תודה על ההפניה. חומר מעניין
אגב בעניין הגדרת אידיאולוגיה ('....כל אידאולוגיה, בין אם היא מבוססת על אמונה בדת ובין אם לא, שואפת לאחיזה ב"אמת" אחת ואבסולוטית ומגדירה מהו מוסר, מהו צדק, מהם ערכים, ומהו המבנה הרצוי והצודק של החברה והמדינה....' כפי שציטטת מהויקי) - הייתי מרחיב אותה למשהו כללי יותר, שאני מגדיר כך - 'החלת רעיון פרטי בד"כ, שמקורו בשאיפה אישית או קבוצתית (לרוב בלתי-מוכח או מוכח באופן חלקי ועם רציונאליות מוגבלת) - על המציאות - תוך הכפפתה וסילופה, כדי שתתאים ותתמוך ברעיון'. אכן אידיאולוגיות היו חזקות מאוד בתקופה ההיא, והיו מעט מאוד 'אנשים אפורים'. לא שכולם תמכו באידיאולוגיות מתוך מחשבה שהן נכונות - התגמול האישי והשחיתות היו חלק בלתי נפרד מהן, כדי להבטיח תמיכה - אלא שהמחשבה של הפרט על עצמו, שלא כחלק מקבוצה גדולה יותר (גזע, עם, פולק) היתה נדירה למדי. רוב האנשים (בעיקר באירופה עצמה, פחות בבריטניה וארה"ב), ראו עצמם כחלק מגוף גדול יותר, שאותו הם מחוייבים לשרת לפני הכל; מין פטריוטיזם מוקצן (שלרוב כוון לעבר מה שהמנהיג הגדיר כ'לאום'), לאומנות עיוורת וקיצוניות מחשבתית. במקרים רבים הדת שימשה זרז ותומך (מנהיגי סלובקיה היו אנשי כנסיה בכירים; חלק ממנהיגי האוסטאשה היו אנשי כנסיה), ומבחינת האפיפיור דאז, סכנת הקומוניזם האתאיסטי הכשירה את הפאשיזם ואת מלחמת ההשמדה. השינוי בא על אירופה בעיקר בזכות כיבוש אמריקאי, שהנחיל צורת מחשבה אחרת לאותם אנשים אפורים - מימוש עצמי בלי קשר ללאום, הפרדה מהדת, ועיסוק בתרבות פופ כתחליף להערצת מנהיגים. זה לא נעשה מיד, אבל הדור שנולד אז זכה לחינוך שונה ולהשפעה תרבותית מאוד חדשה באירופה - התרבות הצרכנית/פופ האמריקאית. *זה* הבטיח שהאנשים יזנחו אידיאולוגיות. ממליץ להמשיך לספרו של ג'אדט, 'אירופה אחרי המלחמה'.