על הקשר בין הגרעין של ישראל והשואה
"התאונה הגרעינית הראשונה בתולדות ישראל: חוקרים שעבדו במכון ויצמן תחת מעטה סודיות נפגעו מדליפת חומר רדיואקטיבי שהתגלתה באיחור. זו היתה התאונה הגרעינית הראשונה בתולדות מדינת ישראל. היא נשמרה בסוד עד היום, קרוב ל-50 שנה . על פרטיה הוטל איפול והמעורבים בפרשה גזרו על עצמם שתיקה. בשנים 56'-57', טרום הכור בדימונה, הכשירה הוועדה לאנרגיה אטומית כוח אדם לקראת האפשרות של יצירת אופציה גרעינית עתידית. מדענים צעירים גויסו. הם היו חדורי מוטיבציה. השואה והרצון שלא יהיה יותר איום קיומי על העם היהודי שיחקו תפקיד מרכזי. חלק מהמדענים נשלח להשתלמויות באירופה. אחרים עבדו תחת מעטה של סודיות במעבדה הרדיואקטיבית במכון ויצמן בתחום חקר הגרעין. שם, במהלך העבודה, התרחשה תאונה. ... הסיפור, שמרבית גיבוריו אלמונים, מכורים לדבר, נותר מלא קסם ומסתורין, רווי שאלות בלתי פתורות, נסים קטנים והרבה מזל. גם היום, רב בו הנסתר על הגלוי. בראשית שנות החמישים החלה ישראל את פעילותה ליצירת אופציה גרעינית. קרפין מתאר את ביקורו של בן-גוריון שנים קודם לכן במחנה הריכוז ברגן-בלזן. הביקור הזה, הוא אומר, הותיר בו חותם. אחר כך באה מלחמת השחרור. בן-גוריון ראה את המלחמה הזו בכיעורה. הוא חרד לקיומה של מדינת ישראל וחיפש רשת ביטחון עתידית. בשנת 52', ארבע שנים אחרי קום המדינה, הוקמה בישראל הוועדה לאנרגיה אטומית בראשות פרופ' ברגמן במשרד הביטחון. ארבע שנים אחר כך נחתמו הסכמי שיתוף פעולה בתחום האנרגיה האטומית בין המוסדות למחקר גרעיני של צרפת וישראל, כשהמטרה הרשמית הוגדרה כ"מחקר לצורכי שלום"".
