ניתוח לב פתוח../images/Emo14.gif
ניתוח לב פתוח שנה שהרופאים אומרים לי שחייבים לעשות משהו, שכך אי אפשר להמשיך. התשובה לא מצאה חן בעיני, אז ניסיתי רופא אחר, גם הוא עם אותה תשובה. בלית ברירה ניסיתי רופאה ועוד רופאה, ולכולם אותה תשובה – חייבים לנתח ומהר. שלום, אני אורן ויש לי לב חולה. הרבה בדיקות עברתי עד שאבחנו אצלי את המחלה הזאת, בכל פעם סירבתי להאמין שזה קורה לי. איך? דווקא לי? כל כך שמרתי על עצמי כל הזמן, התרחקתי מהדברים המזיקים, מהקרבה אל המתוק, אל הממכר, אל התחושה הנעימה שהייתה או לא הייתה שם. אבל זה קרה. התחבטויות רבות, כדאי או לא כדאי, הפחד מהאין מוצא והפחד מאי הוודאות. חלק מהרופאים אמרו שאחרי הניתוח הכל יראה אחרת, אבל לא תמיד יש דרך חזרה, וכשמתחילים....חייבים לסיים. אחרים אמרו שזה רק עניין של זמן, שבסופו של דבר אוכל לחזור שוב ולהתחבר למתוק, לממכר ואל התחושה הנעימה – אבל הפעם אהיה חייב לקחת זאת במידה המתאימה. דחיתי את ההחלטה, בכל פעם ממתין אולי התרופה מצויה בי, אולי אם ארצה מספיק חזק זה יעזור. אולי המתוק יהיה פחות מתוק והממכר קצת פחות ממכר, ואולי התחושה הנעימה תדעך אט אט. אבל זה לא קרה, לא כמו שחשבתי. יום אחד, אולי בהפתעה ואולי בעצם לא...זה הגיע. כאילו משום מקום, בדיוק התכוונתי לטעום מהמתוק וממכר, לגעת קצת בתחושה הנעימה..ואז זה קרה, כאב חד בבית החזה, זיעה קרה ונשימה מהירה. לפתע הכל מעורפל והעיניים דומעות. טלפון בהול, מישהו חייב להגיע ולעזור. ניתוח לב פתוח, מכאן הכל נראה אחרת. הרופאים אומרים שהניתוח עבר בהצלחה ושהמצב יציב, שזה עוד צפוי לכאוב בזמן הקרוב לא מעט, כי בכל זאת עשו מספר מעקפים, כדי לעקוף את הבעיה. אני עוד לא יודע, אולי הם צודקים, כי בינתיים זה כואב לא מעט. מעודד אותי לדעת שבאמת הרעב למתוק הזה, הציפייה לממכר הזה והאובססיה על התחושה הטובה נעלמים אט אט. נכון שפה ושם זה עולה ושוב יש כאב כזה חד, אבל בסך הכל נראה לי שזה מסתדר לאט לאט. שלום, אני אורן ועברתי ניתוח לב פתוח. הרבה כאב היה לי בלב עד שהחלטתי לחתוך. אני מקווה שאני לא עוד מקרה סטטיסטי בו הניתוח הצליח, אבל החולה...מת. ---------------- (מאי, מבינה?)
ניתוח לב פתוח שנה שהרופאים אומרים לי שחייבים לעשות משהו, שכך אי אפשר להמשיך. התשובה לא מצאה חן בעיני, אז ניסיתי רופא אחר, גם הוא עם אותה תשובה. בלית ברירה ניסיתי רופאה ועוד רופאה, ולכולם אותה תשובה – חייבים לנתח ומהר. שלום, אני אורן ויש לי לב חולה. הרבה בדיקות עברתי עד שאבחנו אצלי את המחלה הזאת, בכל פעם סירבתי להאמין שזה קורה לי. איך? דווקא לי? כל כך שמרתי על עצמי כל הזמן, התרחקתי מהדברים המזיקים, מהקרבה אל המתוק, אל הממכר, אל התחושה הנעימה שהייתה או לא הייתה שם. אבל זה קרה. התחבטויות רבות, כדאי או לא כדאי, הפחד מהאין מוצא והפחד מאי הוודאות. חלק מהרופאים אמרו שאחרי הניתוח הכל יראה אחרת, אבל לא תמיד יש דרך חזרה, וכשמתחילים....חייבים לסיים. אחרים אמרו שזה רק עניין של זמן, שבסופו של דבר אוכל לחזור שוב ולהתחבר למתוק, לממכר ואל התחושה הנעימה – אבל הפעם אהיה חייב לקחת זאת במידה המתאימה. דחיתי את ההחלטה, בכל פעם ממתין אולי התרופה מצויה בי, אולי אם ארצה מספיק חזק זה יעזור. אולי המתוק יהיה פחות מתוק והממכר קצת פחות ממכר, ואולי התחושה הנעימה תדעך אט אט. אבל זה לא קרה, לא כמו שחשבתי. יום אחד, אולי בהפתעה ואולי בעצם לא...זה הגיע. כאילו משום מקום, בדיוק התכוונתי לטעום מהמתוק וממכר, לגעת קצת בתחושה הנעימה..ואז זה קרה, כאב חד בבית החזה, זיעה קרה ונשימה מהירה. לפתע הכל מעורפל והעיניים דומעות. טלפון בהול, מישהו חייב להגיע ולעזור. ניתוח לב פתוח, מכאן הכל נראה אחרת. הרופאים אומרים שהניתוח עבר בהצלחה ושהמצב יציב, שזה עוד צפוי לכאוב בזמן הקרוב לא מעט, כי בכל זאת עשו מספר מעקפים, כדי לעקוף את הבעיה. אני עוד לא יודע, אולי הם צודקים, כי בינתיים זה כואב לא מעט. מעודד אותי לדעת שבאמת הרעב למתוק הזה, הציפייה לממכר הזה והאובססיה על התחושה הטובה נעלמים אט אט. נכון שפה ושם זה עולה ושוב יש כאב כזה חד, אבל בסך הכל נראה לי שזה מסתדר לאט לאט. שלום, אני אורן ועברתי ניתוח לב פתוח. הרבה כאב היה לי בלב עד שהחלטתי לחתוך. אני מקווה שאני לא עוד מקרה סטטיסטי בו הניתוח הצליח, אבל החולה...מת. ---------------- (מאי, מבינה?)
