Raz Bob Marley
New member
ניתוח של שיר כאב. חלק א'
אהלן, מעולם לא ביקרתי בפורום הזה בעבר, אבל כתבתי ניתוח על שיר כאב של מאיר אריאל וחשבתי שיהיה נחמד לפרסם אותו כאן ואפילו לדבר ולדון עליו. טוב לראות שיש קהילה טובה ואיכותית למאיר אריאל. 365 מעלות אני אתחיל מהסוף- לעניות דעתי מדובר בשיר הטוב ביותר שנכתב במחוזותינו. זהו שילוב משולם בין תוכן אינטלקטואלי, עמוק, חכם, ביקורתי לבין מנגינה יפייפה וחודרת ללב, שנפתחת בפריטה על גיטרה, דבר שמסמל את רוחו של השיר- שיר קטן, צנוע, אישי מאוד, אך גם עם אמירה נוקבת וקשה. זהו השיר שהכיר לי את מאיר אריאל התמלילן, הפרובוקטיבי, המחאתי, וכבר בשמיעה הראשונה של השיר נכבשתי. לא שמעתי מעודי שיר כל כך חכם ונוגע. זהו השיר הראשון שגרם לי לרצות להעמיק בשירים. הרגשתי שיש פה כל כך הרבה. שלכל המילים והמשפטים היפים האלה יש משמעות כול שהיא. שישנה משמעות נסתרת וכואבת, ושאני רק צריך לגלות אותה ולהבין אותה. תמיד ידעתי מה אומר בגדול השיר, אבל החלטתי להיכנס ולחפור בו ולמצוא את כל המשמעויות שלו. אז הנה מרשמיי מהשיר. לראיה, שיר כאב מדבר על משולש האהבה, בין מאיר אריאל, אשר מגיש את השיר בגוף ראשון, לבין האישה, ולבין מתחרו על ליבה של האישה, הערבי. כשנכנסים לעומקו של השיר, מגלים המון רבדים נסתרים בין המילים והמשפטים. משולש האהבה הוא הסוואה. שיר כאב מדבר על הסיכסוך הפוליטי ערבי-ישראלי. נקודת ההנחה הראשית שלי, היא שמאיר אריאל עושה כאן אלגוריה לסכסוך בין הערבים ליהודים, ועל ההנחה הזאת מתבסס כל הניתוח. מאיר אריאל הוא היהודי כאמור, הערבי הוא הערבי מן הסתם, והאישה מדומה כאן לארץ ישראל. שיר כאב, עובר ושב איזה מזל אני שר עכשיו שיר כאב כל פעם חוזר אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר אחרי שמגיעים לסוף דעתו של מאיר אריל בשיר, ומצליחים להבין את המשמעות הנסתרת בו, הפסקה הפותחת, הכה מפורסמת שלו (ששלום חנוך, חברו הטוב של מאיר ומי שהפיק את האלבום "שירי חג ומועד ונופל", הגדיר את הפסקה הזאת כפסקה שהכי זכורה לו ממאיר אריאל), מקבלת משמעות אחרת. לא מדובר בשיר על אהבה נכזבת, הכאב כאן הוא על המצב בארץ. סוף השיר, שאליו עוד נגיע בהרחבה, רומז לנו שלמאיר אין תקווה לשיתוף פעולה בין הישראלים לערבים. הכאב כאן הוא, כאמור, על אי הצלחתם של היהודים והערבים להתמודד עם הבעיות ולהסתדר. הפסקה משמשת גם כפזמון של השיר, ולכן לכל אורך השיר הכאב לא מרפה משומעיו. מאיר דואג להזכיר לנו כל פעם מחדש את הכאב שתוקף אותו, את הדאגה שלו מהמצב, ואת הספקנות שלו לגבי ההמשך. תפסה לה צעיר ערבי משכיל דווקא אחד שהיכרתי אפילו ראיתי איך זה מתחיל לילה אחד השתכרתי הרגשתי איך שזה זוחל לי מתחת לרגליים, ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים בפסקה השנייה מוצגות לנו הדמויות, וכבר במשפט הראשון, ניתן לראות מן זילזול של מאיר באישה. כלומר, ארץ ישראל. הוא מציג את ישראל כזונה, כאחת שקלה להשגה. ההשתכרות שלו נובעת מהתסכול שלו, תסכול