ניסיתי לפרסם הודעה ולא הצליח לי
אז אני מנסה שוב ואם הודעתי הקודמת תצוץ - אני ממש מתנצלת
הבעיה שלנו היא עם הורים של בעלי (אלא מה?). בעלי הוא הבן הבכור במשפחה ויש לו עוד אחות ושני אחים. אמא שלו הפסיקה לעבוד אחרי הלידה הראשונה (לפני 35 שנה) ומאז היא בבית. אביו עובד עד היום. אמא היא מרכז היקום והגלקסיות הסמוכות וכל העולם צריך להסתובב סביבה, לרצותה ולהשביע את רצונה. לאבא אין זכות דיבור כבר מזמן והוא מהווה אביזר נלווה לאמא שמעשיר את חשבון הבנק פעם בחודש עם משכורת. אמא היא זו שעושה את כל התכנונים וההחלטות. וכשהיא מחליטה לעשות משהו, אין דבר שיוכל לשבש את תוכניותיה. עד לא מזמן הצלחנו לשמור על יחסים סבירים (ביקורים שלנו אצלם פעם בשבועיים, פלוס מינוס). הקונפליקט הראשון היה לפני כ- 3 שנים כשהחלטנו להתחתן בקפריסין. לא הייתה להם התנגדות לעניין (לא גלויה, בכל מקרה). הם אמרו שלא יוכלו לנסוע איתנו ולהיות נוכחים בטקס. למה? כי הם תיכננו לשפץ את האמבטיה ושיתהפך העולם, הם ישפצו אותה גם אם זה אומר לא להיות בחתונה של הבן שלו. מיותר לציין שזה מאוד פגע בבעלי (אם כי לא הפתיע במיוחד). הבלגנו, לא אמרנו כלום. כשקנינו דירה והיינו צריכים קצת עזרה (לא כספית), אכן קיבלנו אותה – אבא הגיע אלינו כשהרשו לו ולמס´ שעות קצובות מראש (וגם אם הוא היה רוצה להישאר אצלנו עוד, לא יכל כי היה מבול טלפונים "מתי אתה בא? צריך לאכול צהרים" וחלילה וחס שארוחת צהרים תתחיל חצי שעה יותר מאוחר מהמתוכנן). הקש האחרון היה לפני שלושה חודשים. בעלי היה חולה ושכב כל היום במיטה, לי קרתה פריצת דיסק ולא יכולתי לתפקד בכלל שלא לדבר על לטפל בתינוקת בת 3 חודשים. זו הייתה פעם ראשונה שהיינו חייבים עזרה. אנחנו גרים באזור השרון, הוריו של בעלי גרים בראשל"צ ואימא שלי גרה בדרום. אמא שלי עובדת 7 ימים בשבוע כי היא המפרנסת היחידה (אבי נפטר לפני 10 שנים) – ברגע שהודעתי לה מה קרה היא רק שאלה אם לנסוע באוטובוס או שמישהו יוכל להביא אותה אלינו. אמי הייתה אצלנו שבועיים ופשוט הצילה אותנו – היא עשתה כל עבודות הבית וגם טיפלה בכולנו. הורים של בעלי (שיש להם אוטו) לא רק שלא עזרו בכלל, הם אפילו לא הציעו לעזור... הם הגיע אחרי שבוע, כמובן בידיים ריקות, והאווירה לא הייתה משהו והשיחה לא זרמה. אז הדבר הכי "חכם" שהיה לחמתי להגיד זה "למה השקע בקיר לא מסודר?" בפנים הכל בער ורתח לי, אבל הבלגתי ושתקתי. אני חושבת שהתמונה די ברורה... אנו לא תלויים באף אחד כספית וכל מה שעשינו (חתונה, קנית דירה וכו´) היה בכוחות עצמנו. הורים של בעלי עוזרים אבל רק כשהם רוצים וכשזה נוח להם. היחס הזה הוא זהה כלפי כל הילדים. אנחנו צימצמנו מאוד את הביקורים שלנו כי אני לא יכולה לראות אותם בלי שהמעיים שלי מתהפכים. אני מניקה וכל פעם שאני מתעצבנת יש לזה השפעה ישירה על כמות החלב – וזה הדבר האחרון שאני או בעלי רוצים. הם שואלים כל הזמן מתי אנחנו באים (לבוא אלינו זה אומר שצריך לבזבז דלק וזה עולה כסף וזה לא משתלב טוב בתוכניות...) ועכשיו לדילמה – מה לעשות? בעלי חשב אולי לדבר איתם ולהסביר להם איך אנחנו מרגישים אבל סוף של שיחה כזאת עלול להיות ניתוק היחסים והוא לא רוצה שזה יקרה (בעיקר בגלל שהוא לא רוצה להעניש את אבא שלו כי הוא לא אשם...) להמשיך לשתוק – לי זה עולה בעצבים שמורים בבטן וכמו שכבר אמרתי אני לא רוצה להתעצבן בעיקר בגלל הנקה (אם צריך בכלל סיבה לא לרצות להתעצבן!). בעלי מבין את מצוקתי (למזלי הגדול!) וכל הנושא מאוד מעיק גם עליו. אנחנו ממש לא יודעים מה לעשות... בתודה רבה מראש
אז אני מנסה שוב ואם הודעתי הקודמת תצוץ - אני ממש מתנצלת
