ניתוח פדגוגי על עולם תעשייתי../images/Emo168.gif
הוראת שירה צעירה לפי העקרונות של הפדגוגיה הדיאלוגית או: נתן זך, דליה רביקוביץ וגם סי הימן 1 ד"ר נתן גובר, הכשרת מורים, האוניברסיטה העברית 1.מבוא: הפדגוגיה הדיאלוגית והוראת הספרות הפדגוגיה הדיאלוגית, שעקרונותיה עוצבו בידי המחנך הברזילאי הדגול פאולו פררה 2 , זוכה כיום לתנופה עיונית ומעשית גדולה בארה"ב, קנדה, אנגליה ובארצות אחרות 3 . כיום מקובל על ראשי המייצגים של תנועה פדגוגית רדיקלית זאת השם "פדגוגיה ביקורתית" 4 , והוא מיטיב לתאר את המיוחד בגישה החינוכית המוצעת על ידם. בתי ספר רבים ומחנכים רבים בעולם המערבי מנסים ליישם את עקרונות הפדגוגיה הדיאלוגית-ביקורתית, ואף בישראל היא מתחילה להכות שורשים. במאמר זה, אני מבקש להציע למורה, המלמד שירה צעירה בכיתות הגבוהות של בית-הספר העיוני, קווים של מחשבה וביצוע ללימוד נושא זה לפי עקרונותיה של הגישה הדיאלוגית-הביקורתית תוך ניתוח שירה של סי היימן עולם תעשייתי 5 . שיר זה אהוב על בני נוער רבים אצלנו. אתייחס לשיר של היימן מתוך השוואה והקבלה אל השירים לפעמים בשעות המאוחרות של נתן זך ובובה ממוכנת של דליה רביקוביץ, שבוודאי אהובים ומקובלים על רבים מן המורים המלמדים אותם וגם על מעצבי תוכנית הלימודים בספרות, שהרי כללו אותם בתכנית. מה שאין כן לגבי השיר ששרה סי היימן, כמו לגבי פזמונים ושירים אחרים ורבים, שמתוך העובדה שאין הם כלולים בסילבוס אתה למד, שאין המופקדים על הוראת הספרות מחבבים אותם חיבה יתרה, בצדק או שלא בצדק, וזאת רק לשון המעטה... עיקרון מפתח של הפדגוגיה הדיאלוגית-ביקורתית קובע, כי לעולם אין לנסות וללמד חומר כלשהו, שאיננו מתחבר לעולמו של התלמיד. לכן, המורה חייב ללמוד היטב, ברצינות ובכנות, את עולמם של התלמידים, לפני שהוא מתחיל ללמוד אתם חומר כלשהו, בין אם חומר שמתכנית הלימודים, ובין אם חומר אחר. עיקרון זה נקרא העיקרון של הפדגוגיה של המצב 6 והוא אבי העקרונות המעשיים של הגישה שבה אנו עוסקים. הכרה אמיתית ובלתי מתנשאת של ´מצב´ התלמידים איננה טכסיס או טכניקה דידקטית. ואין מדובר בהכרת הידע שלהם בחומר הלימודים בלבד, או במוכנות הפסיכולוגית שלהם לקלוט ידע חדש. הכרת ´המצב´ של התלמידים חלה על מכלול עולמם ומצבם פשוטו כמשמעו: לפניך תלמידים. יש להם עולם רווי משמעויות משלהם, קודים לשוניים, סמלים וערכים משלהם, המגולמים באורחות החשיבה וההסמלה שלהם. כלומר, יש להם ידע משלהם על העולם ועל עצמם. יש להם, הפלא ופלא, גם עולם של שירים, פזמונים ווידיאו קליפים, שאתו הם מזדהים, והוא בעל משמעות גדולה עבורם. עולם זה הרי גם הוא ידע, ואין להניח כמובן מאליו, שהוא פשטני או חסר חשיבות. ויש לתלמידים, כמובן, גם בעיות שונות ומשונות משלהם, בקיצור - הם חיים ב קונטקסט מסויים, שאליו אתה אמור להחדיר את הטקסט, שאתה מביא מתכנית הלימודים. איך יכול אתה, המורה, להיכנס ביום שני בשעה חמישית, נניח, ולהתחיל ללמד אותם את השיר של נתן זך או של דליה רביקוביץ סתם כך, מפני