שמסמל את בריחתה של אהובתו לידיים אחרות ויותר צעירות. התסכול משקף את התסכול של רוב יהודי הארץ, אשר מידי יום צריכים להתמודד עם הסכסוך ערבי-ישראלי, וכמידי יום לצאת כנגד הערבים. היהודי של מאיר אריאל הוא יהודי שלא רוצה בערבים ולא מכיר בקיומם כאנשים אשר גם להם מגיע מדינה. הוא קנאי וקפיטליסטי. טוב אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה פתאום להתגלות. לעובר שב בא ולוקח כל מה שהיא רוצה לתת היא רק חוטפת לעצמה עוד רגע אחד רוטט את מאיר אריאל ניתן לפרש לכמה מקומות, אבל הדעה הרווחה לגבי שיריו הנוגעים לאישה, ויש לא מעט כאלה, זה שתמיד תצא מנוקדת הנחה שהוא שובניסט. הפסקה הנוכחית מאשרת את ההנחה הזאת. זאת אולי הפסקה הכי קשה שנאמרה אי פעם על אישה, וזכותן של כל הפמינסטיות למיניהן לבוא ולבקר את מאיר. הוא עושה את זה להן לא מעט. האישה מוצגת כאן, שוב צריך לומר, כזונה. לא ניתן לדעת מתי הכמיהה של האישה למיניות תפסק. כשמדמים את המשפט הראשון לדימוי של האישה כארץ ישראל מקבלים כאן משל מרתק! 365 הוא מספר הימים בשנה, ואילו הקפת עיגול זה 360 מעלות. להקיף 365 מעלות יוצר מצב של כליאה במרחב ובזמן, משמע שלא ניתן לכלוא את האישה, כלומר ארץ ישראל, בידי גוף יחיד. מאיר יוצא כאן בהצהרה, שמה שהיהודים עושים לארץ ישראל זה פשע ומעשה אנטי מוסרי בעליל. הוא היה מצפה ורוצה שהיהודים יכירו בקיומם של הערבים, אשר, לפי מאיר, גם להם מגיע מדינה. זהו אחד המשלים היותר גאוניים וחכמים שנתקלתי בהם, ואישית זהו המשפט האהוב עליי ביותר בשיר. מאיר מוצג כאן בשיא הבוטות שלו, בשיא המחאתיות שלו, ובנוסף, בשיא היצירה שלו. צעיר ערבי משכיל עד קצות הציפורניים צעיר ערבי שמסתכל ישר בעיניים. מורה באיזה כפר במשולש משתתף בבימת חובבים מעורבת במועצה האזורית שלנו המעורבבת חזרתו של מאיר על היותו של הערבי צעיר היא לא סתם. הוא מנסה להגיד משהו. אני מניח שגילו של הצעיר מהווה עוד אלמנט אבסורדי בגישתם של היהודים כלפי הערבים. ועצם העובדה שעכשיו הוא גם מעניק לו מקצוע ועבודה, ואף מגורים, וכל זה בארץ ישראל, מגביר את הפרשנות שמאיר אריאל רואה בערבים חלק מעם ישראל, כאנשים שגם להם מגיע מקום, ושצריך להפסיק את משחקי המוחות האלה (אותם משחקי מוחות שמאיר מציג לכל אורכו של השיר). היא ואני יוצאים כבר די הרבה בעצם איפה היא איפה הפוליטיקה היא עוד בכלל מוצצת. משוגעת על תיאטרון היא רק לא אחת מאלה אבל אם יש איזה חוג בסביבה אז למה לא אפילו עם אלה הפסקה הזאת משקפת הכי טוב את הפרשנות שהאישה מדומה לארץ ישראל. המילה פוליטיקה נאמרת בשיר פעם אחת, והיא מיוחסת לבורתה של ארץ ישראל לגבי פוליטיקה. המילה "מוצצת" בשיר היא לא במובן שחושבים. מאיר בהופעותיו נהג להוסיף את המילה "אצבע" אחרי המוצצת ובכך הבהיר טוב יותר את כוונתו. הוספת המילה ממחישה את הרעיון שארץ ישראל היא תינוקת שלא מבינה דבר. האישה לא מתמצאת בפוליטיקה ואין לה ואילו דעה אחת לגבי המצב המוסבך שקורה. היא תינוקת מגודלת שבראש מעיינה נמצא רק