ניצחונם של האנשים האפורים

ניצחונם של האנשים האפורים

רשומה שכתבתי בבלוג שלי, על מלחמת האזרחים בספרד ועל אידיאולוגיות קיצוניות באופן כללי: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1803036 המאמר קשור באופן מעט עקיף להיסטוריה, אבל אני עדיין חושב שהוא יעניין חלק מהאנשים כאן.
 

Y. Welis

New member
תודה על ההפניה. חומר מעניין

אגב בעניין הגדרת אידיאולוגיה ('....כל אידאולוגיה, בין אם היא מבוססת על אמונה בדת ובין אם לא, שואפת לאחיזה ב"אמת" אחת ואבסולוטית ומגדירה מהו מוסר, מהו צדק, מהם ערכים, ומהו המבנה הרצוי והצודק של החברה והמדינה....' כפי שציטטת מהויקי) - הייתי מרחיב אותה למשהו כללי יותר, שאני מגדיר כך - 'החלת רעיון פרטי בד"כ, שמקורו בשאיפה אישית או קבוצתית (לרוב בלתי-מוכח או מוכח באופן חלקי ועם רציונאליות מוגבלת) - על המציאות - תוך הכפפתה וסילופה, כדי שתתאים ותתמוך ברעיון'. אכן אידיאולוגיות היו חזקות מאוד בתקופה ההיא, והיו מעט מאוד 'אנשים אפורים'. לא שכולם תמכו באידיאולוגיות מתוך מחשבה שהן נכונות - התגמול האישי והשחיתות היו חלק בלתי נפרד מהן, כדי להבטיח תמיכה - אלא שהמחשבה של הפרט על עצמו, שלא כחלק מקבוצה גדולה יותר (גזע, עם, פולק) היתה נדירה למדי. רוב האנשים (בעיקר באירופה עצמה, פחות בבריטניה וארה"ב), ראו עצמם כחלק מגוף גדול יותר, שאותו הם מחוייבים לשרת לפני הכל; מין פטריוטיזם מוקצן (שלרוב כוון לעבר מה שהמנהיג הגדיר כ'לאום'), לאומנות עיוורת וקיצוניות מחשבתית. במקרים רבים הדת שימשה זרז ותומך (מנהיגי סלובקיה היו אנשי כנסיה בכירים; חלק ממנהיגי האוסטאשה היו אנשי כנסיה), ומבחינת האפיפיור דאז, סכנת הקומוניזם האתאיסטי הכשירה את הפאשיזם ואת מלחמת ההשמדה. השינוי בא על אירופה בעיקר בזכות כיבוש אמריקאי, שהנחיל צורת מחשבה אחרת לאותם אנשים אפורים - מימוש עצמי בלי קשר ללאום, הפרדה מהדת, ועיסוק בתרבות פופ כתחליף להערצת מנהיגים. זה לא נעשה מיד, אבל הדור שנולד אז זכה לחינוך שונה ולהשפעה תרבותית מאוד חדשה באירופה - התרבות הצרכנית/פופ האמריקאית. *זה* הבטיח שהאנשים יזנחו אידיאולוגיות. ממליץ להמשיך לספרו של ג'אדט, 'אירופה אחרי המלחמה'.
 
אין בעד מה...

לגבי הפסקה הראשונה, ההגדרה שלך יכולה להיות מעט שלילית מדי. קח לדוגמה את הציונות - היא לא דורשת את הכפפתה וסילופה של המציאות על מנת שתתאים ותתמוך ברעיון (במאה ה 19, לא היום...). כנ"ל לגבי הפמיניזם. לגבי הפסקה השנייה, אם אני לא טועה האינדבידואליזם התחיל לפני כן באירופה, ואולי הייתה כאן איזו שהיא נסיגה שלו. זה מעניין, כי גם היום האינבדידואליזם נפוץ ונשאלת השאלה האם הוא יכול לסגת לאחור... אני נוטה להאמין שהשינוי לא בא רק עקב הכיבוש האמריקני, אלא גם עקב המיאוס שחשו אנשים מהאידיאולוגיות ומתוצאותיהן. הדור החדש לא רק זכה להשפעה שונה, אלא באופן אקטיבי חיפש להתנתק מהרעיונות האוטופיים של הדור הישן.
 

