המשך רעיונות למכתב
קודם כל הרעיון לכתיבת מכתב להורים שבדרך הוא רעיון נפלא ! כשנוחתת עליך הידיעה על קלאב פוט בתחילת ההריון אתה לא יודע איך להגיב ולרוב התגובה הראשונה תלויה באופן שבו הרופא בישר לך על הק"פ. אצלנו בהריון הראשון אבחנו בסקירה המורחבת ק"פ ברגל שמאל והפנו אותנו ליעוץ גנטי. ביעוץ הגנטי (כפי שבוודאי ידוע לכולם...) פורשים בפניך את שלל הסטטיסטיקות והמיספרים של הסיכויים שהילד יהיה "רק" עם ק"פ או גם עם שלל מחלות אחרות חס ולילה... כשבשורה התחתונה האפשרות שעומדת בפניך היא לעשותבדיקת מי שפיר ע"מ לשלול תסמונת דאון או מחלות כרומוזומליות שונות. הדילמה האם לעבור את הבדיקה לא פשוטה בגלל סכויים להפלה כתוצאה מבדיקה,ובכלל מה לעשות אם התוצאו שיתקבלו. בכל מקרה בסופו של דבר החלטנו לעבור את הבדיקה ,התוצאות היו תקינות אבל אחרי חודש נולד לנו ילד מקסים , בתחילת חודש שביעי (!) אבל בלי ק"פ... אחרי ההריון הזה היה לנו עוד הריון תקין ורגוע שבסופו נולדה לנו תינוקת מקסימה וכיום אנחנו כחודש וחצי אחרי הלידה של הפשוש החדש. ההריון שלו היה רצןף בדאגות מהרגע שהתגלה הק"פ. הק"פ התגלה כבר בסקירה המוקדמת, אחרי שהרופא בישר לנו על הק"פ התגובה הראשונה שלנו היתה די מחוייכת מכיוון שכבר היינו בסרט הזה בהריון הראשון שבסופו לא היה ק"פ ולא נעליים (תרתי משמע...) שוב הופננו ליעץ גנטי ולבדיקת אקו לב ושם כבר התחילו הדאגות. ביעוץ הגנטי הסבירו לנו שכאשר הק"פ הוא דו צדדי הסיכויים לשילוב של עוד מחלות הוא יותר גבוה מאשר שהק"פ מופיע רק ברגל אחת. בבדיקת אקו לב עוברי התגלה חשד ל VSD (מחיצה לא סגור בלב) ושוב הופננו ליעץ גנטי חוזר. שם הודיעו לנו חד משמעית שתוספת של עוד מום מגדילה את הסיכוי לילד פגוע בעשרות אחוזים! אחרי שלא ישנו לילה שלם מהשוק, הלכנו לעשות אקו לב נוסף שבסופו התגלה שאין בסיס לחשד ה-VSD והלב תקין, חזרנו לנשום...בסופו של דבר לאורך כל ההריון ועד ללידה התפללנו שהתינוק יוולד רק עם ק"פ ולא עם שאר הצרות... בקיצור לעיניננו- כשהיינו "הורים שבדרך" סייעו לנו מאוד כמה דברים שאני ממליצה להוסיף למכתב. א. כדאי מאוד להפנות לאתר של עידית. המפגש הראשון שלנו עם הק"פ היה דרך האתר שלה. הכל כתוב בעברית הצורה ברורה ומסודרת שסייעה לנו לדעת בדיוק לקראת מה אנו הולכים. ב. חשוב מאוד להוסיף תמונות מכל שלב. בפעם הראשונה שראינו את התמונות של הגבס והנעליים נכנסו לשוק (סליחה מכולם), כאב לנו הלב לחשוב שהתינוק הכל כך רך יצטרך לעבור את השלבים האלו. אחרי שראינו את התמונות בפעם הראשונה לא רציתי לראות אותם שוב, אבל ככול שהתקדם ההריון ובכל בדיקות האולטרא -סאונד בלט הק"פ, הבנו שכנראה הפעם לא נחמוק מזה ומתחלנו לברר על הנושא יותר ברצינות.ולכן ראינו שוב את התמונות והפעם הם לא נראו רע... ג. הנקודה המרכזית היא לעבור את שלב ההלם כבר בהריון, ככול שקוראים יותר חומר ורואים יותר תמונות כך יודעים יותר טוב עם מה הולכים להתמודד ואז התמודדות הרבה יותר קלה! ד. השיחות עם נשים מהפורום בטלפון עוד לפני הלידה עזרו לנו לענות על שאלות רבות שעלו וגם להחליט איפה נהיה מטופלים ואפילו איפה ללדת. מומלץ לעודד הורים שבדרך להתקשר לאנשים מהפורום זה מאוד מקל. אנחנו עוד בתחילת הדרך (בגבס החמישי והניתוח נקבע לעוד חודש בדיוק ב"עין כרם") אבל אני אשמח לדבר עם כל הורה שיפנה (גסיקה, אני אשלח לך מסר עם מספר הטלפון שלנו). ה. כדאי לחשוב על דרך ליידע את הורים שבדרך על הפורום, אולי לפרסם את כתובת האתר ב"מרכזי בריאות האישה" או בחדרי האולטרא סאונד. ו. כמו שכבר המליצו לפני קריאה של הסיפורים והחוויות האישיות מאוד עוזרת,שוב, ככול שבאים יותר מוכנים כך יותר קל להתמודד. בסופו של דבר אנחנו הגענו מוכנים ורגועים ללידה, התחלנו את התהליך עם הרבה ידע דבר שעוזר מאוד לשדר רוגע ובטחון לפשוש וגם לסביבה. בהתמודדות עם הק"פ שאנחנו עוד בראשיתה, חוץ מההתמודדות העיקרית והמשותפת עם הילד יש גם את ההתמודדות עם הסביבה. בגלל שחיצונית הק"פ נראה הרבה יותר גרוע ממה שהוא באמת, אני חושבת שהדרך הטבה ביותר להתמודד עם התגובות ה"מגוונות" של הסביבה היא להסבירה בצורה פשוטה את הבעיה ולשדר רוגע ובטחון. אצלינו את הבסיס לרוגע והבטחון אנחנו שואבים גם מהחומר שקראנו אבל בעיקר מהפורום. למרות שעד כה לא הייתי שותפה פעילה, קראתי כל מה שנכתב ואת ההמלצות למינהן וזה מאוד מאוד עוזר! עד כאן בנתיים,מקווה להוסיף עוד בהמשך.
שרשרו תשובותיכן לכאן
תודה, ג'סיקה
