ניצולי שואה - בקשה לעזרה

[קואירן]

ניצולי שואה - בקשה לעזרה

במקום עבודתי ישנו צוות הנקרא "צוות מעמד האישה" שאני חלק ממנו. מטרתנו לקדם את מעמד הנשים בארגון, להעשיר את חייהן ולהביא זוית נשית לחיים וסיפורי הצלחה של נשים. לא לדאוג - גם הגברים (המעטים) שבארגון נוטלים חלק באירועים. לרגל יום השואה חשבתי להביא ניצולת שואה שתספר את סיפרה האישי. אך מאחר ועלי לשכנע את הממונים להעניק לעובדים "שעת חופש", קרי, שעה בה יוכלו להאזין לסיפור האישי, עלי לקשור זאת גם למעמד האישה בדרך כלשהי. חשבתי שאותה ניצולה תוכל גם להביא את ההבדלים (במידה והיו - ואני מאמינה שהיו) בין הנשים לגברים באותה תקופה. יש לי מס' שאלות: 1. למי עלי לפנות ע"מ שאמצא ניצולת שואה שתוכל לבוא ולספר את קורותיה? 2. כיצד ניתן לקשור את השואה לעניין "נשים"? 3. איך ניתן לקשור בין הסיפר האישי - הפרטי לבין נושא כלל כמו "נשים". תודה מראש על עזרתכם, קרן

 

[בני הרשקוביץ]

אני אבדוק

או שאשלח לך במסר כתובת דוא"ל של הבת של ניצולת שואה שהיא גם מדריכה באחד מוזיאוני שואה בארץ.

 

[ענת אדרת]

נשים בשואה

קרן, כדאי שתחליטי במה את מתמקדת, ישנן ניצולות שואה, וישנן פרטיזניות שיכולות לבוא ולספר את סיפורן האישי, יכול להיות מעניין להביא ניצולת שואה ופרטיזנית - שכל אחת תספר את סיפורה האישי. אוכל להפנות אותך לניצולות שואה (או נשים בנות הדור השני) ולפרטיזניות אם תחליטי שאכן את מבקשת שהן תשתתפנה בארוע (בתקווה שהן תסכמנה). פרופ' מרים גיליס-קרליבך מאוניברסיטת בר אילן, מעבירה הרצאות על הנשים במשפחה בתקופת השואה - היבט מאד ייחודי, שכן נשים בגטאות עסקו בהיבטים של שמירה על הילדים בעוד שרבים מהגברים נשלחו למחנות עבודה ולמחנות השמדה. ב"יד ושם" יש תערוכה על האישה בשואה, את יכולה לבקר בתערוכה ולהתייעץ עם האנשים שהקימו את התערוכה - מה היו השיקולים שלהם. בסיכומו של דבר, יש כאן הרבה מאד חומר, כדאי שתחשבי במה את רוצה להתמקד, ואנסה לתת לך עוד רעיונות. בהצלחה!

 

[masorti]

אני מקווה שפרופ. גיליס-קרליבך מנסחת אחרת...

"נשים בגטאות עסקו בהיבטים של שמירה על הילדים בעוד שרבים מהגברים נשלחו למחנות עבודה ולמחנות השמדה." ממש לא. כשהתחילו לשלוח למחנות השמדה, הראשונים שנשלחו היו הילדים (יחד עם הזקנים, החולים, ושאר אלו שלא יצלחו לעבודה). אין מצב שחלק משמעותי מהגברים כבר נשלחו להשמדה ואילו הנשים והילדים נשארו בגטו.

 

[ענת אדרת]

צר לי masorti

על שהודעתי הרגיזה אותך כל כך, לא היתה לי כוונה כזאת. את ההרצאה שמעתי לפני שנים מספר, וגם אם לא זכרתי את פרטי ההרצאה, עדיין לא היתה לי כוונה להרגיז, אם טעיתי, אני מתנצלת, ייתכן שהיו מקרים כאלו, כמו הדוגמא שצרפתי (מצאתי עוד דוגמאות קשות שלא הבאתי כאן). פרופ' מרים גיליס-קרליבך דיברה באופן כללי על מבנה המשפחה בשואה, על ההורים והילדים ועל המשברים שפקדו אותם בזמן השואה. בכל מקרה אינני יודעת אם קרן קראה את הודעתי, ואם היתה בה תועלת כלשהיא. כל טוב.