שהמערכת דורשת זאת, מבלי שהשירים האלה, יפים וחשובים ככל שהם, יילמדו תוך כדי התחברות אל ה´מצב´ של התלמידים? והרי, ידע נפגש עם ידע. עולם עם עולם. טקסט חודר אל קונטקסט נתון. כמה חוטאים אנו, כשאנו מתעלמים מן המצב, מבקשים לפתוח את ספר השירים, וכך סתם, מלמעלה, מתחילים ללמד שיר או כל דבר אחר. ואחר-כך אנחנו גם משתוממים, מדוע כה רבות התופעות של ניכור כלפי שיעורי הספרות או כלפי הלימודים בכלל! בחלק השני של הצעתי אנסה לבחון את האפשרות לגשר בין ´המצב´ של תלמידים מתבגרים בימינו לבין השירים, שזכו, ובצדק, ללגיטימציה בתכנית הלימודים, על-ידי מתן לגיטימציה לשיר של סי היימן כמבטא משוער של ה´מצב´. המורה ילמד את שלושת השירים מתוך האזנה מתמדת למצבם של הלומדים ומתוך מאמץ מתמיד לחבר את התכנים הקנוניים אל עולמם של הלומדים. וזאת, בזכות תפיסה אחרת של ´תוכן לגיטימי´ ברוח הפדגוגיה הביקורתית. עיקרון פדגוגי שני של הפדגוגיה הביקורתית הוא העיקרון של הלמידה מחדש של המורה ושל התלמיד 7 , המתחבר אל העיקרון השלישי, והוא - עיקרון הגילוי של הידע, הנדרש אף הוא לשיטתנו 8 . אסביר: בדרך ההוראה שאנו מורגלים אליה, דרך ´ההפקדה הבנקאית´, בלשונו של פררה 9 , מעביר המורה לתלמידים ידע נתון וסופי, לעניננו - את ´הניתוח הלגיטימי´ של שיריהם של זך ושל רביקוביץ. התלמידים אמורים לספוג את הניתוח הזה, לשנן אותו ואחר כך להחזיר את ההפקדה בבחינת הבגרות או בכל בחינה אחרת. לפי גישה זאת, המקובלת, ה´ידיעה´ של שני השירים ידועה מראש. התלמיד צריך לקבל אותה, ואז ייחשב ל´יודע´. גם אם ישתמש המורה ה´בנקאי´ בכל מיני ´אמצעים דידקטיים´ מתוחכמים של שיחה, של פינג-פונג או לא, ושל ל´הוציא את זה מן התלמידים´ ושל אינדוקציות אחרות, הרי הכול יודעים, שבבחינה מצפים מן התלמיד לפלוט את הידע הידוע גם לבוחנים, והוא הידע ה´נכון´ של שני השירים האלה, עם אפשרויות מוגבלות מאד של גיוון וסטייה. והנה, לשיטתה של הפדגוגיה הפרריאנית, אנו מכניסים את שני השירים האלה לתוך ה´מצב´ של התלמידים, לתוך קונטקסט ייחודי של כיתה זאת ולא אחרת. ועוד מוסיפים אנו ללימוד את שירה של סי היימן, שלפי ההנחה שלי מייצג במידה כלשהי את הקונטקסט הריאלי של הכיתה. מרגע שמתחיל תהליך הלימוד, מתרחש מפגש בין העולם של הלומדים, המזדהים, לפי הנחתי, עם השיר של היימן, לבין שני השירים שבתכנית הלימודים. התלמידים מתחילים לגלות, בעזרת המורה, כמובן, את שירי זך ורביקוביץ תוך כדי השוואה והשראה של השיר ´שלהם´. המוטיבציה משתנה. עתה אין כופים עליהם משהו ´של המורים´. הם ומורם/מורתם לומדים את החומר הלגיטימי, תוך כדי היתוכו לתוך ההוויה שלהם, עם המושגים, הסמלים, ההזדהויות והמבעים העולים כתוצאה מן המפגש. הלימוד המשותף של המורה והתלמידים מאיר את השירים ה´לגיטימיים´ באור חדש, מפני שהתלמידים מגלים אותם תוך שימוש בידע שיש להם מעולם הפופ והזמר הקל, ובידע, שיש להם על החיים בכלל. עם זאת, התלמידים גם לומדים מחדש את מצבם, מפני שהשירים האלה מסייעים להם להבין ולהאיר את עולמם. להמשך כנסו לפה
