ממה שאת מתארת נשמע שמדובר במקרה יחסית קשה וכלל לא פשוט.
הייתי אומר שאפשרות של בגידה או פתיחת יחסים תמיד קיימת עבורך, אבל היא עושה שני דברים:
1. מורידה את הערך של מערכת היחסים שלך עם בעלך, בעיניך כשאת למעשה נהנית יותר עם אחרים מאיתו.
2. מורידה בהדרגה את החשש שלך מהתגלות בפניו על הבגידה שלך, כך שעם הזמן (גם אילו לא היה חשדן), הוא בוודאות יגלה.
כל אלו למעשה יובילו אותך לפירוק הקשר שלך איתו, וכנראה בצורה עוד פחות נעימה (לשניכם) מהאפשרות הנוכחית.
כל מה שאת מספרת, החרדות, האיום לפגוע בעצמו אם תעזבי, התקפי החרדה... נשמע כמו משהו שלא תוכלו לפתור יחד. כלומר, אלו בעיות שזקוקות לטיפול יחיד ולא טיפול זוגי (הרי אלו בעיות שהוא חווה גם בלעדיך).
הכרת אותו לפני הנישואין ואת מכירה אותו היום, את כנראה מבינה שסוג הטיפול שהוא זקוק לו כנראה ימשך חיים שלמים וגם אז אין פתרונות קסם. כל התקדמות תלויה בראש ובראשונה, רק בו, ברצון שלו להתמודד ולהתקדם עם החיים שלו ולכן אף איש מקצוע לא יעזור בפני עצמו, אלא רק בשיתוף פעולה מלא מצד בעלך.
יחד עם זאת, את צריכה להבין שישנם דברים שהוא לא יעיז לספר לך, אבל כנראה כן ירגיש יותר בנח לאוור באווירה פרטית יותר עם מטפל.
אם הוא לא לוקח תרופות, תדעי שלחלקן יש תופעות לוואי שמורידות את הדחף המיני (בין היתר), כך שלמרות שייתכן שהוא זקוק להן, לך הן כנראה לא יעזרו.
מה שלא יהיה, לאפשר לו לשלוט ביחסים שלכם רחוק שנות אור מלהיות רעיון טוב. הוא תולה בך את החרדות שלו ואז מפיל עליך אחריות להתמודד איתן במקום להתמודד איתן בעצמו.
בלי קשר לתהליך שהוא יאלץ לעבור, לבד, את צריכה לנסות ולחשוב אם את מוכנה לוותר על כל מה שאת רוצה לקבל ולא מקבלת עבור מה שהוא מספק לך, בידיעה מראש ששום דבר כנאה לא ישתנה או לפחות לא בזמן הקרוב.
מחשבות כאלה בדרך כלל נפתרות מעצמן, אבל הזמן שמשקיעים בשיקולי דעת ותיעוף, בדרך כלל מבוזבז.
מציע לך לדרבן אותו לפנות לטיפול מקצועי של אחד על אחד, סביר שהמטפל שלו ירצה לפגוש אותכם יחד בהמשך, לפחות מידי פעם, אבל בלי כל עזרה חיצונית הוא כנראה לא ישתנה ואת תמשיכי לסבול איתו יחד.