הצגה: "ארבט מאכט פריי"
"אירוע - ארבייט מאכט פראיי ב 1991 העלה האמן דודי מעיין ביחד עם האנסמבל לתיאטרון של עכו את ההצגה "ארבייט מאכט פראיי". נאמנים לרצון הכביר שלהם לחקור, הסתגרו האנסמבל בתוך עצמם ובמשך שבועות רבים צפו בסרטים, נפגשו עם ניצולים, קראו ספרים וביקשו לגמוע מה שיותר מידע בנוגע לשואה. התובנה העיקרית שלהם היתה ברורה – הם לא יודעים כלום. התובנה הפכה לאחריות גדולה. הם הבינו שהם חייבים, לדעת הכל. ללמוד, לשנן, להפנים, להכיר מקרוב ולהפוך להיות, בהיעדר אופציה אחרת, עדים בזכות עצמם. ההצגה התקיימה במוזיאון של קיבוץ לוחמי הגיטאות. היא ארכה חמש שעות וחולקה לפי הסדר שהיה מקובל גם בטרבלינקה: חלק ראשון – קבלה, שני - מגורים, שלישי - השמדה. השחקנים הובילו את הקהל בין שלוש התחנות הללו, מגישים להם את ה"עדויות" שלהם ובעיקר מקרב את הצופים אל החוויה ההיסטורית ההיא – לא בשביל לשמר את הזיכרון הקולקטיבי אלא, דווקא, בשביל לתהות לגביו, להטיל ספק, אולי אפילו לקעקע אותו. ההצגה, לטענתם, אינה עוסקת בשואה, אלא בדור השני והשלישי שעיצבו את החברה בה אנו חיים. אני מניח שרובינו, ככל שגדלנו, הופתענו לגלות שהמיתוסים החינוכיים אותם ינקנו במסגרת החינוך הפורמלי אינם מעניקים את התמונה המלאה של מה שהיה שם. המציאות, ככה מסתבר, היא הרבה יותר מורכבת משירטוטי השחור לבן בה היא נצבעה. "ארבייט מאכט פראיי" היא, ככל הנראה, אחת היצירות היותר מעניינות שנוצרו בעקבות השואה. לא בכדי היא הועלתה 500 פעמים בארץ וכ 100 פעמים בחו"ל. ההתייחסות אליה היא תמיד קאנונית ומלאת שבחים. לאורך כל הדרך תיעד האמן חוני המעגל את תהליך היצירה. כעבור כמה שנים הוא ערך סרט המנסה לסכם את החוויה של "ארבייט מאכט פראיי" בתוספת של חומרים מעולמו הפרטי והאסוציאטיבי. התוצאה היא סרט באורך שלוש שעות הנע בין דקומנטריות של ההצגה לבין הגיגים ויזואליים חצי וידיאו ארטיים של חוני עצמו. ההקרנה היום כוללת גם קוקטיל מקדים (גם לי זה קצת נשמע מוזר), הקרנה של הסרט עצמו ושיחה עם חוני וסמדר יערון (זוכת פרס השחקנית) על התהליך כולו".