הוראת שירה צעירה לפי העקרונות של הפדגוגיה הדיאלוגית או: נתן זך, דליה רביקוביץ וגם סי הימן 1 ד"ר נתן גובר, הכשרת מורים, האוניברסיטה העברית 1.מבוא: הפדגוגיה הדיאלוגית והוראת הספרות הפדגוגיה הדיאלוגית, שעקרונותיה עוצבו בידי המחנך הברזילאי הדגול פאולו פררה 2 , זוכה כיום לתנופה עיונית ומעשית גדולה בארה"ב, קנדה, אנגליה ובארצות אחרות 3 . כיום מקובל על ראשי המייצגים של תנועה פדגוגית רדיקלית זאת השם "פדגוגיה ביקורתית" 4 , והוא מיטיב לתאר את המיוחד בגישה החינוכית המוצעת על ידם. בתי ספר רבים ומחנכים רבים בעולם המערבי מנסים ליישם את עקרונות הפדגוגיה הדיאלוגית-ביקורתית, ואף בישראל היא מתחילה להכות שורשים. במאמר זה, אני מבקש להציע למורה, המלמד שירה צעירה בכיתות הגבוהות של בית-הספר העיוני, קווים של מחשבה וביצוע ללימוד נושא זה לפי עקרונותיה של הגישה הדיאלוגית-הביקורתית תוך ניתוח שירה של סי היימן עולם תעשייתי 5 . שיר זה אהוב על בני נוער רבים אצלנו. אתייחס לשיר של היימן מתוך השוואה והקבלה אל השירים לפעמים בשעות המאוחרות של נתן זך ובובה ממוכנת של דליה רביקוביץ, שבוודאי אהובים ומקובלים על רבים מן המורים המלמדים אותם וגם על מעצבי תוכנית הלימודים בספרות, שהרי כללו אותם בתכנית. מה שאין כן לגבי השיר ששרה סי היימן, כמו לגבי פזמונים ושירים אחרים ורבים, שמתוך העובדה שאין הם כלולים בסילבוס אתה למד, שאין המופקדים על הוראת הספרות מחבבים אותם חיבה יתרה, בצדק או שלא בצדק, וזאת רק לשון המעטה... עיקרון מפתח של הפדגוגיה הדיאלוגית-ביקורתית קובע, כי לעולם אין לנסות וללמד חומר כלשהו, שאיננו מתחבר לעולמו של התלמיד. לכן, המורה חייב ללמוד היטב, ברצינות ובכנות, את עולמם של התלמידים, לפני שהוא מתחיל ללמוד אתם חומר כלשהו, בין אם חומר שמתכנית הלימודים, ובין אם חומר אחר. עיקרון זה נקרא העיקרון של הפדגוגיה של המצב 6 והוא אבי העקרונות המעשיים של הגישה שבה אנו עוסקים. הכרה אמיתית ובלתי מתנשאת של ´מצב´ התלמידים איננה טכסיס או טכניקה דידקטית. ואין מדובר בהכרת הידע שלהם בחומר הלימודים בלבד, או במוכנות הפסיכולוגית שלהם לקלוט ידע חדש. הכרת ´המצב´ של התלמידים חלה על מכלול עולמם ומצבם פשוטו כמשמעו: לפניך תלמידים. יש להם עולם רווי משמעויות משלהם, קודים לשוניים, סמלים וערכים משלהם, המגולמים באורחות החשיבה וההסמלה שלהם. כלומר, יש להם ידע משלהם על העולם ועל עצמם. יש להם, הפלא ופלא, גם עולם של שירים, פזמונים ווידיאו קליפים, שאתו הם מזדהים, והוא בעל משמעות גדולה עבורם. עולם זה הרי גם הוא ידע, ואין להניח כמובן מאליו, שהוא פשטני או חסר חשיבות. ויש לתלמידים, כמובן, גם בעיות שונות ומשונות משלהם, בקיצור - הם חיים ב קונטקסט מסויים, שאליו אתה אמור להחדיר את הטקסט, שאתה מביא מתכנית הלימודים. איך יכול אתה, המורה, להיכנס ביום שני בשעה חמישית, נניח, ולהתחיל ללמד אותם את השיר של נתן זך או של דליה רביקוביץ סתם כך, מפני שהמערכת דורשת זאת, מבלי