 

[masorti]

אני לא מתווכח על העובדה...

שהיו גברים שנרצחו או סתם מתו, ונשותיהם נאלצו לתפקד כאמהות חד-הוריות בתנאי גטו. אבל מההודעה הקודמת שלך השתמע שזה היה המצב ברוב המקרים, ושמרבית הנשים בגטאות היו חד-הוריות. כאמור זה לא היה כך, ובמרבית המקרים הילדים הם אלה שחוסלו ראשונים. בכל מקרה, אני רק רציתי להעיר הערה ולא יותר מכך.

 

[בן אהרון]

למה להתווכח עם עובדות ?

אם אפשר להמציא אחרות. היו מקרים שהנאצים ימ"ש נטלו קודם את הגברים לעבודות כפייה, הותירו את הנשים והילדים בגיטו. חזרו אח"כ להשלים את מלאכת ההשמדה. אחד המקרים הללו ארע בגיטו ביאליסטוק, כאשר הגרמנים, נטלו את הגברים, במה שמכונה "השבת השחורה" של הגיטו. הותירו את הנשים בגיטו, אשר גם הן הועסקו בעבודות כפייה. עדות לארוע, בשיר[URL='http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=1355&a=82446&c=8202&sc=0&ssc=0'][URL='http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=1355&a=82446&c=8202&sc=0&ssc=0'] "רבקהלע די שבתדיקע" [/URL][/URL][רבק'לה השבתית - או אלמנת השבת] הנמצא גם בקישורי הפורום. אני מניח, שהיו גם מקרים דומים במקומות אחרים.

 

[masorti]

אתה מחפש בכוח לריב?

אמרתי שאני לא מערער על העובדה שהיו מקרים כאלה. אבל המצב הנפוץ היה הפוך. קודם חיסלו את מי שלא הועילו לגרמנים, ואת כוח העבודה ניצלו עד כמה שניתן. ודרך אגב, בביאליסטוק היה מדובר על רצח 5000 גברים מיד אחרי הכיבוש הגרמני ועוד לפני שהוקם הגטו. זה לא שהוציאו המוני גברים מגטו קיים והשאירו את הנשים. טבלת אירועים ותאריכים לגבי ביאליסטוק תמצא בלינק הזה.

 

[בן אהרון]

בכוח ? לריב ?

מצידי ממש לא. אבל היום פורים, אולי, מתאים לך ? מי שמכריז בפסקנות: ש"..ממש לא !" שגברים הושמדו לפני ילדים ונשים ו " אין מצב" שאכן היו ארועים כאלה... גורם לענת להתנצל בשלשות כאילו הביאה עובדות לא נכונות, מוטב שיידע שהיו גם מקרים אחרים שהוא איננו יודע אותם. ועל תרבות הוויכוח שלך כבר הבעתי דעתי בעבר.

 

[masorti]

אם אתה ממש מבקש...

אז אזכיר לך שאתה פשוט לא יודע כלום על המקרה שהבאת. ראשית, כפי שהוכחתי לך - בביאליסטוק נרצחו הגברים עוד לפני שהגטו הוקם. לכן הדוגמא בכלל לא רלוונטית לכל הדיון על משלוח גברים מהגטו לעבודה ולהשמדה. ושנית, גטו ביאליסטוק הכיל מעל ל-50,000 איש ומספר הגברים שנרצחו ערב הקמתו היה 5000. לכן בכלל לא מדובר על מרבית הגברים בגטו. (מה שמשאיר נכון את קביעתי הפסקנית: "אין מצב שחלק משמעותי מהגברים כבר נשלחו להשמדה ואילו הנשים והילדים נשארו בגטו") כשתצליח להביא תיעוד של דוגמא אחת לגטו בו ברגע מסוים היה רוב משמעותי של נשים ביחס לגברים - אז נדבר. אם תרבות הדיון שלי לא מוצאת חן בעיניך, אתה יכול לא להתערב בו. דעתך עלי ועל דרך כתיבתי מעניינת אותי פחות מאשר קליפת השום שנרקב אשתקד.

 

[בן אהרון]

אתה פולני ממרוקו ?

