ניסיתי לנצל"ש אבל ההודעה ישנה ולא קופצת. שוב:
רוצה להגיד שלום, קוראת פה קצת. אני עוד לא משפחה מורכבת, יותר משפחה מפורקת לבד כבר שנה בערך (און ואוף, יותר און...) ועכשיו ממש מתגרשים לצערי הרב (אני לא היוזמת ואני זו שמוכנה ללכת לטיפול ולסלוח ולתקן אבל אין לי פרטנר... כנראה שלא היה מהתחלה אבל לקח לו זמן להגיד את זה ממש ולהפסיק לספר לי שהוא תכף נפרד מהבחורה הזו או האחרת שהוא אסף בדרך וחוזר הביתה וננסה לתקן טיפשה שכמוני).. אני בת 31.5 ויש לי שני ילדים מקסימים (5.5 ושנתיים וחצי) וברשותכם קוראת פה קצת. כי למרות שאני מרגישה עוד רחוקה מאד מלייצר קשר עם מישהו אחר - אני לא כזו שרוצה להיות לבד. אני רוצה לאהוב, יש לי הרבה אהבה לתת והרבה בכלל לתת מהעולם הפנימי העשיר שלי. אני רוצה להיות נאהבת ולחיות במשפחה (רצוי עם עוד ילדים ). ואני לא מצליחה להבין איך. אולי גדלתי בבועה (לא אולי, בטוח) - ההורים שלי נשואים באושר ואהבה שקורנת החוצה ממש כבר 35 שנה תכף. ומסביבי - גם בצעירותי וגם היום, אין משפחות כאלו - עם גרושין, עם מורכבות, עם פרק ב'. איכשהו אף פעם לא הצצתי לעולם הזה. מה שהופך את כל ההתמודדות ליותר קשה, כי איך אני יכולה להאמין שאמא ושני ילדים (ואבא שבא פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני כמובן, לא מזלזלת בזה בכלל והלוואי שהוא יהיה להם אבא נהדר כמו שהוא עכשיו, תמיד) הם משפחה בכלל ? ואיך אני יכולה להאמין שבעתיד כשיהיה עוד מישהו עם ילדים שלי ואולי שלנו ואולי שלנו - נרגיש משפחה ? ואיך זה שחיים בבית שתמיד חסר בו מישהו (כי הוא אצל אבא/ אמא שלו בדיוק) מרגישים בטוחים ואהובים ושלמים ? לא מכירה, לא מבינה אז קוראת פה... תעזרו לי להאמין. תודה, קאליה.
רוצה להגיד שלום, קוראת פה קצת. אני עוד לא משפחה מורכבת, יותר משפחה מפורקת לבד כבר שנה בערך (און ואוף, יותר און...) ועכשיו ממש מתגרשים לצערי הרב (אני לא היוזמת ואני זו שמוכנה ללכת לטיפול ולסלוח ולתקן אבל אין לי פרטנר... כנראה שלא היה מהתחלה אבל לקח לו זמן להגיד את זה ממש ולהפסיק לספר לי שהוא תכף נפרד מהבחורה הזו או האחרת שהוא אסף בדרך וחוזר הביתה וננסה לתקן טיפשה שכמוני).. אני בת 31.5 ויש לי שני ילדים מקסימים (5.5 ושנתיים וחצי) וברשותכם קוראת פה קצת. כי למרות שאני מרגישה עוד רחוקה מאד מלייצר קשר עם מישהו אחר - אני לא כזו שרוצה להיות לבד. אני רוצה לאהוב, יש לי הרבה אהבה לתת והרבה בכלל לתת מהעולם הפנימי העשיר שלי. אני רוצה להיות נאהבת ולחיות במשפחה (רצוי עם עוד ילדים ). ואני לא מצליחה להבין איך. אולי גדלתי בבועה (לא אולי, בטוח) - ההורים שלי נשואים באושר ואהבה שקורנת החוצה ממש כבר 35 שנה תכף. ומסביבי - גם בצעירותי וגם היום, אין משפחות כאלו - עם גרושין, עם מורכבות, עם פרק ב'. איכשהו אף פעם לא הצצתי לעולם הזה. מה שהופך את כל ההתמודדות ליותר קשה, כי איך אני יכולה להאמין שאמא ושני ילדים (ואבא שבא פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני כמובן, לא מזלזלת בזה בכלל והלוואי שהוא יהיה להם אבא נהדר כמו שהוא עכשיו, תמיד) הם משפחה בכלל ? ואיך אני יכולה להאמין שבעתיד כשיהיה עוד מישהו עם ילדים שלי ואולי שלנו ואולי שלנו - נרגיש משפחה ? ואיך זה שחיים בבית שתמיד חסר בו מישהו (כי הוא אצל אבא/ אמא שלו בדיוק) מרגישים בטוחים ואהובים ושלמים ? לא מכירה, לא מבינה אז קוראת פה... תעזרו לי להאמין. תודה, קאליה.
בהצלחה.