ניתוח שירים
אני פותח פה בפרוייקט חדש(אם יהיה לי כח להתמיד כמובן
) שבהן אנסה לנתח שירים של ארצי מראות עיני. אני אתחיל עם סייסטה מקומית,שלפי איך שאני הבנתי אותו הוא שיר מחאה כנגד האדישות הישראלית כלפי הסכסוך(בסכסוך עצמו ארצי מטפל בעוד שירים,כמו ארץ חדשה ועבד הממהר וכו). אני רק אומר מראש שלא ניתחתי את כל השורות בשיר אלא רק את מה שהבנתי או את מה שנראה לי קשור לקונספט שלו(שוב,לפי ראות עיני). אשמח אם תגיבו.
"יושבים נחים כמו סייסטה מקומית."
ככה לדעת ארצי הציבור מתייחס לקיפאון המדיני,אין שלום אין מלחמה,רק מנוחה
"מסתבכים מתווכחים מתנגחים רק בעברית"
כאן ארצי מדבר על הסתגרות של החברה הישראלית שמתעסקת אך ורק בענייני היום יום ומתעלמת לחלוטין מהצד השני,זה שבאותה תקופה אסור לדבר עליו בכלל
"מחכים למלחמה
לאשה הנכונה
לעוקץ בחיים
לצאת הלבנה
סייסטה מקומית".
המלחמה היא סתם משהו שנמצא בתת מודע ולא יותר ,הישראלי מניח שזה יבוא מתישהו כמו שהוא מניח שתבוא איזו אישה הנכונה או או איזה עוקץ מוצלח,נונשלנטיות מוחלטת
"יושב בבית קפה יום שישי אפור
יהיה פה מן הסתם, גם בעתיד"
הצבע האפור היה תמיד דימוי לחיים נטולי תוכן,משעממים,בהם אין לא מלחמה,לא אישה נכונה ולא עוקץ.
"הפשיזם פה הפשיזם שם"
שימוש סרקסטי בסלנג ישראלי. כשאומרים "איקס פה איקס שם" זה אומר שהאיקס הזה לא באמת מעניין. ארצי משתמש בזה בלשון סגי נאור.
"אך הפוליטיקה כבדה מדי כמו השדיים בחולצה של
דליה, זו שגרה בוודאי בכפר עין הוד
הסוף שלנו כמו חידה ודאי
ובינתיים רק בחושך
דליה מדליקה אותנו עוד"
ארצי מדגים באופן אירוני את האדישות על עצמו,כאשר הוא עושה קישור חד בין הפוליטיקה לשדיים של מישהי.
"ירח לא נופל סתם ללא סיבה
הוא פשוט נתפס, מובס בתוך ענן"
את השורה הזאת אני מודה שלא הבנתי עד הסוף,יכול להיות שיש כאן נבואת זעם שהציבור לא שם לב אליה או מנסה להתעלם ממנה.
"כשנהיה בני ארבעים נוכל לחזור להיות רומנטיים
כמו שהיינו אז לפני שנים רבות
ובינתיים רק משיר אחד בלי משמעות דמעתי
לא בכיתי, לא נעים לבכות. "
הרומנטיקה נתפסת כמו משהו של מבוגרים(אז גיל 40 היה ה-60 של ימינו) הדור הצעיר הפך להיות כל כך אדיש ואפטי שבכי בשבילו נתפס כדבר מגונה(ובודאי שבכי על הצד השני)
אני פותח פה בפרוייקט חדש(אם יהיה לי כח להתמיד כמובן
"יושבים נחים כמו סייסטה מקומית."
ככה לדעת ארצי הציבור מתייחס לקיפאון המדיני,אין שלום אין מלחמה,רק מנוחה
"מסתבכים מתווכחים מתנגחים רק בעברית"
כאן ארצי מדבר על הסתגרות של החברה הישראלית שמתעסקת אך ורק בענייני היום יום ומתעלמת לחלוטין מהצד השני,זה שבאותה תקופה אסור לדבר עליו בכלל
"מחכים למלחמה
לאשה הנכונה
לעוקץ בחיים
לצאת הלבנה
סייסטה מקומית".
המלחמה היא סתם משהו שנמצא בתת מודע ולא יותר ,הישראלי מניח שזה יבוא מתישהו כמו שהוא מניח שתבוא איזו אישה הנכונה או או איזה עוקץ מוצלח,נונשלנטיות מוחלטת
"יושב בבית קפה יום שישי אפור
יהיה פה מן הסתם, גם בעתיד"
הצבע האפור היה תמיד דימוי לחיים נטולי תוכן,משעממים,בהם אין לא מלחמה,לא אישה נכונה ולא עוקץ.
"הפשיזם פה הפשיזם שם"
שימוש סרקסטי בסלנג ישראלי. כשאומרים "איקס פה איקס שם" זה אומר שהאיקס הזה לא באמת מעניין. ארצי משתמש בזה בלשון סגי נאור.
"אך הפוליטיקה כבדה מדי כמו השדיים בחולצה של
דליה, זו שגרה בוודאי בכפר עין הוד
הסוף שלנו כמו חידה ודאי
ובינתיים רק בחושך
דליה מדליקה אותנו עוד"
ארצי מדגים באופן אירוני את האדישות על עצמו,כאשר הוא עושה קישור חד בין הפוליטיקה לשדיים של מישהי.
"ירח לא נופל סתם ללא סיבה
הוא פשוט נתפס, מובס בתוך ענן"
את השורה הזאת אני מודה שלא הבנתי עד הסוף,יכול להיות שיש כאן נבואת זעם שהציבור לא שם לב אליה או מנסה להתעלם ממנה.
"כשנהיה בני ארבעים נוכל לחזור להיות רומנטיים
כמו שהיינו אז לפני שנים רבות
ובינתיים רק משיר אחד בלי משמעות דמעתי
לא בכיתי, לא נעים לבכות. "
הרומנטיקה נתפסת כמו משהו של מבוגרים(אז גיל 40 היה ה-60 של ימינו) הדור הצעיר הפך להיות כל כך אדיש ואפטי שבכי בשבילו נתפס כדבר מגונה(ובודאי שבכי על הצד השני)