אתה ישר מתחיל מכות, לא צריך לריב איתך. גם אם מישהו יכתוב כאן "שלום" או "בוקר טוב" ומשום מה לא ימצא חן בעיניך אתה תתנפל עליו בזעם הקדוש שלך, עדלאידע בין ארור המן וברוך מרדכי. ולבקשתך סרקתי מתוך האנתולוגיה לשירי עם ביידיש, את מקורו של השיר "רבקהלה די שבתדיקע" כתוב שם : "...באחת השבתות נערכה בגיטו ביאליסטוק "אקציה" של גברים בגיטו. הנשים שנותרו מאחור, ללא בעליהן, קראו להן ה"שבתיות" [ אלמנות - או עגונות השבת] כל הגברים הללו, נודע בדיעבד, כי ניספו כולם. אך הנשים לא ידעו זאת, המשיכו לקוות כי הם עדיין נמצאים אי שם ועובדים בפרך..." שירים שנכתבו בזמן אמת בתקופת השואה נאמנים עלי לא פחות מן הידע שלך. תוכל להרגע. עם לבן גרתי. כבר ראיתי באינטרנט ובפורומים דברים גרועים ממך. אתה יכול להמשיך, אני סיימתי. חג שמח לך.

 

[masorti]

אתה יכול לצטט אנתולוגיות כמה שתרצה...

בעינה תישאר העובדה ש"השבת השחורה" בביאליסטוק היתה ב-12 ביולי 1941, ואילו גטו ביאליסטוק הוקם רק ב-1 באוגוסט 1941. תתווכח עם אתר "זכור" (וגם עם עוד אתרי אינטרנט שבדקתי) ולא איתי. עורך האנתולוגיה או שלא ידע או שנטל לעצמו חירות ספרותית. מבחינה הסטורית לא היה מדובר על אקציה מהגטו אלא על אקציה המונית עם כיבוש העיר בדומה למה שקרה במקומות אחרים בימים הראשונים לכיבוש הגרמני. לא היה גטו, וממילא לא היה גירוש מהגטו. חג שמח ושבת שלום גם לך!

 

[schlomitsmile]

גם לי צרמה תוקפנותו של בן שיחך, אבל גם הכינוי מרוקאי כהקבלה לתוקפן.

 

[בן אהרון]