Y. Welis

New member
אידיאולוגיות מעצם טבען תמיד ינטו לסילוף

כי ההגדרה של החלת רעיון על המציאות (ולא אבסטרקציה מדעית של המציאות, שהיא תהליך שמאפשר להבין אותה) נותנת תמיד עדיפות לרעיון, על פני האמת העובדתית שבמציאות. ומאחר והרעיון זהה במקרים רבים לאמונה (כלומר לא מחייב הוכחה, אלא הדגמות רגשיות בעיקר - בתעמולה), הרי שאין בה דבר שהוא מציאותי (כי זה לא נדרש). הציונות בוודאי היתה כזו בעבר (גם אם על רקע מציאותי יותר), והיא עדיין - בשטחים. לכן 300 אלף איש קובעים ל-6.3 מליון איך לחיות, וה-6.3 ברובם שמחים עם זה ומאושרים, כי הם חושבים שאותם 300 הם חלוצים ו'אוהבי הארץ'. הפמיניזם החלה כתנועה שוויונית (שרבים ממקדמיה היו גברים - משהו שהיום הן לא יזכירו), שהתפתח מהמציאות - השכלה לנשים שאיפשרה יותר תעסוקה, והכנסת המיכון שהפך עבודה 'גברית' לאפשרית עבורן. כך עד שנות ה-40' לערך. אח"כ באה אידיאולוגיה, שהפכה את הנשים בעיקר לקורבן, ודרשה פיצוי על כך דרך הקצנה (תוך שמירת ה'קורבנתיות' תמיד, כי בלעדיה אין לאידיאולוגיה צידוק), יחד עם עוד תנועות קורבנתיות שניצלו את ההומאניזם החדש (בערך משנות החמישים והלאה).
 

yehuda7K

New member
החשיבות המיוחסת לאידאולוגיה היא מוגזמת.

החשיבות המיוחסת לאידאולוגיה היא מוגזמת. אידאולוגיה נפוצה בהרבה חברות אבל בד"כ תפוצתה מוגבלת לקבוצה קטנה, ורוב האנשים לא ממש מתענינים בה. אבל כשיש צרה ובעיה, יותר אנשים מחפשים מוצא, והמוצא יכול להיות אידיאולוגיה. ניקח לדוגמא את היהודים ברוסיה הצארית והמאוד אנטישמית. הרבה יהודים הסיקו את המסקנה והגרו לארה"ב ולמערב. קבוצות אחרות עברו לאידיאולוגיה שאמורה היתה לפתור את הבעיות: סוציאליזם, מפלגת הבונד, וציונות. דוגמא אחרת היא עליתו של היטלר לשלטון בדרך דמוקרטית. המצב הכלכלי בגרמניה היה רע והיו הרבה מובטלים ב 15 השנה שמסיום מלחמת העולם הראשונה ועד עליתו של היטלר לשלטון. לכן הרבה גרמנים עברו לקבוצות אידאולגיות קיצוניות כמו הנאצים והקומוניסטים. צריך לשים לב שבבחירות של 1931 כמדומני, כוחם של הנאצים ירד, אבל עלה מחדש ב 1933, שנת עליתו של היטלר לשלטון. בהתאמה, הכלכלה הידרדרה עוד יותר בין 1931 ל 1933 מכיון שרפובליקת ווימאר לקחה הלוואות ענק כדי לשלם את פיצויי המלחמה, ואת רובם גלגלה הלאה. ב 1931 המשבר העולמי לא איפשר גלגול נוסף, ועוד גרמנים התיאשו מהאפשרות למהלך חיים נורמלי מתישהו. לגבי ספרד, ניתן להניח שהיו בעיות דומות ובנוסף היטלר וסטלין בחשו בנעשה שם. (סטלין החרים את רזרבות הזהב של ממשלת ספרד). יהודה
 
משבר כלכלי, אידיאולוגיה, ואלימות

הם שלושה מנועים מרכזיים שמזינים זה את זה. אתה יכול לבחור מאיפה להתחיל, אבל בסופו של דבר אידיאולוגיה קיצונית תוביל לאלימות, האלימות תוביל לאובדן כוח אדם, פגיעה ברכוש, בזבוז כספים על כלי נשק, חרם של מדינות זרות וכו', כל זה יוביל למשבר כלכלי ולעוני, מה שדוחף את האנשים לזרועותיהן של אידיאולוגיות אוטופיות, וכך הלאה...
 

yehuda7K

New member
לא מדויק

לא מדויק לקבוע שאידיאולוגיה קיצונית מביאה לאלימות ולשרשרת הבעיות שציינת. אם הקבוצה האידיאולוגית נשארת קטנה אז אין בעיה. לדוגמא קימת בארץ קבוצה שרוצה לבנות את בית המקדש מחדש, שפירושו להרוס את המסגד. כמובן שמעשה נורא כזה יוביל לקטסטרופה. אבל כל זמן שהקבוצה הזו קטנה, אין בעיה. יהודה
 

