ניסוי בסוציולוגיה:

[מפזרת צלילים ברוח]

ניסוי בסוציולוגיה:

(אני מקווה שזה בסדר שאני שואלת את זה פה)
במסגרת ניסוי שאני מקיימת בשיתוף עם כמה אנשים, אודה לכם אם תואילו בטובכם לענות בכנות על הסוגיות הבאות:

1. אתם רואים מישהו שאתם מכירים היכרות קלושה במצב בו נדמה לכם שהוא בוכה/מדוכדך (הכרות קלושה הכוונה היא שבמקרה הטוב אתם יודעים עליו עוד פרט אחד או שניים מלבד שמו הפרטי). מה תעשו?
* בהנחה שפניתם לאותו אדם ושאלתם מה קורה והוא ענה לכם שהוא בסדר - מה תעשו?
2. אתם נמצאים במפגש שכולל אנשים שאינכם מכירים, למעט אולי אדם אחד או שניים, ומתבקשים להציג את עצמכם. כיצד תעשו זאת ובאילו פרטים תשתפו?
3. אתם נמצאים במפגש בו אתם מכירים את רוב האנשים, ומוצאים את עצמכם בסיטואציה בה אתם מתבקשים לבצע הכרות בין שני אנשים שאתם מכירים. כיצד תעשו זאת?
4. אתם נמצאים במקום ציבורי, ורואים שם אדם שנראה לכם מוכר, אבל אתם לא זוכרים מאיפה. מה תעשו?
5. ניגש אליכם במקום ציבורי אדם לא מוכר לכם, ומתחיל לשוחח איתכם כאילו אתם מכרים ותיקים. מה תעשו?

מה עומד מאחורי זה - תגלו בהמשך.

 

[אשה מרציפן]

משתתפת בניסוי

1. אני מניחה שהייתי פונה ושואלת אם אפשר לעזור במשהו, מה שהייתי עושה גם אם היה מדובר באדם זר לגמרי.
אם הוא היה אומר לי שהכל בסדר לא הייתי עושה כלום.
2. הייתי אומרת את השם שלי, ואולי גם איך אני קשורה לאירוע (למשל אם זה אירוע של מישהו הייתי מסבירה מה הקשר שלי לאותו מישהו).
3. הייתי מציגה את האנשים בשמות שלהם עם הסבר קצר מה הם בשבילי ("זה זרובבל שעובד איתי" "זו יוכבד השכנה שלי"). האמת שאני לא חושבת שבמציאות הישראלית יש צורך בכלל בהצגה שכזאת, בדרך כלל אנשים מתערבבים אחד עם השני בשיחה גם אם הם לא מכירים.
4. אני אנסה לחשוב מאיפה אני מכירה אותו, ואעבור לידו ואראה אם הוא מזהה אותי. יש משהו שלמדתי וזה שלפעמים מישהו נראה לכם מוכר כי הוא סלב או כי הוא קרוב משפחה של מישהו שאתם מכירים - אז לא למהר להניח שמדובר במישהו שמכירים אישית (אם זה מעניין, יש לי כמה סיפורים מצחיקים בנושא).
5. זו תופעה דיי מוכרת, במצב כזה אם זה יתאים אני אזרום עם השיחה, ואם זה לא יתאים אני אמצא תירוץ להתחפף משם.
&nbsp
אני מודה שמסקרן אותי מה עומד מאחורי השאלות האלו...

 

[a wild rose]

יאללה

1. אני לא אוהבת שאנשים שלא מכירים אותי פונים אלי במצבים כאלו וחוקרים מה קרה, אז אני לא עושה את זה גם לאחרים. אולי במצב בו הבנאדם היה נראה לי במצב ממש קשה הייתי עושה משהו דיפלומטי כמו לשאול שאלה לא קשורה ולנסות לפתח שיחה שאם היא תזרום אולי הוא יבקש ממני עזרה מיוזמתו.
2. לא הבנתי מה הכוונה ב"להציג את עצמי" - אם שואלים אותי מי אני, אני אומרת את השם שלי. אם עושים סבב הכרויות בדרך כלל מכתיבים לאנשים מה להגיד ובדרך כלל זה סביב נושא מסוים.
3. אם מישהו יבקש ממני שאכיר בינו לבין אדם אחר, אני אציג אותם אחד לשני ואנסה לפתח שיחה בנושא מכנה משותף לשניהם.
4. זה מאוד תלוי בסיטואציה ועד כמה אני בטוחה שאני באמת מכירה את אותו אדם וכמה זה באמת חשוב לי (ובדרך כלל זה לא). במקרים כאלו אני מעדיפה לשאול מישהו אחר אם הוא יודע מי זה.
5. אנשים עושים את זה כל הזמן, כשזה קורה לי אני מוצאת דרך דיפלומטית לסיים את זה.

