש-ילד, ידידי

אני לא אכנס לויכוח מי ביננו צודק ומי טועה, כי אין כאן צודק או טועה יש כאן מקרה של "לעשות את הדבר הנכון" אני קורא ומצטט מדבריך: חוויותיה, תחושותיה ו"המקום" בו צופיה "במקרה זה" עומדת וזה מה ש"קובע". ועל סמך דברים אלה, אתה מציע לה לקחת את הרגליים ולברוח... ומה אם הרגשה זו היא היא זמנית בלבד? האם יתכן שבעוד יום יומיים היא כבר לא תרגיש כך? האם יתכן שצופיה עדיין אוהבת אותו, אבל רק מאד כועסת כרגע? מה יקרה אם היא תברח ואחרי יום תתגעגע ותתחרט? כאשר עושים שינויים רדיקליים, תמיד צריך לחשוב האם ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית לפעמים אנו עלולים להצטער

 

[ברונטית*]

אם תרשו לי -

בהודעות מסוג זה, כאשר מדובר בתלונות מצד הכותב, ואין אפשרות לדעת מה עמדתו של הצד שכנגד, אני הייתי מציעה להיזהר מלהיסחף ולהביע דעה מתוך הזדהות טוטאלית עם הכותב... על פניו, באמת נראה שצופיה סובלת (ואולי בעלה גם הוא סובל, אך לא ניתנה לנו ההזדמנות להקשיב לו). במקרים כאלה אולי מוטב להציע לבני הזוג לפנות לעזרה מקצועית - ולא לקחת על עצמנו את האחריות (אפילו המצפונית). העובדות מראות שכאשר מוצגת בעיה - יש לה תגובות שונות ולפעמים אף מנוגדות. אני מניחה שכל אחד עונה ממקום אחר: או שהעיה "דרכה" בדיוק על היבלת שלו עצמו, או שהוא עונה מנסיונו או מחשיפתו לבעיה דומה או מתוך מה שההיגיון האישי שלו אומר לו. בעיקרון - הייתי מציעה להמליץ לבעלי בעיה דומה לזו של צופיה - לפנות לעזרה. וסליחה שהתערבתי לכם בויכוח

 

[צופיה**]

לכל העונים לקריאתי...

רציתי לספר לכם שקראתיאת עצותייכם וחשבתי לעצמי- רק אני עם עצמי... ולבסוף החלטתי לשבת ולדבר איתו. אז ככה: אתמול בערב כיביתי את הלוזיה ואמרתי שנמאס לי ממנה , אף פעם לא ישבנו לדבר, כל ערב רק צופים בטלוזיה. דיברנו כחצי שעה רצופה ואמרנו את אשר על ליבנו...ל אחד אמר מה מפריע לו וסיכמנו לפתוח דף חדש.אם זה יהיה הדף האחרון? אני עוד לא יודעת. סיכמנו הרבה דברים שהתקבלו על שנינו.ותאמינו לי ה לא יהיה קל...זה ידרוש המון סבלנות,סובלנות ושתיקה במקום להתפרץ על כל שטות. אני מאחלת לבעלי ולי הצלחה בניסיון זה ולהראות צורה בוגרת. אני לא רוצה חשוב כעת מה יהיה אם ניסיון זה יכשל - אני רק אתאמץ שהוא יצליח. צופיה