בשולי הדברים

סיפור שמספר אבי ע"ה בספר שכתב על קורותיו בזמן המלחמה וקשור לעיר ביאליסטוק. לאחר שחצו את הגבול בעת בריחתם מפולין והתכוונו להגיע לברית המועצות [ קרי = רוסיה] עצרה הרכבת לחניית ביניים, ליממה, בעיר ביאליסטוק. הגמ"חים של יהודי ביאליסטוק נפתחו לפני הפליטים. הגישו להם ארוחה חמה וכן ציידו אותם במצרכים, בגדים וחפצים שונים. אבי מספר שיצא לטייל ברחובות השכונה היהודית שהיתה פתוחה, לא היתה מוקפת גדר או חומה. [לאחר הכיבוש הגרמני, הוקפה ככל הנראה, בגדרות תיל והפכה לגיטו סגור ומסוגר] שכונה הומוגנית של יהודים עם בתי כנסת ומוסדות יהודיים. ביניהם מבנה ששימש כאולם תיאטרון. המוני אדם הצטופפו ליד פתח הכניסה. מסתבר שהתקיים שם טכס של המפלגה הקומוניסטית במה שקרוי במקומותינו "מסע התעוררות" עם צירופה של של העיר לאימפריה הסובייטית . אבי מספר, שהתפלא על הנאומים שנישאו שם . אף מילה על הקורה בפולין הכבושה ע"י הגרמנים ושואת היהודים המתרחשת שם. כתב פתק בעניין וביקש להעביר אותו לבימת הנשיאות. בחור צעיר שישב לידו שאל אותו מה כתוב בפתק. לאחר שאבי הסביר לו שאל אותו הצעיר : כמה זמן הוא נמצא בביאליסטוק ? אבי ענה לו שהוא רק עובר אורח וכי למחרת הוא מתכוון להמשיך צפונה. - תחשוב היטב אמר לו הצעיר. אתה נמצא כעת בברית המועצות . יש פוליטביורו ובראשו עומד סטאלין שמש העמים. יש מי שמחליט ויודע מה טוב לתושבי ס.ס.ס.ר לדעת, יותר טוב מכל אחד אחר. בשטחים בהם שולט סטאלין לא שואלים שאלות על מעשיהם של בני ברית. [היטלר ימ"ש] זאת אם איננו רוצה להמשיך את דרכו לבדו עד סיביר ולהשאר שם ... אבי הבין את הרמז. כך נודע לו גם, שבבלארוס ובארצות הסמוכות אשר זה עתה סופחו לברית המועצות נמנעו מכל מידע על המתרחש בפולין בנושא השואה - זאת בצו השלטונות . הרכבת המשיכה דרכה ונעצרה ליד תחנת הגבול עם רוסיה. לא הורשתה להמשיך אל תוככי השטח הרוסי. למחאת הנוסעים הגיב אדם שהציג עצמו כנציג השלטונות. "הרכבת לא נבדקה בדיקה בטחונית וייתכן שיש עליה גורמים עוינים לברה"מ." הפנו את הרכבת לעיירה הסמוכה גלובוק.למשך חמישה חדשים נשארו הורי בעיירה . אבי שקל להשאר שם דרך קבע כי לא ראה אפשרות כיצד ישוב אי פעם לפולין. כאשר הלך ליטול את מסמכי הזיהוי החדשים שביקש - מאחר ודרכונו הפולני נלקח ממנו ע"י הגרמנים בעת הגירוש מעיירתו. קרא לו הפקיד לחדר ומסר בידיו דרכון עליו התנוססה חותמת עם קוד מספרי. - עליך להתרחק למרחק של מאה קילומטרים מן הגבול הרוסי, אמר. גלובוק נמצאת 60 קילומטר מן הגבול עליך להיסוג למרחק של 40 קילומטר נוספים. מוקצבים לך לשם כך עשרה ימים...ולא נטפל בך כראוי... אבי מעולם לא סיפר כיצד הפך להיות אויבו של סטאלין. ייתכן, שגם לא ידע על שום מה ולמה זכה לכבוד של "גורם מתסיס." לקח את הפקלאות ושב לאחור. הדממה התקשורתית על המתרחש בפולין הטרידה אותו מאד. יתר על כן, כאשר התגורר בעיירה סארנה, 100 קילומטרים מגבול רוסיה. רכבות חלפו יומם ולילה דרך העיירה בדרכם מזרחה לתוך פולין. אנשים סיפרו לו כי אלה עמוסות ציוד ומזון לצבא הכיבוש הגרמני בפולין. ציוד אשר הסתבר נאגר לצורך פלישת הצבא הגרמני לשטחי ברה"מ ביוני 41. עם נפילת הפצצות הראשונות בעיירה, נטלו הורי את חפציהם והמשיכו בבריחתם צפונה. אבי עוד הספיק להזהיר את היהודים על העתיד לקרות וכי ראוי , גם להם, למלט נפשם. רובם נשארו אדישים, לא הבינו על מה הוא שח . השאר היסטוריה.

 

[zipil18]

תודה ענת. גם אנחנו בבני ברית מחפשים מרצה על

השואה, ואני אפנה אל פרופ' מרים גילס, שהזכרת. אני זוכרת את שמה מהעבר האוניברסיטאי שלי. הרצאות על נשים במשפחה בתקופת השואה, הוא באמת נושא מרטיט. טוב לדעת גם על התערוכה ב"יד ושם". תודה, תודה.

 

[YAKOVLER]

ניצולי השואה

שלום תנסה לטלפן לבית יהיות בחולון.

 

[7575]

קחי תמונה

 

[7575]

אפשר להבחין

בטלאים בידיים למי שלא שם לב אצל האנשים שעומדים מאחור

 

[ישרון]

היתה הרצאה בנושא בבית להיות

בליל יום השואה בשנה שעברה הוזמנה להרצות בבית להיות גברת העונה לשם "ד"ר פליציה קראי" הגברת ניצולת שואה נתנה הרצאה מלומדת תחת הכותרת המזוויעה "אהבות בין הגדרות" ובה סיפרה על היחסים שנירקמו בין אסירים ואסירות המחנות עבודה בהם הועסקו כעובדי כפייה. הבנתי מדבריה שמדובר בעבודת מחקר שערכה וחלקה הניכבד מבוסס עי "חוויות"אישיות . נסו ליצור קשר עם ציפי קיכלר בבית להיות ולקבל את כתובת המספרת.