 

[nofi1456]

עונה

1. הייתי שואלת אם הכל בסדר, אם אפשר לעזור במשהו..אגב, מראש הייתי מוותרת על השאלה "מה קרה"...אם אני בקושי מכירה אותו, לא ענייני מה קרה לו..
בכל מקרה גם אם הייתי רואה בן אדם זר בוכה ברחוב הייתי פועלת אותו דבר. (כן אני יודעת שגם מרצי כתבה את זה אבל נשבעת שחשבתי על זה בעצמי! חח)
2.תלוי באיזה מפגש אני נמצאת..אם נגיד זאת ישיבה בעבודה אז ברור שאציג פרטים בסיסיים כמו שם (לא סגורה לגבי הגיל), מקום מגורים, דברים כאלה.. והייתי מספרת מה התפקיד שלי בחברה.
אם זה מפגש בין חברים, נגיד שאני מכירה רק את זה ש"הביא אותי" אבל לא את שאר האנשים..אז הייתי מספרת שם, גיל ,מקום מגורים, סטטוס בחיי, במה אני עובדת..מה רוצה ללמוד וכאלה..משם כבר השיחה היתה זורמת.
קיצור תלוי מול איזה אנשים אני עומדת.
3.אותו דבר. תלוי בסיטואציה. יש הבדל בין להכיר בין שני חברים לבין להכיר בין שני קולגות. זה ממש לא חד משמעי.
4.אם הוא לא ישים לב שאני שם, סביר להניח שאני לא אתאמץ שישים לב. (כן, אני אנטיפתית שאין דברים כאלה

).
אם הוא ישים לב אז אני אגיד שלום ולפי הטון של ה"היי" שהוא יחזיר לי, אני אדע אם זה רק היי חולף כזה, או שצריך לעצור ולהתעניין בשלומו.
אם צריך לעצור - אני אנסה לפענח תוך כדי שיחה מאיפה הוא מוכר לי בתקווה לא לצאת מפודחת רצח.
5.השורה האחרונה של תשובה מספר 4 תקפה גם פה

 

[מפזרת צלילים ברוח]