דברים שטיחיים. היא רק משפילה את הערבי והיהודי עוד יותר. הלעג של מאיר כלפי האישה הוא אף גדול יותר, מכוון שהוא חושף בפנינו את משך זמן היחסים שלהם, שהם די הרבה בעצם, ולמרות כל הזמן הזה היא עדיין נשארת בורה וחסרת מעוף. היתה הולכת למפגש פעם בשבוע וחוזרת עם איזה דש באופן די קבוע עם איזו התנשמות עם איזה סומק על הלחי מבטה החי היה דוקר אותי לבכי תיאורה המדויק של האישה מגביר את זילזולו ואת חשדתו של מאיר כלפי מערכת היחסים שלה עם הערבי. לא נשכח, מאיר אריאל בשיר רוצה את האישה לעצמו. הוא פוחד שהערבי יגנוב אותה והוא ישאר בידים ריקות. הפחד הזה, הוא הפחד הגדול ביותר של כל אזרח בישראל, שהם ישארו בלי כלום. בלי מדינה, ובלי האישה. הזמינה אותי למסיבת השליש הם הציגו תרגילי קשר בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר היא ענתה לו קשת. היה באמת תרגיל יפה סחב מחיאות כפיים צעיר ערבי שהכרתי מסתכל בעיניים החברות בין האישה לערבי ממשיכה להתרקם, וניתן לראות בפסקה הזאת רמיזה לקיום יחסי מין בין האישה לערבי. הקשר ביניהם מתהדק, ואילו מאיר נשאר מאחור. בעיניי, מאיר מתייחס בצורה מאוד צינית ("היה באמת תרגיל יפה, סחב מחיאות כפיים..") לחברות הנרקמת בין האישה לערבי. הוא לא לוקח ברצינות את הערבי, וקשה לו לעכל את עזיבתה, שבעבר לא נראתה אפשרת, לטובת הערבי. שוב מתואר כאן משחקי המוחות בין הערבי למאיר, הפעם באמצעות המבט. מבט לפעמים יכול להיות מאוד מפחיד, וכאן נדמה שאכן כך המצב. הם נרתעים ופוחדים אחד מהשני.
אהלן, מעולם לא ביקרתי בפורום הזה בעבר, אבל כתבתי ניתוח על שיר כאב של מאיר אריאל וחשבתי שיהיה נחמד לפרסם אותו כאן ואפילו לדבר ולדון עליו. טוב לראות שיש קהילה טובה ואיכותית למאיר אריאל. 365 מעלות אני אתחיל מהסוף- לעניות דעתי מדובר בשיר הטוב ביותר שנכתב במחוזותינו. זהו שילוב משולם בין תוכן אינטלקטואלי, עמוק, חכם, ביקורתי לבין מנגינה יפייפה וחודרת ללב, שנפתחת בפריטה על גיטרה, דבר שמסמל את רוחו של השיר- שיר קטן, צנוע, אישי מאוד, אך גם עם אמירה נוקבת וקשה. זהו השיר שהכיר לי את מאיר אריאל התמלילן, הפרובוקטיבי, המחאתי, וכבר בשמיעה הראשונה של השיר נכבשתי. לא שמעתי מעודי שיר כל כך חכם ונוגע. זהו השיר הראשון שגרם לי לרצות להעמיק בשירים. הרגשתי שיש פה כל כך הרבה. שלכל המילים והמשפטים היפים האלה יש משמעות כול שהיא. שישנה משמעות נסתרת וכואבת, ושאני רק צריך לגלות אותה ולהבין אותה. תמיד ידעתי מה אומר בגדול השיר, אבל החלטתי להיכנס ולחפור בו ולמצוא את כל המשמעויות שלו. אז הנה מרשמיי מהשיר. לראיה, שיר כאב מדבר על משולש האהבה, בין מאיר אריאל, אשר מגיש את השיר בגוף ראשון, לבין האישה, ולבין מתחרו על ליבה של האישה, הערבי. כשנכנסים לעומקו של השיר, מגלים המון רבדים נסתרים בין המילים והמשפטים. משולש האהבה הוא הסוואה. שיר כאב מדבר על הסיכסוך הפוליטי ערבי-ישראלי. נקודת ההנחה הראשית שלי, היא שמאיר אריאל עושה כאן אלגוריה לסכסוך בין הערבים ליהודים, ועל