ניתוח בשיטת MOHS

[סוס של נייר]

ניתוח בשיטת MOHS

לאחר שהיה לי פצע כיבי קטנטן אבל נודניק - כזה שלא נרפא מס' חודשים, פניתי לרופאת עור. אובחנתי עם BCC. עשיתי מחקר קטן ברשת, ולאחר התייעצות נוספת, החלטתי לבחור בניתוח בשיטת MOHS. זה בעיקר משום שהגידול היה בקצה האף, מקום שהעור בו מתוח ושיש סיכוי טוב שיידרש מתלה או שתל. וכך היה. את הניתוח עשיתי באסותא. ראשית, אני מוצאת לנכון לספר (כי בעיני זה גם שיקול שצריך לקחת בחשבון) שעבורי החוויה היתה מאוד קשה. גם כך להיות בחדר ניתוח תחת הרדמה מקומית ולעבור פרוצדורה בפנים - זה לא נעים. מאוד לא נעים. אבל כשעושים את זה שוב ושוב, וצריך להכינס לסיטואציה הלאנעימה הזאת כל פעם מחדש ולהתמסר לה... לי זה היה מאוד קשה. הגידול היה בגדול 10X11 mm. השאיר פצע די מכוער שדרש שתל (מה שהגדיל את שטח הפנים של האיזור הפצוע כי השתל נלקח ממש מעל לפצע כדי לעשות שימוש בעור בעל גוון ומרקם דומים). כאב לי לא מעט זמן אחרי זה. בהוצאת התפרים הסתבר כי השתל לא נקלט

בינתיים השתל תפוס על הפצע ומשמש כמעין "תחבושת ביולוגית". אבל האיזור, אף שאינו כואב כלל, נראה כרגע מכוער ואני נאלצת לכסותו בפלסטר כשאני יוצאת מהבית. עברו כמעט ארבעה שבועות מהניתוח וייקחו עוד כמה שבועות טובים עד שהאף שלי יחזור לתיקנו (לא יודעת איך זה ייראה אחרי שכל הגדל ייפול). די מבאס. לא יודעת אם זו התפתחות אופיינית או שסתם לא האיר לי המזל פנים (תרתי משמע

) באיך העור שלי מחלים, אבל חשבתי לשתף בזה שהניתוח הזה ככל שהוא משווק כפחות פוגעני - הוא חוויה לא קלה ומשך ההחלמה יכול להיות לא קצר. כיוון שאני ג'ינג'ית ובהחלט ייתכן שזו הפעם הראשונה אך לא האחרונה - אני בכלל לא בטוחה שארצה לעבור את זה שוב.

 

[פרופ רפאל שפיר]

אני מבין שהסיפור האישי לא סופר עבורי, אך עלי

להגיב, בעיקר לענייןן הסיפא שבדברייך שאינך בטוחה שתרצי לעבור זאת שוב. אף אחד אינו מעוניין לעבור נתוח כזה, אך אם יש על האף, או באזורים אסטרטגיים אחרים בפנים: אזניים, עפעפיים, שפתיים, BCC, אין ברירה , אלא להסירו באותה שיטה. איתרא מזלך הרע והגידול היה גדול ואולי עמוק, ואולי ניתן אף להגדירו כמוזנח, ולכן נדרש כיסוי בשתל. הלקח הוא לפנות לרופא בשלב מוקדם ואז יתכן ומספיק נתוח קטן יותר עם פחות בעיות. שיטת MOHS היא שיטת הבחירה והרצויה למצבים כאלו. מאחל לך החלמה מלאה ומהירה.

 

[סוס של נייר]

תודה על ההתייחסות ../images/Emo51.gif

אני בהחלט חושבת שלקח לי כמה חודשים עד ש"ירד לי האסימון" שמדובר במשהו לא תקין ועד שפניתי לרופאת העור (היה לי מאוד קשה להאמין שאיזה פצעון שהוא כ"כ קטן על פני השטח הוא משהו בעייתי). במובן זה, אני מרגישה שהסיכוי שזה יקרה שוב הוא נמוך יותר שכן קבעתי באופן שגרתי עם רופאת העור שלי ביקור בדיקה אחת לשלושה חודשים (כי אני בת 36, ג'ינג'ית, עם היסטוריה של חשיפה מאוד מוגזמת לשמש בילדות (היום מאוד מקפידה), בהיעדר מודעות). אין ספק, הלקח הוא להישמר מפני השמש, ולהגיב מהר יותר לשינויים בעור.