עודד,
המגבלות הללו חלות על אלו שמגישים בקשה לתושב קבע על סמך עבודה, לא על סמך נישואין לאזרח אמריקני. לצערי הרב קיימת בארה"ב תנועה קומוניסטית, כמו גם תנועות פוליטיות קיצוניות אחרות. זה לא משנה, משום שלאותם אנשים עדיין יש את זכויותיהם שלא ניתנות לשלילה (אני מדברת על האזרחים האמריקנים ותושבי הקבע). אני לא יודעת איך להבהיר יותר: כאן האזרח הוא הריבון נקודה. לפיכך זו זכותו הבלתי נתנת לשלילה (והמוגנת באמצעות התיקון ה-9 וה-10) להתחתן ולחיות עם בחירת לבו במולדתו. אתה מסרב להבין שסמכותה ואחריותה של רשות ההגירה היא לוודא בנוגע לשינוי מעמד לתושב קבע על סמך נישואין שהנישואין אמיתיים. זהו. באשר לקבלת תושב קבע על בסיס עבודה או כל שאר הקטגוריות, זה סיפור אחר לגמרי, וכאן לשירותי ההגירה יש סמכות נרחבת יותר (ובכללה לא לאפשר לקומוניסטים וכו' לקבל את מעמד תושב הקבע). אני צריכה לפקח על ארוחת הערב (שלא יגלוש לי הסיר), אז תקרא בעצמך, זה בכותר 8 הנוגע להגירה. בקשר לנישואין חד מיניים, בקצרה, לפי הבנתי מבחינה חוקתית: למדינה (או לממשלה הפדרלית) אין זכות לחוקק על התרתם כמו גם לאסור על קיומם. מה שהפרט בוחר לעשות בפרטיות ביתו ועם חייו זה עניינו האישי בלבד. (ראה התיקון ה-9) אבל, ביננו, ואל תיקח את זה אישית- בהתחשב באווירה הפוריטנית בתקופת האבות המייסדים, לא נראה לי שהמחוקק חשב בכלל על קיום זוגות חד מיניים נשואים. זו הסיבה לדעתי שמדינות לא מעטות (כולל אריזונה, אגב) הצליחו להעביר את החוק לפיו משמעות הההגדרה זוג נשוי חלה על זוג "כפי שהוא בטבע": המורכב מזכר (גבר) ונקבה (אישה) ללא ערעור מה-ACLU בגין אי חוקתיות. לפרוטוקול, אני רוצה שתדע שלי אישית אין שום בעיה עם קהילת העליזים/עליזות. אני מאמינה גדולה בחיה ותן לחיות. אני לא אכפה את דרך חיי או דיעותיי על איש, כמו גם מצפה שאיש לא יכפה את אורח חייו או דיעותיו עליי. מיכל פניקס, אריזונה