שהשירים האלה, יפים וחשובים ככל שהם, יילמדו תוך כדי התחברות אל ה´מצב´ של התלמידים? והרי, ידע נפגש עם ידע. עולם עם עולם. טקסט חודר אל קונטקסט נתון. כמה חוטאים אנו, כשאנו מתעלמים מן המצב, מבקשים לפתוח את ספר השירים, וכך סתם, מלמעלה, מתחילים ללמד שיר או כל דבר אחר. ואחר-כך אנחנו גם משתוממים, מדוע כה רבות התופעות של ניכור כלפי שיעורי הספרות או כלפי הלימודים בכלל! בחלק השני של הצעתי אנסה לבחון את האפשרות לגשר בין ´המצב´ של תלמידים מתבגרים בימינו לבין השירים, שזכו, ובצדק, ללגיטימציה בתכנית הלימודים, על-ידי מתן לגיטימציה לשיר של סי היימן כמבטא משוער של ה´מצב´. המורה ילמד את שלושת השירים מתוך האזנה מתמדת למצבם של הלומדים ומתוך מאמץ מתמיד לחבר את התכנים הקנוניים אל עולמם של הלומדים. וזאת, בזכות תפיסה אחרת של ´תוכן לגיטימי´ ברוח הפדגוגיה הביקורתית. עיקרון פדגוגי שני של הפדגוגיה הביקורתית הוא העיקרון של הלמידה מחדש של המורה ושל התלמיד 7 , המתחבר אל העיקרון השלישי, והוא - עיקרון הגילוי של הידע, הנדרש אף הוא לשיטתנו 8 . אסביר: בדרך ההוראה שאנו מורגלים אליה, דרך ´ההפקדה הבנקאית´, בלשונו של פררה 9 , מעביר המורה לתלמידים ידע נתון וסופי, לעניננו - את ´הניתוח הלגיטימי´ של שיריהם של זך ושל רביקוביץ. התלמידים אמורים לספוג את הניתוח הזה, לשנן אותו ואחר כך להחזיר את ההפקדה בבחינת הבגרות או בכל בחינה אחרת. לפי גישה זאת, המקובלת, ה´ידיעה´ של שני השירים ידועה מראש. התלמיד צריך לקבל אותה, ואז ייחשב ל´יודע´. גם אם ישתמש המורה ה´בנקאי´ בכל מיני ´אמצעים דידקטיים´ מתוחכמים של שיחה, של פינג-פונג או לא, ושל ל´הוציא את זה מן התלמידים´ ושל אינדוקציות אחרות, הרי הכול יודעים, שבבחינה מצפים מן התלמיד לפלוט את הידע הידוע גם לבוחנים, והוא הידע ה´נכון´ של שני השירים האלה, עם אפשרויות מוגבלות מאד של גיוון וסטייה. והנה, לשיטתה של הפדגוגיה הפרריאנית, אנו מכניסים את שני השירים האלה לתוך ה´מצב´ של התלמידים, לתוך קונטקסט ייחודי של כיתה זאת ולא אחרת. ועוד מוסיפים אנו ללימוד את שירה של סי היימן, שלפי ההנחה שלי מייצג במידה כלשהי את הקונטקסט הריאלי של הכיתה. מרגע שמתחיל תהליך הלימוד, מתרחש מפגש בין העולם של הלומדים, המזדהים, לפי הנחתי, עם השיר של היימן, לבין שני השירים שבתכנית הלימודים. התלמידים מתחילים לגלות, בעזרת המורה, כמובן, את שירי זך ורביקוביץ תוך כדי השוואה והשראה של השיר ´שלהם´. המוטיבציה משתנה. עתה אין כופים עליהם משהו ´של המורים´. הם ומורם/מורתם לומדים את החומר הלגיטימי, תוך כדי היתוכו לתוך ההוויה שלהם, עם המושגים, הסמלים, ההזדהויות והמבעים העולים כתוצאה מן המפגש. הלימוד המשותף של המורה והתלמידים מאיר את השירים ה´לגיטימיים´ באור חדש, מפני שהתלמידים מגלים אותם תוך שימוש בידע שיש להם מעולם הפופ והזמר הקל, ובידע, שיש להם על החיים בכלל. עם זאת, התלמידים גם לומדים מחדש את מצבם, מפני שהשירים האלה מסייעים להם להבין ולהאיר את עולמם. להמשך כנסו לפה