ניתוק ריגשי קשה

sadie4

New member
ניתוק ריגשי קשה

האם מישהו איי פעם חווה או שמע על מישהו שחווה ניתוק ריגשי ממש משמ חזק,ברמה שלא מרגישים כמעט כלום כול היום, מרגיש שכולם זרים, גם האחים שלי אמא שלי והאנשים שאיכשהו םען יצרתי איתם קשר אינטימי מסויים.כאילו יש חברים טובים אבל לרוב,וכרגע אף פעם-לא מרגיש אליהם כלום.
לא מדובר על איזושהי טראמה ספציפית שקרתה, אלה יותר לגדול בבית מאוד מאופק ודיכאוני.
לפי הבנתי כשאדם מרגיש מאוד רע וכואב הוא ייצור חומות של ניתוק ריגשי..
האם יצאתם מזה ? מה גרם לכם לשבור את המחסום הזה?
אשמח לתגובות
 

Lady Stark

New member
מוכר

אם הבנתי אותך נכון, זה אחת משתי אפשרויות.
1. באמת הדיכאון גורם לאפאתיות מסוימת. הוא יכול להתבטא ברגשות חשופים, אבל מצד שני גם באיבוד עניין ברמות שונות. חוסר הנאה, תחושת בידוד ותחושה אטומה, כמו קיר שעוצר דברים מלהיכנס פנימה. כשהדיכאון נרגע הרגשות והתחושות חוזרים לעבד מידע כמו שצריך. אנשים שחיים עםמאטימות כזאת רוב חייהם צריכים לטפל בה אצל פסיכולוג ולעשות עבודה כדי ללמוד איך לפרק לאט לאט את הקיר הזה.
2. תחושת הזרות שתיארת נשמעת קצת כמו דיסוציאציה, שזה סוג של ניתוק. פתאום הכל נראה זר ומשונה ואפילו הקול שלנו או השם שלנו נשמעים לנו זרים. דיסוציאציה יכולה לבוא כהפרעה בפני עצמה, אבל אנשים רבים שסובלים מחרדה או דיכאון חווים אותה מדי פעם.
 

sadie4

New member
אוקיי

כן זה מגיע למצבים שאני לא זוכר מה השם משפחה של אמא שלי לפני הנישואים כששואלים אותי בטלפון וזה לא עולה לי לראש פשוט

מישהו מכיר מקרה של החלמה ממצב כזה, ומה גרם לו לשבור את החומות האלה
 

Lady Stark

New member
השאלה החשובה

היא: האם זה קורה לך סתם ככה, או שרק במצבי סטרס גבוה?
הנה קצת על דיסוציאציה: http://he.wikipedia.org/wiki/דיסוציאציה
אבל מאוד חשוב:
ממליצה לך לבקש הפניה לפסיכיאטר (אם תרצה המלצות על פסיכיאטר טוב אולי תוכל לקבל בפורום), להסביר לו את ההיסטוריה שלך, מה עברת, מה הסימפטומים שיש לך היום וכו'. הוא/היא יוכלו לאבחן אותך כמו שצריך ולהרגיע את כל החששות.
מאוד לא מומלץ לאבחן את עצמנו. אין לנו את הכלים והידע לזה.

תרגיש טוב, ואתה מוזמן לחזור לפה.
 
מכירה..

הניתוק הזה היה הדבר הכי קשה שחוויתי. בעקבות זה הלכתי לפסיכיאטר שיתאים לי כדורים. וזה אכן עזר, ובמקביל הלכתי לטיפול אצל מישהי חדשה, הייתי צריכה סבלנות, מודעות ורצון לצאת מזה.
זה עבר לי לאט לאט.. כלומר, בהתחלה הרגשתי הקלה קטנה, אח"כ חוויתי את הניתוק בחלק מהזמן בשבוע ועכשיו זה קורה ממש פעם ב...


*אני כבר לא לוקחת כדורים קרוב לשנה.. ועדיין מטופלת אצל פסיכולוגית.
 

sadie4

New member
כיף לך

כן אני מטופל בתרופות, הן לא משפיעות עליי לצערי
 
כמה זמן אתה לוקח תרופות..?

אולי צריך לשנות..?


הניתוק הזה נורא.. אבל אפשר לחיות עם זה, וכמובן זה יכול לעבור כמו שכבר כתבתי.
 

sadie4

New member
זה סיפור

זה סיפור שנמשך הרבה שנים,ותכלס אף פעם התרופות לא עזרו לי , רק עשו ההיפך כשהפסקתי אותם(ודווקא הייתי במקום טוב בחיים יחסית)..כרגע אני לוקח נרדיל וזה דיי מטשטש אותי, הקטע שבלי תרופות אני לא יודע מה יקרה לי..
תרופות רק יכולות לעזור לפעמים בסימפטום אבל צריך לעקור את האמונה שאתה דפוק מהשורש, וזה דיי קשה,במיוחד אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי שלא כולכך עוזר ומאמצים רבים להרגיש יותר טוב..תמיד היה לי את הלוחמנות לנסות לעבור לצד של חוזק והרגשה טובה,אבל כאילו אני חושב שאני צריך עוד משהו,צריך שדברים ימלאו אותך בחיים,ובעיקר קשר עם אנשים ודברים שמדליקים אותך בחיים, וזה אף פעם לא מילא אותי..איפה איפה איפה התשובה
 
למעלה