ההנחה הזאת מתבסס כל הניתוח. מאיר אריאל הוא היהודי כאמור, הערבי הוא הערבי מן הסתם, והאישה מדומה כאן לארץ ישראל. שיר כאב, עובר ושב איזה מזל אני שר עכשיו שיר כאב כל פעם חוזר אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר אחרי שמגיעים לסוף דעתו של מאיר אריל בשיר, ומצליחים להבין את המשמעות הנסתרת בו, הפסקה הפותחת, הכה מפורסמת שלו (ששלום חנוך, חברו הטוב של מאיר ומי שהפיק את האלבום "שירי חג ומועד ונופל", הגדיר את הפסקה הזאת כפסקה שהכי זכורה לו ממאיר אריאל), מקבלת משמעות אחרת. לא מדובר בשיר על אהבה נכזבת, הכאב כאן הוא על המצב בארץ. סוף השיר, שאליו עוד נגיע בהרחבה, רומז לנו שלמאיר אין תקווה לשיתוף פעולה בין הישראלים לערבים. הכאב כאן הוא, כאמור, על אי הצלחתם של היהודים והערבים להתמודד עם הבעיות ולהסתדר. הפסקה משמשת גם כפזמון של השיר, ולכן לכל אורך השיר הכאב לא מרפה משומעיו. מאיר דואג להזכיר לנו כל פעם מחדש את הכאב שתוקף אותו, את הדאגה שלו מהמצב, ואת הספקנות שלו לגבי ההמשך. תפסה לה צעיר ערבי משכיל דווקא אחד שהיכרתי אפילו ראיתי איך זה מתחיל לילה אחד השתכרתי הרגשתי איך שזה זוחל לי מתחת לרגליים, ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים בפסקה השנייה מוצגות לנו הדמויות, וכבר במשפט הראשון, ניתן לראות מן זילזול של מאיר באישה. כלומר, ארץ ישראל. הוא מציג את ישראל כזונה, כאחת שקלה להשגה. ההשתכרות שלו נובעת מהתסכול שלו, תסכול שמסמל את בריחתה של אהובתו לידיים אחרות ויותר צעירות. התסכול משקף את התסכול של רוב יהודי הארץ, אשר מידי יום צריכים להתמודד עם הסכסוך ערבי-ישראלי, וכמידי יום לצאת כנגד הערבים. היהודי של מאיר אריאל הוא יהודי שלא רוצה בערבים ולא מכיר בקיומם כאנשים אשר גם להם מגיע מדינה. הוא קנאי וקפיטליסטי. טוב אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה פתאום להתגלות. לעובר שב בא ולוקח כל מה שהיא רוצה לתת היא רק חוטפת לעצמה עוד רגע אחד רוטט את מאיר אריאל ניתן לפרש לכמה מקומות, אבל הדעה הרווחה לגבי שיריו הנוגעים לאישה, ויש לא מעט כאלה, זה שתמיד תצא מנוקדת הנחה שהוא שובניסט. הפסקה הנוכחית מאשרת את ההנחה הזאת. זאת אולי הפסקה הכי קשה שנאמרה אי פעם על אישה, וזכותן של כל הפמינסטיות למיניהן לבוא ולבקר את מאיר. הוא עושה את זה להן לא מעט. האישה מוצגת כאן, שוב צריך לומר, כזונה. לא ניתן לדעת מתי הכמיהה של האישה למיניות תפסק. כשמדמים את המשפט הראשון לדימוי של האישה כארץ ישראל מקבלים כאן משל מרתק! 365 הוא מספר הימים בשנה, ואילו הקפת עיגול זה 360 מעלות. להקיף 365 מעלות יוצר מצב של כליאה במרחב ובזמן, משמע שלא ניתן לכלוא את האישה, כלומר ארץ ישראל, בידי גוף יחיד. מאיר יוצא כאן בהצהרה, שמה שהיהודים עושים לארץ ישראל זה פשע ומעשה אנטי מוסרי בעליל. הוא היה מצפה ורוצה שהיהודים יכירו בקיומם של הערבים, אשר, לפי מאיר, גם להם מגיע מדינה. זהו אחד המשלים היותר גאוניים וחכמים שנתקלתי בהם, ואישית זהו המשפט