סיכום הניסוי

לא ציפיתי להרבה תגובות פה, אבל כן ליותר מ-3... בקבוצות אחרות ענו לי יותר, אבל עדיין זה לא נחשב למדגם מייצג.
&nbsp
מה שעומד מאחורי השאלות הוא ניסוי במסגרת פרויקט מסוים שאני עושה, במסגרתו נבדקו התנהגויות מסוימות שנתקלנו בהם לאחרונה והיו חילוקי דעות לגבי איך אמורים להתנהל במצבים כאלו ומה נחשב להליך תקין ומה לא. השאלות נשאלו בצורה מסוימת, על מנת לאפשר לנשאלים להגיב בצורה חופשית בלי שיהיו מודעים מהן ההתנהגויות המסוימות הנחקרות, כשלקבוצות שונות השאלות הוצגו באופנים מנוגדים - כל קבוצה נשאלה על צד שונה של אותה סיטואציה, כשקבוצה שלישית התבקשה להוסיף לתשובות שלה הצעות מה ניתן היה לעשות אחרת במקרה של התנהגות לא מתאימה.
&nbsp
1. ההתנהגות כלפיה היו חילוקי דעות: האם לפנות לאדם שבקושי מכירים שבוכה/נראה מדוכדך זה דבר שנתפס ע"י הצד השני (הבוכה/מדוכדך) כדבר חיובי או שלילי? פרטנית עלתה הנטייה של אנשים מסוימים לשאול אם הכל בסדר בסיטואציות כאלו, מה שנראה מטופש ומיותר בעיני רוב מחברי הקבוצה (אם מישהו בוכה, דיי הגיוני שלא הכל בסדר), כשאחרים ציינו שזה אולי מיותר, אבל הגיוני בהתחשב בסיטואציה (מה עוד אפשר לעשות או לשאול בסיטואציה כזאת?).
&nbsp
* שלושתכן עניתם תשובות ענייניות שלא היו נפוצות כל כך והתקבלו באהדה - לשאול אם אפשר לעזור זה הרבה יותר הגיוני מאשר לשאול אם הכל בסדר, בעוד לשאול אדם זר שבוכה מה קרה נתפס בעיני רוב חברי הקבוצה כחדירה לפרטיות וכשאלה שלא תיתפס בצורה חיובית, והרעיון של wild rose בכלל נתפס כחשיבה סוציולוגית מתקדמת ומחוץ לקופסה.
&nbsp
2. חילוקי הדעות היו סביב מה נחשב למידע נדרש ומה נחשב למידע מיותר בסיטואציות כאלו. חילוקי הדעות היו סביב הצגה עצמית בשם המלא, גיל, מצב משפחתי, מקום מגורים ומקצוע (לא בהכרח כל הנתונים, אבל הדיון היה סביב מה כן מתאים ומה לא). כאן לא הצלחנו להגיע למסקנה מלאה, בעיקר בגלל שזה מאוד תלוי סיטואציה ואירוע ורוב האנשים לא הצליחו להתמקד מספיק.
&nbsp
3. חילוקי הדעות היו דומות עד זהות לאלו שבסעיף 2, רק שכאן היו חילוקי דעות גדולים יותר וגם פערים גדולים יותר בתשובות - הכיוון העיקרי היה האם יש צורך ביותר מאשר הצגת האדם בשמו (כשהיו מי שטענו ששם פרטי מספיק ולהציג אדם בשמו המלא זה מיותר ומביך). מהתשובות שלכן לא אני לא סגורה לגמרי מה בדיוק הייתן עושות, אבל ככה היו רוב התשובות שלא הובילו למסקנה ברורה.
&nbsp
4. חילוקי הדעות כאן היו מאוד מעניינים, כי הנושא הזה הגיע עם סיפורים מאוד מעניינים של אנשים על מקרים כאלו שקרו להם ושהיו עדים להם, משני הצדדים. שלושתכן עניתן בצורה שתואמת את הדעה הרווחת בקבוצה, מול התוצאות בשטח שהוצגו ושימשו כסיטואציות שהוצגו לקבוצה השנייה - של אנשים שהתחילו לחקור את הצד השני איפה הוא למד/עבד/היה בצבא/אם הוא לא במקרה אח של... מה שלדעת חברי הקבוצה מיותר, מביך ומפדח.
מה ההתנהגות הנכונה במקרים האלו? האפשרויות שהוצעו היו לחייך לאותו אדם ולראות אם הוא מזהה אתכם ומגיב, או אם נורא נורא סקרנים ולא מסוגלים לכבוש את זה ואתם ממש בטוחים שאתם מכירים את אותו אדם - לנסות לפתוח איתו בשיחה על נושא סתמי כמו שמפתחים לפעמים שיחה עם זרים, ולראות לפי איך שהשיחה זורמת אם הוא מכיר אתכם או לא (אני במצב כזה לא הייתי עושה כלום, אם הצד השני לא היה פונה אלי).
&nbsp
5. הסוגיה הזאת הועלתה במטרה לבחון את הסוגיה הקודמת מהצד השני - בגלל שלפעמים קורה שאנשים בטעות מניחים שהם מכירים אתכם, או שיש סיכוי קלוש שאתם באמת מכירים אותם אבל לא זוכרים אותם, נוצרות סיטואציות כאלו. אני לא חשבתי על זה מראש, אבל אתן לא היחידות שהתייחסו לסיטואציה הזאת בצורה שונה מזו שהועלתה בסעיף 4, ולכן רוב הנשאלים לא התייחסו לזה כאל התנהגות חריגה כי הכירו את הסיטואציה כתופעה כללית שקורת גם כשלא מכירים את הצד השני.
&nbsp
תודה שהשתתפתן בניסוי!

 

[אשה מרציפן]

וואו!

