נינט ממליצה:
טלוויזיה 1 "המתחזים" (FAKING IT) ערוץ 2, מוצ"ש. אני יודעת, כולם שונאים ריאליטי טי.וי, כולל אותי, אפילו שבגלל תוכנית כזו הפכתי למגה-סטאר בין לילה, אני והציצים. אבל, זו הפקה של צ'נל פור המשובח מבריטניה. עיקרי המשחק הוא כזה: לוקחים דמות מרקע מסויים, בעל עיסוק מוגדר (סוכן ביטוח, כומר, צ'לנית וכדו') ומאמנים אותו במשך חודש להיות משהו אחר לחלוטין (פעלולן סרטי אקשן, מוכרן במגרש משומשות, די. ג'י בהתאמה), בדרך כלל בתחומים שדורשים הכשרה ונסיון של שנים. בסוף החודש, מזמינים את המתחזה, ועוד שלושה אנשים שעוסקים בתחום, למבחן ביצועים. הבוחנים, אנשי מקצוע משופשפים בתחום, לא יודעים מי המתחזה, ועליהם לבדוק על פי הביצועים מי המתחזה. לא הייתי ממליצה לכם על התוכנית מצפייה ראשונה, אבל אחרי שצפיתי בכמה וכמה פרקים מהסדרה המשעשעת/מאלפת הזו, הנה מספר תובנות שהגעתי אליהן. הסדרה היא קודם כל על זרות, על עקירת אדם מהקן הבטוח והחמים שלו, זה שהוא בונה (או הנסיבות בנו לו) בעמל רב במשך שנים. בבת אחת, מוטל האדם לסביבה חברתית, פיזית ומקצועית שונה לחלוטין (במהלך התוכנית הם גם עוברים שינוי חיצוני כדי שיתאימו לאימג' של המקצוע המדובר). משלב זה, הוא הופך לתינוק שנשבה. התלות שהוא מפתח במדריכים שלו היא מדהימה. צריך לראות כדי להאמין: אנשים שבסביבתם הטבעית שוחים כמו סושי על אצה, הופכים לילדים נזופים עם הבעת "אני מבטיח להשתפר" תמידית על פניהם. לא אחת, כשהם נאלצו להחליף מגורים במהלך חודש האימון, או כשמדריך נאלץ לעזוב לפתע, עברו המתחזים משבר של ממש. בסוף התוכנית, אמרו כל המתחזים ללא יוצא מן הכלל שהם רכשו חברים טובים, שהם לא ישכחו אותם לעד. זו תוכנית שמנקרת גם חזק בבלוטה של רובנו בחיינו הבוגרים: האם אנחנו עושים באמת את מה שרצינו לעשות? האם אנחנו מוכשרים למשהו אחר, אבל מעולם לא נחשפנו אליו או לא קבלנו הזדמנות? מה היה קורה אם נינט הייתה נולדת בראלי, צפון קרוליינה ולא בקרית גת? תוכנית ספיישל אחת תיארה את המתחזים, זמן מה לאחר התוכנית. כן, הם הפכו לסלבס, וזכו לחמשעשרה דקות שלהם בבריטניה. אבל הרבה יותר מזה, הם גילו את הפן ההוא שלא ידעו שהוא קיים בהם. הצבע מליברפול החל לעסוק גם באמנות באופן קבוע, והוא מציג בגלריות נחשבות בליברפול. הצ'לנית מתקלטת על בסיס קבוע ונערת הגוגו רוכבת על סוסים בשעות הפנאי שלה. לבסוף, יש בתוכנית גם מימד חתרני, הואיל ורוב המתחזים גם "עושים את זה" ומצליחים להונות את המומחים שהובאו לשפוט. התוכנית בעצם, תוקעת סיכה חדה וקרה בבלון הנפוח, הממולא אויר חם של "מומחים" לדבר, מבקרי טלוויזיה, אוכל ואמנות, ולמעשה מציגה אותם במערומיהם. מסתבר שעם הדרכה טובה, כל אחד יכול לעשות (כמעט) כל דבר. השאלה המטרידה יותר היא מה מקומו של הכשרון בכל זה, והאם אחרי תוכנית שכזאת, יש מקום למושג "שרלטנות".