האהוב עליי ביותר בשיר. מאיר מוצג כאן בשיא הבוטות שלו, בשיא המחאתיות שלו, ובנוסף, בשיא היצירה שלו. צעיר ערבי משכיל עד קצות הציפורניים צעיר ערבי שמסתכל ישר בעיניים. מורה באיזה כפר במשולש משתתף בבימת חובבים מעורבת במועצה האזורית שלנו המעורבבת חזרתו של מאיר על היותו של הערבי צעיר היא לא סתם. הוא מנסה להגיד משהו. אני מניח שגילו של הצעיר מהווה עוד אלמנט אבסורדי בגישתם של היהודים כלפי הערבים. ועצם העובדה שעכשיו הוא גם מעניק לו מקצוע ועבודה, ואף מגורים, וכל זה בארץ ישראל, מגביר את הפרשנות שמאיר אריאל רואה בערבים חלק מעם ישראל, כאנשים שגם להם מגיע מקום, ושצריך להפסיק את משחקי המוחות האלה (אותם משחקי מוחות שמאיר מציג לכל אורכו של השיר). היא ואני יוצאים כבר די הרבה בעצם איפה היא איפה הפוליטיקה היא עוד בכלל מוצצת. משוגעת על תיאטרון היא רק לא אחת מאלה אבל אם יש איזה חוג בסביבה אז למה לא אפילו עם אלה הפסקה הזאת משקפת הכי טוב את הפרשנות שהאישה מדומה לארץ ישראל. המילה פוליטיקה נאמרת בשיר פעם אחת, והיא מיוחסת לבורתה של ארץ ישראל לגבי פוליטיקה. המילה "מוצצת" בשיר היא לא במובן שחושבים. מאיר בהופעותיו נהג להוסיף את המילה "אצבע" אחרי המוצצת ובכך הבהיר טוב יותר את כוונתו. הוספת המילה ממחישה את הרעיון שארץ ישראל היא תינוקת שלא מבינה דבר. האישה לא מתמצאת בפוליטיקה ואין לה ואילו דעה אחת לגבי המצב המוסבך שקורה. היא תינוקת מגודלת שבראש מעיינה נמצא רק דברים שטיחיים. היא רק משפילה את הערבי והיהודי עוד יותר. הלעג של מאיר כלפי האישה הוא אף גדול יותר, מכוון שהוא חושף בפנינו את משך זמן היחסים שלהם, שהם די הרבה בעצם, ולמרות כל הזמן הזה היא עדיין נשארת בורה וחסרת מעוף. היתה הולכת למפגש פעם בשבוע וחוזרת עם איזה דש באופן די קבוע עם איזו התנשמות עם איזה סומק על הלחי מבטה החי היה דוקר אותי לבכי תיאורה המדויק של האישה מגביר את זילזולו ואת חשדתו של מאיר כלפי מערכת היחסים שלה עם הערבי. לא נשכח, מאיר אריאל בשיר רוצה את האישה לעצמו. הוא פוחד שהערבי יגנוב אותה והוא ישאר בידים ריקות. הפחד הזה, הוא הפחד הגדול ביותר של כל אזרח בישראל, שהם ישארו בלי כלום. בלי מדינה, ובלי האישה. הזמינה אותי למסיבת השליש הם הציגו תרגילי קשר בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר היא ענתה לו קשת. היה באמת תרגיל יפה סחב מחיאות כפיים צעיר ערבי שהכרתי מסתכל בעיניים החברות בין האישה לערבי ממשיכה להתרקם, וניתן לראות בפסקה הזאת רמיזה לקיום יחסי מין בין האישה לערבי. הקשר ביניהם מתהדק, ואילו מאיר נשאר מאחור. בעיניי, מאיר מתייחס בצורה מאוד צינית ("היה באמת תרגיל יפה, סחב מחיאות כפיים..") לחברות הנרקמת בין האישה לערבי. הוא לא לוקח ברצינות את הערבי, וקשה לו לעכל את עזיבתה, שבעבר לא נראתה אפשרת, לטובת הערבי. שוב מתואר כאן משחקי המוחות בין הערבי למאיר, הפעם באמצעות המבט. מבט לפעמים יכול להיות מאוד מפחיד, וכאן נדמה שאכן כך המצב. הם נרתעים ופוחדים אחד מהשני.