גם אני אופטימית
אולי בגלל שבמהלך חיי הארוכים הספקתי לראות היסטוריה ושינוי מדהים ביחס המדינה ואזרחיה להומוסקסואלים ב15 השנים האחרונות.
מה שמתאפשר לנו היום לא היה עולה בדעתנו כאפשרי לפני 15 שנים
מצעד הגאווה הראשון שאני השתתפתי בו היה לפני 15 שנים
לא היו בו כל כך הרבה אנשים
המשטרה לא אהבה אותנו ולא התנהגה אלינו יפה.
בעניין בנקי הזרע - עד לפני 15 שנים כל אשה לא נשואה שהיתה מבקשת להשתמש בשירותי בנק הזרע נאלצה לעבור ועדה פסיכיאטרית לוודא שהיא יכולה להיות אם ראויה.
לא העלנו בדעתנו שיש מצב שיתנו לנו לאמץ את ילדינו או ילדים בכלל.
לא חשבנו שיאפשרו לזוגות הומוסקסואליים להיות רשומים כנשואים בישראל.
חשבנו שאולי יכירו בנו כידועים בציבור,
הלכנו על אישור אפוטרופסות לילדינו הליך בירוקרטי, עקר למדי מבחינה תיפעולית, ובעיקר בעל משמעות הצהרתית....
חושן בבתי ספר והסברה?
רעיון מהפכני!
ב15 השנים האחרונות השינוי היה מדהים
הוא לא נבע מהמפלגות בכנסת שתמיד היו סקטוריאליות
ובוודאי אף מפלגה לא רצתה שמישהו יחשוב שיש להם איזשהו קשר להומואים.
(היום כשבאים לכנסת בשבוע הגאווה יש עם מי לדבר - מה שלא היה לפני שנים ספורות
היום כל מצעד גאווה מלא בפוליטיקאים - מצעד הגאווה הפך להיות המימונה החדשה של הפוליטיקאים)
השינוי הוא תוצאה של מאבק של יחידים רבים בבתי המשפט
השינוי הוא תוצאה של ניראות משמעותית של להט"ב גאים מחוץ לארון.
ואין שום סיבה שזה לא ימשיך.
מבחינת מקומנו בעולם, מלבד נישואים שברוב הארצות עדיין לא מקובלים
אנחנו במצב לא רע פה
כך שאני אופטימית.