טלוויזיה 1 "המתחזים" (FAKING IT) ערוץ 2, מוצ"ש. אני יודעת, כולם שונאים ריאליטי טי.וי, כולל אותי, אפילו שבגלל תוכנית כזו הפכתי למגה-סטאר בין לילה, אני והציצים. אבל, זו הפקה של צ'נל פור המשובח מבריטניה. עיקרי המשחק הוא כזה: לוקחים דמות מרקע מסויים, בעל עיסוק מוגדר (סוכן ביטוח, כומר, צ'לנית וכדו') ומאמנים אותו במשך חודש להיות משהו אחר לחלוטין (פעלולן סרטי אקשן, מוכרן במגרש משומשות, די. ג'י בהתאמה), בדרך כלל בתחומים שדורשים הכשרה ונסיון של שנים. בסוף החודש, מזמינים את המתחזה, ועוד שלושה אנשים שעוסקים בתחום, למבחן ביצועים. הבוחנים, אנשי מקצוע משופשפים בתחום, לא יודעים מי המתחזה, ועליהם לבדוק על פי הביצועים מי המתחזה. לא הייתי ממליצה לכם על התוכנית מצפייה ראשונה, אבל אחרי שצפיתי בכמה וכמה פרקים מהסדרה המשעשעת/מאלפת הזו, הנה מספר תובנות שהגעתי אליהן. הסדרה היא קודם כל על זרות, על עקירת אדם מהקן הבטוח והחמים שלו, זה שהוא בונה (או הנסיבות בנו לו) בעמל רב במשך שנים. בבת אחת, מוטל האדם לסביבה חברתית, פיזית ומקצועית שונה לחלוטין (במהלך התוכנית הם גם עוברים שינוי חיצוני כדי שיתאימו לאימג' של המקצוע המדובר). משלב זה, הוא הופך לתינוק שנשבה. התלות שהוא מפתח במדריכים שלו היא מדהימה. צריך לראות כדי להאמין: אנשים שבסביבתם הטבעית שוחים כמו סושי על אצה, הופכים לילדים נזופים עם הבעת "אני מבטיח להשתפר" תמידית על פניהם. לא אחת, כשהם נאלצו להחליף מגורים במהלך חודש האימון, או כשמדריך נאלץ לעזוב לפתע, עברו המתחזים משבר של ממש. בסוף התוכנית, אמרו כל המתחזים ללא יוצא מן הכלל שהם רכשו חברים טובים, שהם לא ישכחו אותם לעד. זו תוכנית שמנקרת גם חזק בבלוטה של רובנו בחיינו הבוגרים: האם אנחנו עושים באמת את מה שרצינו לעשות? האם אנחנו מוכשרים למשהו אחר, אבל מעולם לא נחשפנו אליו או לא קבלנו הזדמנות? מה היה קורה אם נינט הייתה נולדת בראלי, צפון קרוליינה ולא בקרית גת? תוכנית ספיישל אחת תיארה את המתחזים, זמן מה לאחר התוכנית. כן, הם הפכו לסלבס, וזכו לחמשעשרה דקות שלהם בבריטניה. אבל הרבה יותר מזה, הם גילו את הפן ההוא שלא ידעו שהוא קיים בהם. הצבע מליברפול החל לעסוק גם באמנות באופן קבוע, והוא מציג בגלריות נחשבות בליברפול. הצ'לנית מתקלטת על בסיס קבוע ונערת הגוגו רוכבת על סוסים בשעות הפנאי שלה. לבסוף, יש בתוכנית גם מימד חתרני, הואיל ורוב המתחזים גם "עושים את זה" ומצליחים להונות את המומחים שהובאו לשפוט. התוכנית בעצם, תוקעת סיכה חדה וקרה בבלון הנפוח, הממולא אויר חם של "מומחים" לדבר, מבקרי טלוויזיה, אוכל ואמנות, ולמעשה מציגה אותם במערומיהם. מסתבר שעם הדרכה טובה, כל אחד יכול לעשות (כמעט) כל דבר. השאלה המטרידה יותר היא מה מקומו של הכשרון בכל זה, והאם אחרי תוכנית שכזאת, יש מקום למושג "שרלטנות".
