בתקווה שזה לא דיון פרטי.....
הייתי רוצה לחזור לרגע לרעיון המקורי ולהביע את הסכמתי. לא משנה באיזה אל מדובר, עובדה שבכל התרבויות הייתה קיימת ישות חזקה יותר וטובה יותר מבני התמותה שהייתה נערצת על ידם. אנשים צריכים את האמונה הזאת, וזהו. אני חשבתי תמיד שאלוהים הוא המצאה. אולי הוא ההמצאה הטובה ביותר בעולם ומעולם, אבל בכל זאת, הוא ``נמצא`` רק כי משהו בנו רוצה וצריך שהוא ימצא. אני חושבת שלכל אחד יש את הצורך הזה, לפעמים, גם אם אנחנו מגדירים את עצמנו כחילוניים מושבעים. חברותיי החרדיות, אותן פגשתי במפגשי ``גישור`` למיניהם, היו מספרות לי איך הן קמות כל בוקר בתחושת אהבה והערצה עמוקה לעולם ולבוראו ומהנהנות בהבנה ובחמלה למראה הפרצוף המשתדל-להבין שלי. קרה לפעמים שהצטערתי שלא נולדתי לתוך החברה הזאת, שלמרות כל מה שאומרים בגנותה, מסתבר שיש אנשים שהיא עוזרת להם לקום בבוקר חדורי תקווה. בקשר לחורים בהבנה, הרי שאם האמונה באלוהים ``ממלאת`` אותם, לא הפסדנו הרבה כל כך, כי תחושת החוסר בהבנה היא שדחפה את האנושות לגלות את כל מה שגילינו עד עכשיו. אם היינו ``נתקעים`` איפה שהוא בימי הביינים, אולי קבוצת מסיונרים היו מצליחים להפוך אותנו לנוצרים טובים ומאמינים, אבל עדיין הינו מאמינים שהקזות דם ירפאו חולי שחפת. פליקס