נשמע מעניין, אני מניחה שזה היה ניסוי קטן, אבל ניסויים כאלו תמיד מעניינים אותי במיוחד כשמשווים בין קבוצות שונות (כמו נשים מול גברים, צעירים מול מבוגרים, ישראלים מול זרים וכו'), במיוחד כי אצלנו בארץ פרטיות והתחשבות אלו דברים דיי גמישים, אז זה ממש מעניין לקרוא תוצאות של מחקרים כאלו.

ואם כבר חשפת את מה שעמד מאחורי השאלות, אני אנצל את ההזדמנות לשתף בדעתי על הנקודות האלו מהצד "השני":

1. עם כל הכבוד לאמפתיה, לפעמים אנשים מגזימים בהתעקשות שלהם במקרים כאלו, ואני יכולה לספר על לא מעט פעמים שאנשים החליטו שאני נראית מדוכדכת והתחילו לחקור, כשהיו פעמים שבאמת הייתי מדוכדכת, אבל לא הרגשתי שום סיבה לשתף בזה אנשים שהם זרים עבורי (וגם מי שעובד איתי באותו בניין נחשב לזר עבורי). גם ככה במקרים כאלו אין ממש סיכוי שאנשים זרים יוכלו לעזור.

2+3 קשה להגיב כי כמו שכתבת זה תלוי סיטואציה, אבל מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת מול אנשים שהציגו את עצמם בשמם המלא והוסיפו מידע שלדעתי מיותר, וחלקם ציפו שגם אני אשתף במידע הזה. לפעמים נוצרה תחושה שאנשים מנסים לעשות רושם מסוים או רוצים לפתוח פתח לאנשים לשאול אותם שאלות נוספות, ולפעמים זה מרגיש ממש מיותר וגם מפדח. קרה לי גם שאנשים הציגו אותי בפני אחרים כולל הצגת מידע שהיה נראה בעיניי מיותר להחריד ולא הבנתי למה - ואם כבר העלית את זה, כמו מישהי שהכירה בין אנשים שונים והקפידה לציין את שמו המלא של כל אחד (וככה גיליתי שהיא לא יודעת מה שם המשפחה שלי, לא שהיה צורך שתדע אותו), ומישהי אחרת שהצגה עצמית שלה כללה הסבר שהשם הפרטי שלה הוא... אבל היא מבקשת שיקראו לה בקיצור המקובל לשמה (במקום להציג את עצמה בקיצור וזהו).

4+5. קרה לי שאנשים חקרו אותי במטרה לנסות להבין מאיפה הם מכירים אותי, ברוב המקרים זה היה קצר וסביר, אבל היו מקרים של חקירות ממש, כולל מישהי שתפסה אותי בסופר וכשאמרתי לה שאנחנו לא מכירות כי אני אחת שזוכרת פרצופים זה לא עזר לי כי היא המשיכה והתעקשה וחקרה וזה היה ממש לא נעים. קרה לי גם שאנשים פנו אלי בפייסבוק והתעקשו שאני מוכרת להם וחקרו, אבל שם יותר קל להתעלם. כתבתי מקודם שלפעמים מישהו נראה מוכר כי הוא סלב - כי אני מכירה אנשים שמצאו את עצמם מתפדחים כשנתקלו במישהו מפורסם ובגלל שהוא נראה להם מוכר הם ניסו להבין מאיפה הם מכירים אותו (נסו לשאול שחקן או זמר אם הוא למד ב...). לי קרה קטע דומה אבל לא לגמרי: עבדתי תקופה עם אחד מפליטי האח הגדול, ויצא לי לפגוש אותו אחרי שכבר לא עבדנו ביחד ופניתי אליו ב"אנחנו לא מכירים מאיפושהו?" בנימה הומוריסטית (הייתי פונה כך גם לקולגה לשעבר שלא השתתף באח הגדול), ומישהי שהייתה איתו ישר ענתה "את מכירה אותו כי הוא היה באח הגדול", ואז קלטה שהוא מחבק אותי ושנייה אחרי זה הוא גם הציג אותי בפניה ("זאת מרצי, היא עבדה איתי ב..." - בלי מידע מיותר

).

זרמתי לגמרי עם ה

שלך, אבל זה באמת מעניין...