Y. Welis

New member
החשיבות שייחסו *אז* היתה רבה, והיא הספיקה

כדי שהאידיאולוגיה תשיג את מטרותיה. האידיאולוגיות ההן פרטו על מיתר שהיה מאוד חזק אז - הלאומנות. בכל אירופה מאז תחילת המאה העשרים (נאמר ממלחמת יוון וטורקיה, אבל סביר שגם לפני), הלאומנות התחזקה והיה רצון גובר להאחיד את האומות - שבכל ארץ עם גבולות, יחיו רק תושבי אותה ארץ שהם מהמוצא הלאומי שלה. אפשר לומר על כן שרוב המלחמה היתה לצורך הזה כמעט בלבד - הזזת אוכלוסיות וטיהור אתני. את היהודים, שכמובן חסרו ארץ, ניתן היה לשלוח רק למקום אחד.
 

yehuda7K

New member
איך הספיקה? הלא אידיאולוגיה לבדה לא משפיעה

איך הספיקה? הלא אידיאולוגיה לבדה לא משפיעה? הרי אין השפעה לאידיאולוגיה אם היא נשארת מוגבלת לקבוצה קטנה. האמריקאים הבינו זאת היטב אחרי מלחמת העולם השניה והפעילו את תוכנית הסיוע - תכנית מרשל. ההצלחה היתה גדולה והמפלגה הקומוניסטית לא התפשטה בקרב תושבי מערב אירופה השבעים. לעומת זאת המפלגה הקומוניסטית התפשטה מאוד בין תושבי גרמניה המובטלים והעניים לאחר מלחמת העולם הראשונה. גרמנים לא השתנו. השונות היתה במצב הכלכלי. יהודה
 

Y. Welis

New member
היא השפיעה, אם התמיכה בנאצים גם בשבועות

האחרונים כשהרייך הפך לכאוס, היתה כמעט מלאה. התעמולה מעבירה את האידיאולוגיה להמונים - אבל היא אפקטיבית יותר אם היא פורטת על תחושה קיימת ותיסכול חבוי שמבקש להתפרץ. הקומוניזם של לנין ותחילת המאה היה שונה מאוד מהלניניסטי. היו בו הרבה יותר אידאות וגם דברים חיוביים (סוציאליזם - רוב המפלגות במערב אירופה אחרי המלחמה היו סוציאליסטיות, ובצרפת היו תקופות של שמאל נטו). הגרמנים השתנו מהותית. הדור שנולד במלחמה או אחריה לא היה דומה כלל לזה שלפניו. הדור החדש אינו כה לאומני, ובטח לא שואף למשול על שכניו.
 

yehuda7K

New member
משונה לטעון ולקבל תשובה למשהו אחר.

משונה לטעון ולקבל תשובה למשהו אחר. הטענה שלי היא שאידיאולוגיה לבדה אינה משפיעה. בכל מקום ובכל רגע נתון קימות קבוצות קטנות "מאמינות" וחסרות השפעה. כדי שתיווצר השפעה על הקבוצה להתרחב ולהכיל את ההמונים. אם זה קורה , הסיבה היא לא אידיאולוגית אלא לרוב כלכלית. התשובה שמתקבלת פה בפורום לא שייכת לטיעון הזה. כנראה שאני לא מצליח להבהיר את הטיעון. חבל. יהודה
 

Y. Welis

New member
כמו שציינתי לעיל, אני מקביל אידיאולוגיה

לאמונה, ולכן לדעתי יש כאן יותר מסיבה כלכלית גרידא.
 

טאסנים

New member
תודה, מעניין לקרוא.

מוזר- אני כותבת תגובה כשברקע מתנגן השיר על צ'ה גווארה. והוא קשור לדברים, לאנשים האפורים, לדעתי אין קשר למצב בו הם נתונים, כי מי שמנהל את אותה הוויה הם הפוליטיקאים, אותם פעילים, אנשי ציבור שמושכים או נכון יותר סוחפים את הקהל הרחב, כל עוד לא קם מנהיג כזה, הקהל כלומר הרוב ישאר דומם ולעצמו. האנשים האפורים, להגדרתך, תמיד היו שם לאורך כל הדורות, הם, הרוב רצה לחיות את חייו בשקט, ללא הפיכות גדולות, צריך מישהו שיבעיר את האש וינער את המציאות בה הם נתונים, במקרה הצורך שינטע בהם את רוח המרד וישכיל להשליט בהם את רצונותיו.
 
למעלה